"אלה דברי הברית א‍שר צוה ה' את משה לכרת את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב" (דברים כח,סט). 'דאמר רשב"ל: נאמר ברית במלח, ונאמר ברית ביסורין. נאמר ברית במלח, דכתיב (ויקרא ב, יג) "ולא תשבית מלח ברית", ונאמר ברית ביסורין, דכתיב (דברים כח, סט) "אלה דברי הברית". מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר, אף ברית האמור ביסורין, יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם' (ברכות ה,א). (ראה דברי מרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א ב'בשערי הארץ' - 'הברכות שבקללות'). נראה שבכוונה נאמר בהדגשה שדברי הברית כאן נאמרו "בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב", כדי לרמז שמה שיש ייסורים וחורבן, שרמוז ב"חרב" לשון חורבן, זה בשל "מואב" לשון מ-אב, שכמו שהאב שמכה את בנו זה בשביל לחנכו, כך גם היסורים שה' מביא עלינו: "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" (דברים ח, ה), שהיסורים זה בשביל לתקן אותנו, כמו המלח. ומה שנמשל דווקא במלח, זה גם כדי לקשר לקרבנות (שזהו הפס' של ברית במלח) לומר שהקרבנות מחברים אותנו לה', ואם ח"ו אנו חוטאים ומתרחקים מה', עד שהקרבנות כעין אינם פועלים את כפרתם, אז במקום שכעין היסורים יהיו על הקרבן, זה עובר ליסורים עלינו, שאנו מכפרים על עצמנו ע"י היסורים כדי שבכך נזדכך ונתקרב לה' כמו בקרבנות. נראה שע"י היסורים אנו מתקדשים, ובכך מתעלים, שלכן נרמז במלח, שמרמז: '"מלח ברית" - שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית שהובטחו המים התחתונים ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג' (רש"י. ויקרא ב,יג). שהמלח הוא כעין שמחבר בין מים תחתונים לשמים, ותחילת העולם היה קשור במים: “והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב). שכך אנו באים לתקן את העולם בקדושה, שלזה העולם נוצר, ואם אנו חוטאים ומרחקים בין מעלה ומטה, אז נעשה "תהו ובהו וחושך" וגו', צרות וייסורים, שזהו שדרשו חז"ל את הפס' על הגלויות (ב"ר ב,ד). אבל סופם זהו המשיח (שם), שבסוף כל הייסורים והגלויות, יתכפרו החטאים ונזכה לקדושה שלמה, לגאולה השלמה בתיקון עולם. גם מה שמובא "מלבד הברית.. בחרב" מרמז שע"י מתן תורה נקרא ההר חורב: 'דא"ר אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לעכו"ם עליו' (שבת פט,ב), ולכן אם לא שומרים את התורה, אז ח"ו החורבה מתהפכת אלינו. גם נראה שמרמז שהחורבן והגלות קשורים ליחס הנכון לתורה, שזהו שגלו כיון שלא ראו בתורה מתנה חשובה (רש"י ד"ה 'שלא'. ב"מ פה,ב), לכן מחוברים הצרות שבתוכחה עם הנאמר בחורב (מתן תורה), כאשר כאן זה "מואב", לשון אב, שאם היינו מבינים איזה מתנה גדולה נתן לנו הקב"ה, שזה בשל היותנו בניו, שזוהי התורה, לא הינו מזלזלים בה. גם נראה שהרמז בברית מלח, שקשור לקרבנות בנתינת המלח, שיש הרבה קרבנות בסוכות, שהוא חג של המים, ולכן קשור לתיקון העולם שמרומז במים (שהיו בהתחלה ו)שנפרדו בבריאה, לכן יש שמחה גדולה בסוכות, בשל חיבור לקדושה הגדולה של תיקון העולם, שבזה מורידים מהיסורים (שהיסורים הם ההיפך משמחה, כיון שהם מריחוק מהקדושה שמשמחת). לכן גם כאן ביסורים יש קשר לאי שמחה, שזהו השורש לצרות-לריחוק מהתורה והמצוות: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח,מז). לכן כיון שהשורש הוא בריחוק מהשמחה, אז גם העונש קשור בריחוק משמחה, שזהו היסורים. נראה שהברית קשורה למלח, שנאמר בקרבנות, רמז לגמ"ח כמו שמופיע אצל לוט: "וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו". ר' יצחק אמר: שחטאה במלח. באותו הלילה שבאו המלאכים אל לוט, מה היא עושה? הולכת אל כל שכינותיה, ואומרת להן: תנו לי מלח, שיש לנו אורחים. והיא מכוונת שיכירו בהן אנשי העיר. על כן "ותהי נציב מלח”' (ב"ר נא,ה). כך שבזמן הצרות (אצל לוט) יש ביטוי שהצרות קשורות לאי חסד, ברמז למלח. כך גם נראה שבקישור למלח בקרבנות יש רמז לחסד שהוא מוריד מהיסורים, שהוא מכפר במקום קרבנות: 'הרי הוא אומר (הושע ו) "כי חסד חפצתי ולא זבח". העולם מתחלה לא נברא אלא בחסד, שנאמר (תהלים פט) "כי אמרתי עולם חסד יבנה שמים תכין אמונתך בהם". פעם אחת היה רבן יוחנן בן זכאי יוצא מירושלים, והיה רבי יהושע הולך אחריו, וראה בית המקדש חרב. אמר רבי יהושע: אוי לנו על זה שהוא חרב, מקום שמכפרים בו עונותיהם של ישראל. אמר לו: בני, אל ירע לך. יש לנו כפרה אחת שהיא כמותה, ואיזה? זה גמילות חסדים. שנאמר "כי חסד חפצתי ולא זבח"' (אבות דר"נ ד,ה). כך שנראה שמלח הקרבנות מרמז על החסד, שהחסד היה בתחילת הבריאה, כמו המים שבתחילת הבריאה (“ורוח...”), שהמים קשורים למלח (רש"י, ויקרא שם) והחסד מכפר כמו המקדש, ולכן יוצא שמרמז בברית המלח שהחסד מכפר במקום הייסורים.