כיבוש ירושלים בידי נְבוּכַדְרֶאצַּר, מלך בבל, היה כיבוש אכזרי, שבסופו עם שלם מוגלה מארצו, והוא הולך לגלות כשהוא אסור באזיקים. לא מאהבה ולא מרחמים, אלא מסיבות פוליטיות, מחליט מלך בבל להשאיר גרעין יהודי בארץ ישראל, וממנה לשליט מטעמו את גדליה בן אחיקם על שארית הפליטה שנותרו בארץ. תפקידו, מן הסתם, לספק מזון ולהעלות מסים לצבא בבל השוהה בארץ.

ושמועות רעות מתחילות להגיע. ישמעאל בן נתניה, שהיה מזרע המלוכה, הוסת ע"י בַּעֲלִיס מלך בני עמון, למרוד בבבל, תכנן לרצוח את גדליה. תוכנית זו של ישמעאל בן נתניה הגיע לאוזני העם. קבוצה גדולה מהעם, ואח"כ גם יוחנן בן קרח, ניסו להזהיר את גדליה מפני ישמעאל, אך גדליה לא רצה להאמין לדבריהם, מחשש ללשון הרע (ירמיה פרק מ, יג-טז):

"וְיוחָנָן בֶּן קָרֵחַ וְכָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה בָּאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּיצְפָּתָה. וַיּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדעַ תֵּדַע כִּי בַּעֲלִיס מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּון שָׁלַח אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה לְהַכּותְךָ נָפֶשׁ, וְלא הֶאֱמִין לָהֶם גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם. וְיוחָנָן בֶּן קָרֵחַ אָמַר אֶל גְּדַלְיָהוּ בַסֵּתֶר בַּמִּצְפָּה לֵאמור: אֵלְכָה נָּא וְאַכֶּה אֶת יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְאִישׁ לא יֵדָע לָמָּה יַכֶּכָּה נֶּפֶשׁ וְנָפוצוּ כָּל יְהוּדָה הַנִּקְבָּצִים אֵלֶיךָ וְאָבְדָה שְׁאֵרִית יְהוּדָה. וַיּאמֶר גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם אֶל יוחָנָן בֶּן קָרֵחַ: אַל תַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה כִּי שֶׁקֶר אַתָּה דובֵר אֶל יִשְׁמָעֵאל".

לבסוף ישמעאל בן נתניה בא בעורמה ועמו עשרה חיילים לסעוד לחם עם גדליה, ובאמצע קמו ישמעאל ואנשיו והרגו את גדליה, ואת כל היהודים אשר היו אתו, וגם את הכשדים אשר נמצאו שם (ירמיה מא, א-ג):

"וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה... וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם הַמִּצְפָּתָה, וַיֹּאכְלוּ שָׁם לֶחֶם יַחְדָּו בַּמִּצְפָּה. וַיָּקָם יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וַעֲשֶׂרֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן בַּחֶרֶב וַיָּמֶת אֹותוֹ... וְאֵת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ... וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ שָׁם".

חז"ל מבקרים את התנהגותו של גדליה בן אחיקם שלא חשש לאזהרתו של יוחנן בן קרח (נדה סא, א):

"דכתיב (ירמיה מא, ט): 'וְהַבּוֹר אֲשֶׁר הִשְׁלִיךְ שָׁם יִשְׁמָעֵאל אֵת כָּל פִּגְרֵי הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִכָּה בְּיַד גְּדַלְיָהוּ', וכי גדליה הרגן? והלא ישמעאל הרגן. אלא מתוך שהיה לו לחוש לעצת יוחנן בן קרח ולא חש, מעלה עליו הכתוב כאילו הרגן. אמר רבא: האי לישנא בישא - אף על פי דלקבולי לא מבעי, מיחש ליה מבעי (תרגום: לשון הרע - אפילו שאין לקבל אותה, לחשוש לה צריך)".

רצח גדליה בן אחיקם גרם לכך ששארית הפליטה, ובניהם גם ירמיהו הנביא, עזבה את הארץ למצרים, מחשש ששליטי הארץ, הבבלים, יראו ברצח זה כמרידה בהם ויבואו לנקום. וארץ ישראל נותרה חרבה ושוממה מזרע ישראל, וכך בוטל סופית הארגון המדיני ביהודה.

יום רצח גדליה בן אחיקם נקבע ליום צום, והוא חל ב-ג' בתשרי.

יהודה איזנברג, מתוך האתר "דעת" www.daat.ac.il