לקט מביאור הנצי"ב לתורה – פרשת כי תצא

כא,יא: וראית אשת יפת תואר: מדוע 'אשת' ולא 'אישה'? הנצי"ב: "האישההעומדת מקושטת ומוכנת לינשא, הרי היא כנשואה, אלא שאין איש מיוחד לה, משום הכי נקראת 'אשת' בלא 'איש'". אישה שהגיעה לפרקה ומתכוננת לנישואיה, אף אם אין לה עדיין ארוס או מיועד מסוים, נחשבת כבר כמשמעות 'אשת איש'. מעניין.

כא,טו: והיה הבן הבכור לשניאה: מדוע 'שניאה' ולא 'שנואה', ומי היא אותה 'שניאה'? הנצי"ב: "שניאה – משמע שאינה שנואה מצד עצמה, אלא הראשונה השניאה (את השנייה) על בעלה, משום שבאה בגבולה, משום הכי בא עונשה (של הראשונה) 'והיה הבן הבכור לשניאה'", כלומר לאישה השנייה. מעניין, כי זאת מהפיכה במה שחשבנו עד כה, שהבכור יהיה לראשונה.

כג,ח: לא תתעב אדומי כי אחיך הוא: מדוע יש להתחשב באחוות אדום , למרות שהרע לישראל? הנצי"ב: "רצה ה' להרגיל את ישראל במעלת הנפש, וכל שהנפש גבוהה יותר – מקרב את קרוביו, על כן הרגיל ה' אותנו במצווה זו". הרגל מצווה הוא ערך חשוב לקיום המצוות, אף כי ניתן למצוא הקלות לקיום המצווה בתנאים מסוימים.

כד,ד: ולא תחטיא את הארץ: מה הביטוי המעשי להחטאת הארץ? הנצי"ב: "זנות מכחישה פירות הארץ ... ומחטיא את הארץ". הצלחת הארץ תלויה בטהרה מזנות.

כד,יח: וזכרת כי עבד היית במצרים ... על כן אנוכי מצווך לעשות את הדבר הזה: האם רחמים על עניים, גרים ויתומים נובעים מכך שהיינו עבדים במצרים? הנצי"ב: "להרגיל בליבנו הזכרת יציאת מצרים, שהיה רע לנו ובקשנו לרחמנו, וכך ראוי לנו להתנהג עם מבקשי רחמים, לרחם עליהם". כמו שאנו בקשנו רחמים מה', כך עלינו לשמוע למי שמבקש רחמים.

כה,יח: ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוהים: מה הקשר בין עייפות ליראת ה'? הנצי"ב: "אילו יראת - לא היית 'עייף' ולא 'יגע', אלא מתהלך בתום, בלי שום חקירה ורצון עצמי", דבר המעייף מצד עצמו. יראת ה' מביאה לאמונה שלמה, בלי לחקור את העתיד. ניסיון לחקור את העתיד – מעייף ומייגע, ומראה על חוסר אמונה בה'. מעניין מאד.