"אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון. ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים. וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים בשנה חקת עולם לדרתיכם בחדש השביעי תחגו אתו. בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת. למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה'” (ויקרא כג,לט-מג). בחג הסוכות יושבים בסוכה כזכר לישיבתנו בסוכות ביציאת מצרים. 40 שנות המדבר היו כעונש על חטא המרגלים, אולם במדרש מובא שהייתה גם סיבה נסתרת לכך שהיו במדבר 40 שנה, והיא כדי שהתורה תספג בנו: 'אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מוליכן דרך פשוטה, עכשיו מחזיקין איש איש בשדה ובכרם ומבטלין מן התורה, אלא אני מוליכן דרך המדבר ויאכלו את המן וישתו מי באר, והתורה מתיישבת בגופן' (תנחומא "בשלח" סימן א). ממילא אם כך נראה שכיון שבחג סוכות עושים זכרון לזמן המדבר, אז יש בו רמזים גם לעניין של התורה, שהיא עומק זמן המדבר. לכן גם מובן שלעתיד הקב"ה ינסה את הגוים דווקא בסוכה: 'אמרו לפניו: רבש"ע, תנה לנו מראש ונעשנה. אמר להן הקב"ה: שוטים שבעולם, מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן, מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה' וכו' (ע"ז ג,א). שמדוע מנסה אותם דווקא בסוכות ולא במצוות אחרות? (ראה הסברים עמוקים ב'תורת המועדים' 'האוניברסליות של חג הסוכות' למרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) אלא שהגוים באו בטענה על התורה שבנ"י קיבלו ושמרו והם לא, לכן ה' מנסם בסוכות שזה כנגד התורה שמחוברת לבנ"י. לכן גם מובן מדוע בסוכות נידונים על המים ('ובחג נידונים על המים'. משנה ר"ה א,ב) כיון שהתורה משולה למים "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיהו נה,א). לכן גם נשים פטורות מסוכות, כמו שנשים פטורות מלימוד תורה. דפנות הסוכה צריכות להיות מינימום: 'שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח' (סוכה ו,ב). נראה שזה כנגד שבנ"י קיבלו את התורה בסיני, כאשר משה עלה שלוש פעמים לסיני, ובהם קיבל והוריד פעמיים את התורה. לכן שתי דפנות הם שלמות כנגד פעמיים הורדת התורה, ואחד טפח כאשר משלימים איתו לדופן כעין שלמה (שם ז,א), שזה כנגד העליה השניה שבה לא קיבל תורה, אבל היא קשורה לתורה, שבה ביקש סליחה לבנ"י, ובעקבות כך קיבלו בשלישית את התורה, לכן הדופן קטנה, אבל כעין שלמה. עוד אפשר, שקיבלנו שתי לוחות הברית, וכנגדם שתי דפנות שלמות, ובלוחות רמוזים כל מצוות התורה כולה ('כל שש מאות ושלש עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן, ורבינו סעדיה פירש באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצות התלויות בו'. רש"י. שמות כד,יב) לכן כנגד שאר המצוות שמתפרטות ממה שנרמז בקצרה בעשרת הדברות, יש את הדופן השלישית שהיא קטנה אבל נחשבת שלמה, שקטנה כמו שנרמז בקצרה בדברות אבל בעצם זה מתפרט לשלם-לכל המצוות, שכך היא שלמה. עוד אפשר שלימוד התורה שאדם לומד (כעין שלמדו תורה במדבר והתחברו לה) צריכה להתחלק: 'אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא: מאי דכתיב (דברים ו, ז) "ושננתם לבניך"? אל תקרי ושננתם אלא ושלשתם, לעולם ישלש אדם שנותיו: שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד. מי יודע כמה חיי? לא צריכא – ליומי' (קידושין ל,א). לכן יש שתי דפנות שלמות תורה ומשנה שהם שלמים- תורה שבכתב ותורה שבעל פה, וכנגד תלמוד יש את הטפח, שזה כעין מרמז שממשיך מחלק המשנה, שלכן הוא קצר כעין טפל מול זה שלידו, אבל בעצם הוא דופן שלמה, שהוא עניין לעצמו, שזהו תלמוד: 'סברות וטעמי סתימתיהן של משניות ולתרצם במה שסותרות זו את זו' (רש"י). 'סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה, פסולה... ושאינה גבוהה עשרה טפחים, ושאין לה שלש דפנות, ושחמתה מרובה מצלתה, פסולה' (משנה סוכה א,א). גובה הסוכה היא מעשרה טפחים ועד עשרים אמה, כנגד שהתורה נתנה בפעמיים לוחות הברית, שבכל אחת יש עשרת הדברות. לכן במינימום יש קשר לעשרה, כנגד עשרת הדברות, שבהם כל התורה כולה, ולכן זה הקטן כעין תמצות התורה (לכן עשרה טפחים, כלשון טופח-שגודל לכל התורה). ואילו הגדולה זה עשרים אמה כנגד שנתן פעמיים ולכן לא יותר מעשרים, שאין יותר תורה ממה שניתן: '"אלה המצות" (ויקרא כז,לד) שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה' (שבת קד,א). (לכן באמות, כרמז ל"אלה" שזה כל התורה, והיא נעוצה בעשרת הדברות ולכן הם מודגשים, וכך יוצא 'אמה' [א,ל+י,ה]. וכן א' מתחלף ב-ה', וכך יוצא 'המה', שאלו המצות שקיבלנו ולא יותר). הסוכה היא כנגד ענני הכבוד או כנגד סוכות ממש: 'דתניא (ויקרא כג, מג) "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. ר"ע אומר: סוכות ממש עשו להם' (סוכה יא,ב). שהתורה היא דבר ה', שבתורה מתחברים לה', ולכן זה כמו תחת כנפי השכינה (וכן התורה היא כבודם של ישראל: “ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". [דברים ד,ו] ולכן כענני כבוד). ובתורה מתקנים את כל העולם, ולכן כנגד סוכות ממש שנעשים בעולם (וכבית שבו גרים בעולם, שמתקנים את כל המציאות בעולם שאנו גרים בו). והתורה מגינה על העולם: '… כדי להגן על העולם שלא תחרב מפני מידת הדין, דתורה מגנת ומצלת' (ערוך השולחן או”ח קלד,א [וכן בסוכה כא,א: 'אמר רבא: תורה בעידנא דעסיק בה, מגנא ומצלא']). לכן צריך שצילתה מרובה מחמתה, שהשמש חמה ומזכירה אש, שזה מזכיר מידת הדין, והתורה מצילה מזה (מהדין, כצל מהשמש). וכן מרמז על שהתורה צריכה להשפיע יותר מהעולם, ולכן צל הסכך שכנגד התורה (ענני כבוד) יותר מחלק אור השמש בעולם (ואם זה סכך שסגור לגמרי עד שפסול, זה פסול משום שאדם צריך לפעול בעולם ע"י התורה, לתקן את העולם, ולא להתנתק מהעולם לגמרי). מצוות סוכה היא במשך שבוע, וכן גודל הסוכה צריך להיות לפחות שבעה טפחים (שו"ע או"ח תרלד,א) כנגד התורה שנתנה בשבת ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל. כתיב הכא (שמות כ, ז) "זכור את יום השבת לקדשו" וכתיב התם (שמות יג, ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה", מה להלן בעצומו של יום, אף כאן בעצומו של יום'. שבת פו,ב) ולכן שבוע כרמז לשבת. (וכן התורה יעודה לתקן את העולם, שייעשה מתוקן לעתיד לבא, ושבת היא מעין עוה"ב [ולכן נתנה בשבת]). וכן ע"פ ר"י התורה נתנה בז' סיון (שבת שם). וכן משה נכנס לקבל את התורה ביום השביעי: “ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמות כד,טז) [ע"פ השיטות השונות-יומא ד,ב]. וכן בתורה יש גם חלוקה לשבעה ספרים (שבת קטז,א). הסוכה צריכה לעמוד ברוח מצויה, כיון שהתורה צריכה לעמוד בכוח ולא לזוז עם הרוחות-הדעות שמשתנות העולם (אמנם ברוח מיוחדת אין בעיה, כעין שבדעה אמיתית שהיא חזקה וישרה נאמר 'חכמה בגוים תאמן' [איכה רבה ב,יג]). חג סוכות קשור לא"י (ראה ב'לזמן הזה' 'סוכות וא"י' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) שגם התורה קשורה לא"י, שכאן הוא מקום קיום התורה (ספרי "עקב" מג). וכן אמנם היה טעם של ספיגת התורה, אולם העונש של ארבעים שנה במדבר נעשה כעונש על חטא המרגלים, ולכן צריך לבא לידי ביטוי קשר חיובי לא"י. בסוכות יש מצוות ארבעת המינים, שארבע רומז לחומשים, שיש ארבעה חומשים שהם דבר ה', והחמישי הוא כביכול דבר משה (שאף הוא שכינה מדברת מגרונו, ולכן כעין שה' אמרו), ולכן ארבעה מינים והם מאוגדים יחד, ובהם יש גם ערבות, ויש מצוות ערבה במקדש שהיא כנגד ספר דברים, שהוא גם חומש, ולכן מצוה בערבה, שהיא דומה לערבה של ארבעת המינים (וארבעת המינים יחד כתורה אחת), ולכן הוא קשור בזה לכל התורה, שאף הוא חומש. מצות ערבה במקדש היא הלכה למשה מסיני (סוכה מד,א) ואף 'שכחום וחזרו ויסדום' (שם) הרי שהנביאים החזירו, ולכן זה רומז לספר דברים שהוא דבר משה (כערבה שהיא הלכה למשה מסיני) שהוא אבי הנביאים (שהחזירו). נראה שכנגד ספר בראשית זהו האתרוג שהוא "פרי עץ הדר" (ויקרא כג,מ), שהאבות הם ההדר שלנו. '"פרי עץ הדר" - (סוכה לד) עץ שטעם עצו ופריו שוה. "הדר" - הדר באילנו משנה לשנה וזהו אתרוג' (רש"י) שהאבות הם שניבחרו-הם יסוד תיקון העולם, ולכן רומז לטעם פריו ועצו שווים כמו שהיה ראוי בעולם התקין (שלא כמו שהאדמה עיוותה ולכן קוללה [רש"י. בראשית א,יא]). וכן הדר באילנו משנה לשנה, רמז לזכות וברית אבות הממשיכים בדורות. כנגד ספר שמות זהו ערבות שמצוותם שתי ערבות, שכך בספר שמות יש שני חלקים – יש גלות ויש גאולה. כנגד ספר ויקרא זהו הלולב, שבקרבנות אנו מכוונים את העולם לה', כמו שהלולב: 'ר' לוי אומר: כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד, אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים' (סוכה מה,ב). כנגד ספר במדבר זהו ההדס, שמצוותו שלושה הדסים שכך בספר במדבר יש חלוקה לשלושה ספרים (שבת קטז,א). סך כל ארבעת המינים הם שבעה (לולב, אתרוג, 3 הדסים ו-2 ערבות) כנגד שבתורה יש חלוקה לשבעה (שבת שם). עוד נראה שיש ארבעה מינים, כנגד שהיו ארבעים שנה במדבר גם בשל: '"כי קרוב הוא" קרוב הוא שירשו הכנענים את הארץ, דכתיב: "ודור רביעי ישובו הנה" (בראשית טו טז). ועדיין לא היה להם דור רביעי. והקיפן במדבר ארבעים שנה' (תנחומא "בשלח" סימן א), כך שגם ארבע קשור לזמן המדבר (שעדיין לא עברו ארבעה דורות). (וכן ארבעים בגימטריה קטנה זה 4, כך שמרמז על זמן ספיגת התורה בנו).