'אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' (ר"ה טז,א). בר"ה השופר מזכיר את עקידת יצחק. ע"פ הדעה שהעקידה הייתה בר"ה, אז ברור שיש עניין של קשר בין ר"ה לעקידה. אולם גם לדעה שעקידה הייתה ביוה"כ, עדיין ר"ה הוא ר"ח שהוא כיסוד ושורש לחודש, ולכן קשור גם ליוה"כ שחל בו. ויותר מזה, לדעת הר"ן (בר"ה פרק א) שעניין ר"ה קשור ליוה"כ, אז ודאי שיש קשר לעקידה. ובכ"א יש חשיבות של זכות העקידה בשביל זכותינו בר"ה. לפי זה גם מובן יותר עומק דברי ר"י בהמשך: '(ואמר) רבי יצחק: למה תוקעין בר"ה? למה תוקעין?! רחמנא אמר תקעו! אלא למה מריעין? מריעין?! רחמנא אמר זכרון תרועה! אלא, למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין, ותוקעין ומריעין כשהן עומדין? כדי לערבב השטן' (ר"ה טז,א-ב) 'כדי לערבב - שלא ישטין כשישמע ישראל מחבבין את המצות מסתתמין דבריו' (רש"י). שזה לא רק שמחבבים, אלא רואה את בנ"י מחבבים ונזכר בעקידה, כמה אברהם חיבב את דבר ה', ולכן רואה את בנ"י כהמשך אברהם, ולכן אז במיוחד מסתתמים טענותיו. נראה ששופר של פרה פסול: 'כל השופרות כשרין חוץ משל פרה, מפני שהוא קרן' (משנה ר"ה ג,ב) כיון שהוא מזכיר את הכנסת האורחים, שאברהם הכניס את המלאכים: "ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב" (בראשית יח,ז), ששם התבשר על הולדת יצחק, וכאן בעקידה זה ההיפך - המתת יצחק, ולכן זה לא עולה לקשר לעקידה. השופר ראוי לכתחילה שיהיה כפוף: 'א"ר לוי: מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין' (ר"ה כו,ב) שזה כעין מרמז על כפיפות לפני ה', שכך אברהם כפף עצמו כלפי ה' והלך לעקוד את יצחק (לכן זה ר"ה ויוה"כ, כשתי הדעות על זמן העקידה). בתקיעות עושים תקיעה-תרועה-תקיעה שהם שלושה, וכן עושים שלושה סדרים של תש"ת (וכדו'), וכן מתקנת רבי אבהו עושים את שלושת הסוגים של אפשרות התרועה (תשר"ת תש"ת תר"ת). נראה שעניין המספר שלוש זה כנגד הזמן שלקח לאברהם להגיע לעקידה: “ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחק" (בראשית כב,ד). וכן לקח להקרבה שלושה דברים (עצים, אש וסכין): “ויקח אברהם את עצי העלה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת" (פס' ו). הסדר הוא של תקיעה פשוטה-ישרה (המכונה 'תקיעה') ואח"כ תרועה (שברים/תרועה/שברים-תרועה) ובסוף שוב תקיעה, נראה שזה כנגד שאברהם אמר: “ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם" (פס' ה), "נלכה" זה נלך זקופים, וכנגדו תקיעה, "נשתחוה" זה מכופף שאינו ישר, ולכן זהו תרועה (שאינו קול ישר), "ונשובה" זה נחזור שגם זה בהליכה זקופה, ולכן שוב תקיעה. עוד נראה שאברהם הלך לעקידה בלב שלם, אבל בליבו היה צער על יצחק שעומד למות- אלא שעושה כי כך רצון ה'. לכן לפני ואחרי ישר, כמו שאברהם עשה בישרות כרצון ה', ולא התווכח או ניסה לעקם, אבל באמצע תרועה שהיא מזכירה בכי: 'דכתיב (במדבר כט, א) "יום תרועה יהיה לכם" ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון. וכתיב באימיה דסיסרא (שופטים ה, כח) "בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא"' וכו' (ר"ה לג,ב) הרי שלמדו על התרועה מבכי. לכן זה באמצע כמרמז על הפנים, שאברהם היה בכעין בכי פנימי - שכאב לו על יצחק, אבל עשה בלב שלם. אולי יש שלושה סוגי תרועה (שברים-תרועה,שברים ותרועה), כנגד שלושה סוגי בכי (ר"ה לד,א) שזה כנגד שהיו שלושה שהיה להם צער בעקידה, שזהו אברהם יצחק ושרה. אולי גם שנים ישרים ואחד שבור, כנגד שאברהם ויצחק נשארו שלמים, אבל שרה מתה בעקבות העקידה (תנחומא “וירא” סימן כג), ולכן כנגדה מרמזים בבכי באמצע (ולא בצדדים, כי בעקידה עצמה נשאר ישר, שיצחק לא מת, ולכן 'עוטפים' בהתחלה וסוף ישרים). אולי גם המידה לשופר כשר הוא טפח (או”ח תקפו,ט) שמזכיר בזה את העקידה, כיון ש'ונטל את הסכין כדי לשחטו עד שיצא ממנו רביעית דמו' (שם) ולכן הרביעית מזכיר טפח שהוא ארבע אגודלים (אמנם הרביעית זה רבע הלוג [ולא ארבע של משהו] אבל הקשר לעניין ארבע הוא המקשר). וכן "ויקח בידו את האש" וגו', לכן טפח שהוא גודל של יד (ועוד קצת בולט, כמו שלקח בידו [אש וסכין] ולכן זה בולט מידו). אנו נוהגים לתקוע מאה קולות, אולי זה גם רומז על כך שיצחק נולד לאברהם בגיל מאה, ולכן זה היה צריך להקשות עליו את העקידה, כמו שהשטן אמר לו: 'וזקן כמותך ילך ויאבד בן שנתן לו למאה שנה?' (תנחומא "וירא" סימן כב) לכן מאה תקיעות מרמזות לזה כדי לחזק את כח זכות העקידה, כדי להבליט את מסירות הנפש של אברהם. וכן העקידה הייתה הניסיון העשירי, ובזה הוכח שלמותו של אברהם (כעין עשר-שלם), ולכן כנגד זה מאה קולות (10X10). יהי רצון שנזכה לשנה טובה ומתוקה.