מדוע קשה לנו להרגיש את הכאב שבחרבן?
נכתב על ידי ברוך עינב, 22/7/2018
בס"ד
איך יתכן שהרבה יותר אנשים מקפידים לקיים מצוה "כואבת" כמו ברית מילה ביחס לאלה שמקיימים את ההלכה "הקלה" שנוגעת לאדם שהגיע לכותל המערבי לאחר שלא ראהו במשך שלושים יום והוא נדרש לקרוע את בגדו?
וחשבתי בעה"י שאחת התשובות לכך היא מאחר וטבע האדם הוא לקלוט את המציאות כפי שהיא נגלית לעיניו כמצב קיים, והרי אף אחד מאיתנו לא חוה את התחושות המדהימות של כל מי שזכה לעבוד ולהיות בהם מחד ומאידך את תחושת החסרון, הצער והאבל של מי שחרב ביהמ"ק לנגד עיניו או לכל הפחות בימי חייו.
קשה להתגעגע לאדם שאתה לא מכיר או להשתוקק לדבר שאתה לא מכיר בערך שבו גם אם הוא קדוש ועליון כמו ביהמ"ק, שהרי לדוגמא אם אדם יחזור מחופשה וימצא את ביתו עולה בלהבות הוא ירגיש שרע ומר גורלו, וגם אם מדובר בבית פשוט ודל הוא יתאבל עליו, מאחר ונקשר אליו במהלך כל שנות מגוריו בו.
אך עלינו להבין שביהמ"ק הוא הבית של הקב"ה ולמעשה הבית החשוב ביותר של כל אחד מאיתנו, דרכו ירדו לעולם כולו שפע וברכה עד בלי די. היו בו עשרה ניסים קבועים שלא כדרך הטבע שלא השאירו כל מקום לספק והדהימו את כל מי שחזה בהם. כל בני ישראל היו עולים אליו לרגל והיו מביאים אל הכהנים שהיו עובדים בו קרבנות כדי לכפר על חטאיהם, והיו מתחזקים בו, חוזרים בתשובה ומתקרבים אל אביהם שבשמים.
אם היינו רואים מה היה שם לפני ומבינים את משמעות החורבן של כל אחד מבתי המקדש, לא היה אחד מאיתנו שנפשו לא היתה עגומה עליו ותחושות של כאב וזעזוע עצומים היו מקננים בקרבו, וכל מי שהיה נוסע לירושלים היה בציפיה דרוכה לרגע בו יוכל לקרוע את בגדיו ברגע הראשון שהיה רואה את הכותל המערבי כדי להביע בכך את תחושות הצער והאבל שממלאים אותו לא פחות מבן שמתבשר על מות אחד מהוריו, ואף אם לא היינו מצווים על כך ודאי היינו מוצאים כבר את הדרך האישית שלנו להביע את הצער והאבל על האובדן הכבד שמהוה את אחד הדברים שהכי מצערים את אבינו מלכנו, ואם הם אינם מצערים אותנו מספיק זה רק מתוך חוסר הבנה וידיעה מספקת של המציאות האלוקית בה אנו חיים ופועלים, כמו ילד קטן שלא תהיה לו כל בעיה למסור לנוכל מזודה עם מליון ש"ח בתמורה לסוכריה שהיה מציע לו בתמורה, מאחר וגם הוא כמו כל אחד מאיתנו פועל רק על סמך הידע המצומצם שלו ואינו יכול לקחת בחשבון דברים שלא למד ואינו יודע, ומכאן שוב נמצאנו למדים על החשיבות האדירה של לימוד התורה שבין היתר משרישה בקרבנו את כל הידע הדרוש לנו בכל תחום ונושא, עוזרת לנו להימנע מטעויות כואבות מחד ומאידך לעשות את הצעדים הנכונים ולקבל את ההחלטות הטובות ביותר בכל דבר וענין, ולהתאים את המעשים, הרגשות, הדיבורים, הרצונות והמחשבות שלנו לאלו של ד' יתברך בכל זמן, מקום ומצב, וכך מרומם האדם את חייו ולוקח אותם לתכלית הגבוהה ביותר שהוא רק יכול.
וחשבתי בעה"י שאחת התשובות לכך היא מאחר וטבע האדם הוא לקלוט את המציאות כפי שהיא נגלית לעיניו כמצב קיים, והרי אף אחד מאיתנו לא חוה את התחושות המדהימות של כל מי שזכה לעבוד ולהיות בהם מחד ומאידך את תחושת החסרון, הצער והאבל של מי שחרב ביהמ"ק לנגד עיניו או לכל הפחות בימי חייו.
קשה להתגעגע לאדם שאתה לא מכיר או להשתוקק לדבר שאתה לא מכיר בערך שבו גם אם הוא קדוש ועליון כמו ביהמ"ק, שהרי לדוגמא אם אדם יחזור מחופשה וימצא את ביתו עולה בלהבות הוא ירגיש שרע ומר גורלו, וגם אם מדובר בבית פשוט ודל הוא יתאבל עליו, מאחר ונקשר אליו במהלך כל שנות מגוריו בו.
אך עלינו להבין שביהמ"ק הוא הבית של הקב"ה ולמעשה הבית החשוב ביותר של כל אחד מאיתנו, דרכו ירדו לעולם כולו שפע וברכה עד בלי די. היו בו עשרה ניסים קבועים שלא כדרך הטבע שלא השאירו כל מקום לספק והדהימו את כל מי שחזה בהם. כל בני ישראל היו עולים אליו לרגל והיו מביאים אל הכהנים שהיו עובדים בו קרבנות כדי לכפר על חטאיהם, והיו מתחזקים בו, חוזרים בתשובה ומתקרבים אל אביהם שבשמים.
אם היינו רואים מה היה שם לפני ומבינים את משמעות החורבן של כל אחד מבתי המקדש, לא היה אחד מאיתנו שנפשו לא היתה עגומה עליו ותחושות של כאב וזעזוע עצומים היו מקננים בקרבו, וכל מי שהיה נוסע לירושלים היה בציפיה דרוכה לרגע בו יוכל לקרוע את בגדיו ברגע הראשון שהיה רואה את הכותל המערבי כדי להביע בכך את תחושות הצער והאבל שממלאים אותו לא פחות מבן שמתבשר על מות אחד מהוריו, ואף אם לא היינו מצווים על כך ודאי היינו מוצאים כבר את הדרך האישית שלנו להביע את הצער והאבל על האובדן הכבד שמהוה את אחד הדברים שהכי מצערים את אבינו מלכנו, ואם הם אינם מצערים אותנו מספיק זה רק מתוך חוסר הבנה וידיעה מספקת של המציאות האלוקית בה אנו חיים ופועלים, כמו ילד קטן שלא תהיה לו כל בעיה למסור לנוכל מזודה עם מליון ש"ח בתמורה לסוכריה שהיה מציע לו בתמורה, מאחר וגם הוא כמו כל אחד מאיתנו פועל רק על סמך הידע המצומצם שלו ואינו יכול לקחת בחשבון דברים שלא למד ואינו יודע, ומכאן שוב נמצאנו למדים על החשיבות האדירה של לימוד התורה שבין היתר משרישה בקרבנו את כל הידע הדרוש לנו בכל תחום ונושא, עוזרת לנו להימנע מטעויות כואבות מחד ומאידך לעשות את הצעדים הנכונים ולקבל את ההחלטות הטובות ביותר בכל דבר וענין, ולהתאים את המעשים, הרגשות, הדיבורים, הרצונות והמחשבות שלנו לאלו של ד' יתברך בכל זמן, מקום ומצב, וכך מרומם האדם את חייו ולוקח אותם לתכלית הגבוהה ביותר שהוא רק יכול.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
