פרשת מסעי התורה מדבר על דינו של ההורג נפש בשגגה שדינו כידוע לכל לנוס לעיר מקלט. אותו אדם נמצא בעיר המקלט בו לא יוכל ה'דורש את נפשו' להורגו עד מות הכהן הגדול. וכך אומרת התורה:"והִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת-הָרֹצֵחַ, מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם, וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה, אֶל-עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר-נָס שָׁמָּה; וְיָשַׁב בָּהּ, עַד-מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל,אֲשֶׁר-מָשַׁח אֹתוֹ, בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ".ונשאלת השאלה למה באמת הכהן הגדול מגיע לו כזה עול על צווארו שאנשים רוצים במתתו? ונראה ליישב מדברי רש''י על המקום:' דבר אחר: לפי שהיה לו לכהן גדול להתפלל שלא תרע תקלה זו לישראל בחייו' פירוש שהיה האחריות על הכהן הגדול לעשות למען ישראל להתפלל בעבורם שלא יצא דבר תקלה על ידם ולא עשה זאת לכן האחריות נופלת עליו.

בפרשת השבוע התורה מדבר גם על מות אהרון הכהן. בפרשת חוקת בפעם הראשונה בה מוזכרת מות אהרון ראיתי בספר משך חכמה דבר מעניין ביותר. הוא כתב שעל אהרון נאמר ''ויבכו אותו כל עדת ישראל'' כולם בכו. ואילו היו הרוגי שגגה בחייו לא היה נאמר כל כי היו כאלה שישמחו שמחה גדולה על כך שאהרון מת כי יצאו מעיר המקלט.. מכאן למדים שלא היו הרוגי שגגה בזמן אהרון הכהן. ויש להוסיף על דבריו שהסיבה לכך היא משום שאהרון היה רודף שלום כדברי המשנה באבות פרק א: 'הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה' היה מפיץ שלום והיה לדמות פועלת למען השלום ולכן זכה הוא שלא ימותו בחייו הרוגי שגגות. 

לפ''ז יש מקום גם להבין את הטעם מדוע אהרון לא נכנס לארץ ישראל. התורה מאשימה אותו בכך שהוא לא קידש את שמו של הקב''ה במי מריבה :" על אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" ( דברים לב, נא) לא ברור הרי משה הכה את הסלע אהרון בכלל לא פעל שם אם כן למה הוא לא נכנס לא''י בחייו. וכנ''ל ברור הייטב הרי אהרון היה רודף שלום וכו' על כתפיו היה האחריות לאיחוד הבריות אחד אם השני וקירבת בנ''י לקב''ה אם כן היה עליו לפעול ולמחות על פועלתו של משה רבינו...מזה שלא פעל ולא מחה על זה קיבל את העונש גם כן. כי אי העשייה מראה הסכמה אם המצב הנוכחי.

יסוד זה מקשרת אותנו גם לימי בין המצרים. הגמרא בגיטין נה: כותבת:' אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים' (וכולם מכירים את הסיפור שהיה עשיר אחד שהאוהב שלו היה קמצא והשונא שלו בר קמצא. יום אחד ערך סעודה ואמר לשליח להזמין את קמצא והשליח טעה והזמין את בר קמצא. ושהגיע ביקש מבר קמצא לצאת,  ואחרי דין ודברים יצא בפח נפש מהסעודה והלך והלשין לשלטון שהיהודים מורדים בו ומשם נגרמה חורבנה של ירושלים. ) והתמיהה מובנת מאליו. בר קמצא אפשר להבין מדוע נחרבה ירושלים בגללו,  בסופו של דבר הלך לשלטון להלשין על ישראל אבל קמצא בכלל לא הוזמן לסעודה למה אם כן 'אקמצא ובר קמצא חרוב ירושלים '? מה עשה קמצא? ונראה לבוא ולומר ש'בר' בארמית תרגומו הוא 'בן' בר קמצא היינו בנו של קמצא. קמצא שהאוהב שלו זה אותו עשיר למה לא הלך לדבר לנפשו ושימחל לבנו ויסלח לו.. הוא היה אמור לפעול למען השלום ולא פעל ולא עשה ולכן גן בגללו נחרבה ירושלים. 

אם אלא הדברים נוכל אולי להבין מדוע דווקא במיתת אהרון התורה מזכירה את התאריך הפטירה:" וַיָּמָת שָׁם:  בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" א' באב. כי לומר לנו שאם נרצה בבניין ביהמ''ק עלינו לפעול כמו אהרון הכהן, להיות רודף שלום ולקרב את הבריות. ובכך נזכה לבניין ביהמ''ק במהרה אמן.