בס"ד

חלק מגזירת החכמים של של ט באב כללה את הכלל שאם יחול בשבת יעקר לחלוטין ויעבור ליום ראשון כשבאותה שבת לא יהיו כלל סממנים של צער על חורבן שני בתי המקדש, שהרי השבת דוחה אבלות, וחשבתי בעה"י שניתן לראות כיצד בא כאן לידי ביטוי הכלל של "מפני כבוד הבריות לא גזרו חכמים" או "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה", כפי שניתן לראות גם במידה ו-ט באב חל ביום חמישי ואמנם הרב עובדיה מתיר לכבס ביום שישי לכבוד שבת אך לאותן שיטות של רוב הפוסקים שאוסרים לכבס ביום שישי ומתירים ביום חמישי מפני טורח שבת, יהיה מותר לכבס לאחר חצות היום של ט באב, בצורה שממחישה את הערך העליון של שבת קודש שחכמים נזהרו מלפגוע בכבודה והעדיפו אותה על פני היום אותו הפכו לצום, שאם בתוך השבת עצמה כבוד הבריות דוחה מצוות מדרבנן, כל שכן כשמדובר בצום ט באב שחכמים תיקנו ביחס לשבת שהיא כולה מדאוריתא ומהוה את אחד משלושת האותות בין בורא עולם לעמו הנבחר, עם ישראל, ומשלבת את כבוד ד', כדכתיב: "וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת לַעֲשׂוֹת אֶת הַשַּׁבָּת לְדֹרֹתָם בְּרִית עוֹלָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִוא לְעֹלָם כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ד' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא, טז-יז) ביחד עם כבוד הבריות, כשאף תלמידי חכמים שתותם אמנותם עוזבים את לימודם לצורך ההכנות לשבת דוקא משום שזהו כבודם, כדאיתא בגמרא: "רב ספרא מחריך רישא, רבא מלח שיבוטא, רב הונא מדליק שרגי, רב פפא גדיל פתילתא, רב חסדא פרים סילקא, רבה ורב יוסף מצלחי ציבי, ר' זירא מצתת צתותי, רב נחמן בר יצחק מכתף ועייל מכתף ונפיק" (שבת קיט.), וניתן לראות כאן את מידת הענוה של חז"ל שביטלו את גזירתם כאשר היא מתנגשת עם כבוד השבת. הסיבה שהשבת לא דוחה כך גם את יום הכיפורים היא שכמו השבת גם הוא מהתורה ובנוסף, לא זאת בלבד שאינו יום של צער ואבל אלא יום של רחמים וכפרת עוונות ואחד משני הימים הטובים ביותר שנתן הקב"ה לעמו, כדאיתא במשנה: "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו" (תענית ד, ח).