פרשת כי תצא - פרשת המקדש

קדושת המחנה

הרב ישראל אריאל שליט"א

'כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע… וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה… וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶך… וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ' (דברים פרק כג, י). מחנה היוצא למלחמה חייב להיות מחנה קדוש, שכן, הארון נמצא במחנה והשכינה שרויה בו, ומחנה מלחמה שהשכינה בתוכו השוכנים בו צריכים לנהוג בעצמם זהירות כפולה.

כך הסביר הרמב"ן שם: 'והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה, כי יאכלו כל תועבה, יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה - הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב. ועל כן הזהיר בו הכתוב, ונשמרת מכל דבר רע… [לפיכך] יוסיף 'לאו' במחנה, שנישמר בו מכל אלו העבירות, שלא תסתלק השכינה מישראל אשר שם'.

פסוקים אלה מזכירים מציאות המתרחשת לעיתים, שכן, פעמים שיש מריבה בין אנשים, ובא אדם שלישי להפריד ביניהם, ופתאום מוצא את עצמו חבול מידיהם. במקום להודות לאיש על מאמציו הרי הוא סופג מכות ועלבונות מאלו שבא להפריד ביניהם.

כבר היה לעולמים, שמשה בא להציל איש מיד רעהו, ושאל בכאב: 'למה תכה רעך'? והתוצאה היתה שנאלץ לברוח ממצרים ולשהות במדין, וגאולת ישראל נדחתה לשנים רבות עד שהוטלה השליחות מחדש על משה.

זה מה שאומרת התורה: 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך – להצילך… ולא יראה בך ערות דבר - ושב מאחריך'.