לקט מביאור "העמק דבר" לנצי"ב – פרשת וזאת הברכה

לג,ד: תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב: מהי ה'מורשה'? הנצי"ב: "תורה אשר ציווה לנו משה היא 'מורשה קהילת יעקב', כמו ירושה שמגעת בלי עמל עצמו, כך מגיעה זכות עיונה של תורה שתלמידי חכמים עמלים בה, בירושלים ל'קהילת יעקב, שהן המה המון עם ה', מחמת שכוח העיון אי אפשר אם לא שמחזיקים את העמל בלי שום דאגת פרנסה, ובזה גם המחזיקים זוכים בה ובזכותה". להבנתי, כדי שזכות לימוד התורה תעבור לפשוטי העם בלא מאמץ (כמו ירושה), על ההמון לממן את הלומדים. מעניין.

לג,ח: תומיך ואוריך לאיש חסידך: מהם התומים ומהם האורים, ומה משמעותם? הנצי"ב: "יש שני אופני חסידות, אחד נדרש לתמימות יתירה, ואחד נדרש להיזהר הרבה שיכוון לאמת ודרך הטוב והישר בעיני ה'. על כן בירך את השבט (לוי) שיהיה ה' לעזר למי מהם שילך בחסידות באופן הנצרך לתמימות, ויהיה כן להאיר הדרך למי מהם שילך בחסידות באופן הנצרך להאיר לו (ואוריך) ... וביאר שני אופני החסידות כי דרך החסידות וגידרה ... הוא להתהלך עם קונו למעלה מטבע אנושי, וכמו מה שנקרא בין אדם לחברו 'איש חסדו' שמשמעו שעושה עמו טובה מופלגת ממנהג האנשים, כך משמעות 'חסיד' בין אדם לשמים הוא בהפלגה על טבע האנושי". קבלנו הגדרה של חסיד, שלא כדרך ה"מסילת ישרים" (שם מדובר בדקדוק יתר במעשה המצוות, ולא דווקא בכוונות).

לג,יד: וממגד גבעות עולם: מה הברכה ביבול ההרים? הנצי"ב: "יש מיני מאכלים שאינם גדלים כי אם בהרי שלג תמידי, ונמצאים גם אלו בחלקו של יוסף (לא בהרים גבוהים)". יוסף התברך שבחלקו יהיו גידולים האופייניים רק למקומות גבוהים. אספר שראיתי בהרי האנדים בוונצואלה בגובה 4000 מטר את הפרי הידוע כ"תפוח סדום", בצומח אצלנו בגובה של מינוס 400 מטר. מעניין שגם זה בא בטעם ברכת "מגד גבעות עולם".

לג,כט: ויכחשו אויביך לך, ואתה על במותימו תדרוך: מהי ההכחשה ומה תוצאותיה? הנצי"ב: "לבסוף גם המה אומות העולם ישכילו על השגחת ה' לטובת ישראל, עד שבושים ומכחישים לומר שהם אויבים". ומה המשמעות? "ואתה על במותימו תדרוך – ולבסוף לא די שיבושו לומר שהם אויביך, עוד יקבלו לסבול עולך עליהם, באשר יכירו כי השגחתו יתברך עליך וייראו ממך, ותעשה בהם כרצונך". בעתיד הטוב והצפוי לנו האויבים שלנו יתביישו במעשיהם, יצטערו עליהם ויהיו מוכנים לקבל על עצמם 'תיקון' מתוך יראה. נחכה לו.