בס"ד

הקו הדק שבין קידוש ד' לחילול ד' של עובד ד'

מדם לבי הרגשתי צורך אמיתי לכתוב לכל בני התורה היקרים והאהובים שלומדים בישיבות ובכוללים בכמה נושאים חשובים וביניהם שעת ההגעה והיציאה מבית המדרש והנוכחות בו.

כידוע השבת היא אחת המצוות החשובות ביותר בהן נצטוינו בתורה, וכשכולנו נוהגים לקבל אותה כמה דקות לפני כניסתה ולהיפרד ממנה כמה דקות לאחר יציאתה אף לשיטות המקילות ביותר המתוקנות בלוחות השונים, אנו מוכיחים בכך עד כמה חביבה ואהובה היא עבורנו, ומכאן ניתן ללמוד ע"י קל וחומר שעלינו לנהוג לא פחות מכך גם כלפי התורה הקדושה שמהוה את הדבר החשוב והיקר ביותר עבור ד' יתברך יחד עם עמו הנבחר בכל העולמות, שהרי העוה"ז נברא בעיקר כדי שעם ישראל ילמדו את התורה ויחיו על פיה, וחשיבותה ומעלתה גדולים אף מהשבת, שהרי היא שקולה לכל תרי"ג המצוות שבתורה, כדאיתא במשנה: "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא... וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם" (פאה א, א).

אין דבר ראוי יותר שנוכל לגלות את חביבותנו ואהבתנו כלפיו יותר מהקב"ה שברא ומחיה אותנו, משגיח עלינו בכל זמן, מקום ומצב, ואהבתו כלפינו היא טהורה ואינסופית, והתורה הקדושה שהיר חכמתו עליה הסתכל אלוקים כשברא את העולם והיא הנכס היקר ביותר שכל אדם יכול לזכות בו בעוה"ז, ואחת הדרכים העיקריות להביע זאת היא דרך מסירות נפש מצדנו בשלושת השלבים העיקריים של הלימוד בבית המדרש: בזמן ובאופן הכניסה אליו, היציאה ממנו והלימוד עצמו.

כולנו מכירים אנשים שלצערי הרב מתאמצים להתחנף ולהביע את חביבותם בצורה מוגזמת לבשר ודם במטרה למצוא חן בעיניהם ולזכות לתועלת עתידית מהם, כשהם לא מבינים שהם למעשה כופרים ב-ד' בכך, מאחר והם מגלים דעתם שהכל תלוי בבשר ודם ולא בו יתברך, ולכן אחת מארבע הכיתות שלא מקבלות פני שכינה היא זו של החנפנים [יחד עם דוברי לשון הרע, השקרנים והליצנים], שחושבים שהמאמץ שלהם למצוא חן בעיני הצד השני הוא זה שיביא להם את הישועה בזמן שהם שוכחים את עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ומשאירים אותו מחוץ לתמונה, שהרי הקב"ה יכול לגרום לברואיו לשנות את דעתם ע"פ רצונו, שנאמר: "בַּטֵּל רְצוֹנְךָ מִפְּנֵי רְצוֹנוֹ כְּדֵי שֶׁיְּבַטֵּל רְצוֹן אֲחֵרִים מִפְּנֵי רְצוֹנֶךָ" (משנה אבות ב, ד). משל למה הדבר דומה? לשני אנשים שהאחד משקה את שורשי העץ שברשותו והשני לעומתו מפזר מים רק על ענפי העץ ופירותיו. גם בעולם הרפואה החכמה היא לטפל בשורש הבעיה ולא בתסמינים שלה, אחרת גם אם התרופה הצליחה להעלים את התסמינים אין ביכולתה למנוע מאחרים להופיע במקומם. וגם אם יש גשר שבור שגורם לאנשים רבים להינזק, איזה בר דעת יעלה על דעתו לבנות בית חולים מתחתיו במקום לעשות את הצעד החכם והמתבקש ולטפל בשורש הבעיה היינו לתקן את הגשר עצמו במקום להשקיע זמן ומרץ מיותרים לצורך טיפול בנפגעים שלא יהיו אם ההתיחסות לבעיה תהיה נכונה.

לומד התורה לא יכול להעלות על דעתו לאיזו מעלה גבוהה הוא זוכה כשהוא מהוה דוגמא חיובית שגורמת לכל חבריו לבית המדרש ללמוד ממנו ולרצות להידמות לו, וזה מתחיל מזה שהוא מקפיד להגיע לפחות כמה דקות לפני סדרי הלימוד כדי להרויח זמן יקר שיאפשר לו להתמלא בעוד חכמה, תורה, קדושה ולהתקרב עוד כמה צעדים לבוראו, וכך כאשר כל חבריו נכנסים הם רואים לא רק שהוא הקדים אותם אלא שהוא שקוע עמוק בלימודו ומתענג מכל מילה ומילה שבתורה הקדושה בצורה שגורמת לכולם להבין עד כמה הוא אוהב את ד' יתברך ותורתו הקדושה וגורמת להם להבין שאולי הם מפספסים משהו ושגם להם מגיע ואף כדאי להרויח את הדקות היקרות האלה.

לא רק לשעת ההגעה יש משמעות גבוהה אלא גם לאופן ההגעה, שהרי לא דומה אדם שנכנס לבית המדרש באיטיות ובכבדות כשלוקח זמן רב עד שהוא מתישב במקומו ומתחיל ללמוד בחוסר חשק כאילו מישהו הכריח אותו ולא הותיר לו כל ברירה, וגם זאת לאחר שדיבר עם כמה מחבריו, אכל, שתה ועשה עוד כמה פעולות שאינן מחויבות המציאות, לאדם שמרגע כניסתו דרך הדלת עד שצלילי התורה התחילו לבקוע מגרונו לא עברו יותר מכמה שניות בודדות, כשהוא מקרין בכך כלפי כל הסובבים אותו כיצד ראוי ונאה להתיחס לתורה הקדושה שהיא המתנה הגדולה והמשמעותית ביותר שהאנושות קיבלה מאז ומעולם מהקב"ה.

אם ישנם עובדים ובעלי עסקים שמזדרזים ורצים למקום עבודתם מתוך תאות ממון פסולה במטרה להרויח עוד כמה שקלים ולקוחות, לא יתכן שללומדי התורה יהיו פחות חשק, זריזות, מסירות ורצון כדי להגיע מוקדם ככל האפשר לעסק שלהם שהוא הטוב ביותר בכל העולם כולו - עבודת ד' בכלל ועסק התורה בפרט, ואם נאמר ששגרת חייהם נובעת מתוך הרגל כל שכן, שככל שהדבר טוב, חשוב וקדוש יותר כך קל יותר להתרגל אליו, כשכל מה שעושה את ההבדל בין כולנו הוא הבנת המשמעות והחשיבות של כל דבר וענין במציאות האלוקית בצורה שמשפיעה באופן ישיר על תפיסת העולם והיחס הנפשי שלנו כלפיהם.

תוך כדי סדר הלימוד ניכר מבן התורה המסור שהוא מנסה להימנע מאיבוד זמן יקר על דברים שלא קשורים באופן ישיר ללימוד התורה, ולכן גם כשהוא נצרך לבית הכסא הוא ניגש לשם וחוזר למקומו במהירות. הוא לא מרבה בהכנת כוסות שתיה בצורה מוגזמת יותר ממה שהיה שותה לו היה בביתו, וגם משתדל לשתות כמה שיותר מים כדי לא לבזבז זמן יקר בהכנת אותם משקאות שדורשים זמן רב בהכנתם. לא תמצאו אותו לעולם מדבר דברים בטלים בבית המדרש ואף לא בפינת הקפה, שהרי הוא ממוקד במטרתו ודבק בקונו ורק הוא יתברך ותורתו הקדושה בראש מעיניו במשך כל היום, שנאמר: "שִׁוִּיתִי ד' לְנֶגְדִּי תָמִיד" (תהלים טז, ח) וגם: "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (שם קיט, עב).

ניתן למצוא אינספור אנשי מקצוע בכל תחום אפשרי שמכורים לעבודתם ושואפים לשלמות ברמות הגבוהות ביותר, ומרוב אהבתם לתחום העיסוק או התחביב שלהם הם מוכנים לעשות ימים כלילות כשלפעמים הם שוכחים לאכול ולישון עד שמזכירים להם שוב ושוב. ואין שום סיבה שהיחס הנפשי של כל עובדי ד' ולומדי התורה ללא יוצא מן הכלל שזכו לעבודה שאין טובה ממנה בכל העולם יפחת מכך ולו במעט והדעת נותנת שהם צריכים להשקיע, להתמסר, ליהנות ולשמוח בעבודתם הרבה יותר מהם. ואמנם בזמן שהיצר הרע עוזר לאלו השקועים בעניני העוה"ז לבזבז את כל חייהם להבל וריק, לכם לומדי התורה הצדיקים הוא מנסה להפריע בכל דרך אפשרית כדי למנוע מכם את האוצר הגדול ביותר בו אתם יכולים לזכות בעוה"ז, אך צריך לזכור שהקב"ה צייד כל אחד מכם בחכמה הדרושה ובכלים המתאימים ביותר כדי להתגבר עליו, ומה שנדרש מכם בענין הזה הוא לעשות כל מאמץ אפשרי להתגבר על היצר הרע תוך שימוש בתורה שלמדתם ובכלים שקיבלתם כדי לצלוח את כל הנסיונות, הסחות הדעת, הפיתויים, הקשיים והמבחנים הרוחניים בעה"י, וכשתצליחו בכך בעה"י זה יוכיח עד כמה עבודת ד', לימוד התורה וקיום המצוות חשובים ויקרים לכם ועד כמה יש להם מקום מרכזי וראשי בחייכם, ומתוך כך העצמה הפנימית והמדרגה הרוחנית שלכם תגדלנה והחיבור, האהבה והדבקות שלכם הן לבורא עולם והן לתורה הקדושה יתעצמו. היש לכם מתנה גדולה מזו שהייתם יכולים לייחל לה?

בשלב מסוים כל אדם צריך להגיע למסקנה המתבקשת שהוא מפסיק להתפשר על הבינוניות שאפיינה את חייו ומחליט לעלות קומה ולקחת את כל חייו ובתוכם את עבודת ד' שלו לתכלית הגבוהה ביותר שרק ניתן, תוך שהוא מחליט להתמסר לקב"ה ולתורה הקדושה באופן מוחלט, ממקם אותם בראש מעיניו ומכניס אותם לכל תחום, זמן, מקום ומצב בחייו. דוקא אז הוא יגיע לרמות הגבוהות ביותר של אושר, כאישור מצד נשמתו על צדקת דרכו מאחר שלשם כך היא נשלחה לעוה"ז וכשהיא מרגישה שהיא בדרך הנכונה זה גורם לה לשמחה רבה ומתוך כך גם לאדם, כי האדם הרי הוא לא הגוף הזמני שלו אלא הנשמה האינסופית שבקרבו.

לאחר שתגיע לאותה נקודה גבוהה בחייך בה אתה כבר מכיר בחשיבות הגבוהה ובערך העליון שיש בחיים שמוקדשים כל כולם ל-ד' ולתורתו הקדושה תוך מסירות מוחלטת לעבודתו ולעשיית רצונו יתברך, תעלה את הנושא הזה בפני אשתך והחברותא שלך ותגיד לכל אחד מהם (בנפרד כמובן) שאתה לא מעונין שהקשר ביניכם יהיה סתמי וחסר כל ערך וחשיבות, כזה שמתגלגלים בו מיום ליום ונותנים לחיים לזרום, אלא שאתה מעונין להעלות את הקשר ביניכם לקומה העליונה ביותר ולהעניק לו את התכלית הגבוהה ביותר שרק אפשר. שזה יהיה קשר שמטרתו לתקן עולם במלכות שדי, לעשות נחת רוח ליוצרנו, לעשות רצון בוראנו ולשמח את קוננו, להביא את הגאולה, את המשיח ובניין ביהמ"ק השלישי, קשר שהשותף העיקרי בו הוא לא אחר מאשר הקב"ה, שדעתו, חכמתו, רצונו ודרכו הן הקובעות והמתוות את הדרך המובילה בית אל.

ידוע שבשלב מסוים בעבודת ד' היצר הרע מפסיק להפריע לאדם ומתחיל לעזור לו לעבוד את בוראו, לעשות את רצונו, ללמוד את תורתו ולקיים את מצוותיו, וכל אדם יכול וצריך להגיע לדרגה הזאת, ולשם כך הוא נדרש להפגין סבלנות, נחישות, דבקות במטרה, אמונה ובטחון הן בבוראו והן בדרכו.

האהבה ומסירות הנפש שלכם כלפי ד' יתברך והתורה הקדושה צריכים להתבטא גם בשעת היציאה מבית המדרש ולכן עליכם להקפיד שלא לעזוב כמה דקות לפני סוף הסדר מאחר ואדם שרגיל לנהוג כך עלול ליצור רושם שלילי ושגוי כלפיו ולגרום לאחרים לחשוב בטעות שהוא סבל במהלך הסדר עד כדי כך שהוא ספר את הדקות עד לסוף הסדר ורק חיכה לרגע שהסדר יגמר והוא יוכל ללכת לדרכו וסופו של דבר לא עמד בנסיון ויצא קצת לפני סוף הסדר. ובנוסף, עלול הדבר לתת השראה שלילית לאחרים שירשו לעצמם לצאת לפני הזמן אף שלא העלו על דעתם לנהוג כך לפני כן, וכך יצא שהוא גרם לביטול תורה דרבים, והרי כשם שתלמוד תורה כנגד כולן, כך גם ביטול תורה כנגד כולן, וככל שמדובר בצדיק שמעלתו גבוהה יותר ע"פ דעת הציבור כך גם הרושם השלילי והנזק שיכולים להיגרם גדולים יותר.

שהרי כל מי שלומד את תורתנו הקדושה מתוך מניעים כשרים וטהורים יכול להיות עד נאמן לכך שאין מתוקה ועריבה ממנה והוא לא יסכים בשום אופן להחליף ולו אות קטנה ממנה בעד כל ההון שבעולם כולו, כפי שכתב אור החיים הקדוש על הפסוק: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ד' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ" (דברים כו, יא): "ואין טוב אלא תורה, שנאמר: 'כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ' (משלי ד, ב), שאם היו בני אדם יודעים ומרגישים במתיקות ובעריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה. ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה. כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם", והרב הגאון יחזקאל פייוויל זצ"ל כתב בספרו "תולדות אדם": "כי החיים המתוקים והנעימים המה חיי התורה והחכמה. המרגישים בחיים האלו יבוזו לכל מחמדי תבל ומקריו מפני שאור התורה מכהה את כל מקרי העולם הזה ומחמדיו. יקרה היא בעיני החכמים והעושר כאין נגדה וכל אבני יקרות אפס לערכה. הכסף נגדה לסיגים והזהב לאפר ייחשב. וכן איננו ירא עוד מפחד פתאום ולא משואת רשעים ומצרות עין, הן בייסורי הגוף או טירדת האשה והבנים, והוא יכול לעמול בתורה בששון ושמחת לבב אף בעת צרה, וכל שכן כשהוא במרחב" (עמוד מז)..

יתכנו מצבים מיוחדים ויוצאים מן הכלל שמאלצים את האברכים למהר לצאת בזמן ואף קצת לפני סופו כדי להוציא את ילדיהם מהגן/מכינה לדוגמא או לכל מטרה חשובה אחרת, ולכן עלינו ללמד זכות על אותם אלה שלא יכולים להרשות לעצמם להישאר בבית המדרש מעבר למסגרת שעות הלימוד הרשמית אע"פ שקרוב לודאי שהיו רוצים בכך מאוד אם המציאות היתה מאפשרת זאת, אלא שהם לא רוצים שהאושר שלהם יבוא על חשבון צער של אחרים, ובמצב שלהם הם לא רוצים לצער את הגננת שתאלץ לחכות להם ואולי אף לחשוב מחשבות שליליות כלפי לומדי התורה בנוגע לרמת התחשבותם בכל הסובב אותם, והיכולת של התורה להפוך את לומדיה לטובים ומוסריים יותר ובפרט ביחס לאלה שאינם שומרים תורה ומצוות, ולכן הם לא רוצים שהמצוה החשובה של לימוד התורה תגרום לחילול השם ח"ו ותיצור רושם שלילי כלפי שני הדברים החשובים ביותר שיש בעולם ש-ד' ברא, שהרי אין מצוה באה בעבירה, ויתכן מאוד שהם ממשיכים ללמוד בהפסקה שבין הסדרים או בלילה, ומאחר ואין לנו כל דרך לראות את התמונה המלאה אלא רק חלק מזערי ממנה עלינו לקחת דוגמא והשראה אך ורק מהחרוצים והמתמידים שמוכנים למסור נפשם לכבוד ד' יתברך ותורתו הקדושה, ולזכור שישנם לא מעט צדיקים נסתרים שעושים כל מאמץ אפשרי כדי להצניע את הנהגותיהם ולהסתיר את צדקותם מתוך ענוה, ולכן לא תמיד התמונה שמשתקפת בעיננו הבשרניות משקפת את המציאות האמיתית.

ולכן המלצתי לכל לומדי התורה היקרים והאהובים, שלא ממהרים להוציא את ילדיהם מהגן/מכינה או לכל עיסוק הכרחי אחר, שנשתדל כולנו בעה"י להישאר לפחות כמה דקות אחרי הזמן, וכל המרבה הרי זה משובח וכל המוסיף מוסיפין לו, ובכך נגלה דעתנו שלא השעון הוא אדוננו ולא הוא זה שברא אותנו, מנהל אותנו ומשגיח עלינו ח"ו אלא רק ד' ולא שום גורם אחר, והוא יתברך מי שנמצא בראש מעיננו ואליו אנו מתאימים את כל אורח חיינו, סדר יומנו ותפיסת עולמנו.

כיצד יכול אדם שיכול ואף מצווה להידבק באינסוף ב"ה להחליף את זה בדבקות בדברים שפלים ובזויים ששיכים לעולם הזמני והשפל הזה? כיצד ניתן להחליף חיי עולם בחיי שעה? אם לאדם יש את הזכות האדירה לשמש כבנו הנאמן והאהוב של מי שיכול ואף רוצה להיטיב לו יותר מכולם, מלך מלכי המלכים, ולעבדו בקדושה, במסירות ובתמימות למה לו להעדיף להיות עבד של היצר הרע שהוא השטן שכל עניינו להכשיל את האדם בכמה שיותר חטאים ועוונות כדי להאבידו מחיי הנצח של העוה"ב? כיצד מוכן האדם לוותר על הקב"ה שאוהב אותו אהבה אינסופית טהורה שאינה תלויה בדבר בתאוות פסולות והנאות אסורות?

לא במקרה המילה "יצר" היא מלשון "צייר", ולכן כל אחד מאיתנו צריך להיות מודע לכך שהיצר הרע מנסה במהלך היום לצייר לכל אחד בעם ישראל בכלל וללומדי התורה בפרט ציורים יצירתיים ומשוכללים במטרה להשלות ולהסיט אותנו מדרך ד', התורה והאמת, בדומה לציור מיתתו של משה רבינו שצייר לעם ישראל במעמד הר סיני שאע"פ שהיה נראה כאמיתי ומוחשי היה שקר גמור, ומזה נגרם חטא העגל שהוא הגדול ביותר בכל תולדות עם ישראל.

היצר הרע מכיר את נפש האדם ולכן קרוב לודאי שלא ינסה להציע לתלמיד חכם לעבוד עבודה זרה או לעשות כל עבירה חמורה אחרת אלא יזמן לו מצוה שמעלתה פחותה מזו של לימוד התורה, ואם יצליח לגרום לו לעזוב את לימודו לצורך אותה מצוה זה נחשב עבורו למאה אחוזי הצלחה כי זאת היתה כל מטרתו מלכתחילה והיא התגשמה במלואה עד לציור השקרי והנסיון הבאים במטרה להרחיק את האדם לגמרי מדרך ד', התורה והמצוות ולהאבידו מחיי הנצח של העוה"ב. כמובן שתלמיד חכם שלא יציל אשה שטובעת בים במידה והוא היחיד שנמצא באזור בטענה שהוא ממהר לבית המדרש או מטעמי הלכה וצניעות נחשב לחסיד שוטה, כמאמר חז"ל: "פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה", שנאמר: "וָחַי בָּהֶם", וישנן מצוות כמו ק"ש, קידוש, קריאת מגילה, טלית ותפילין שהאדם מחויב לפסוק מלמודו כדי לקימן, וישנם דברים עליהם נאמר: "ביטולה היא קיומה", כשאחד היתרונות של התורה הקדושה מני רבים הוא שהיא מדריכה את לומדיה לעשות את הבחירות הנכונות ביותר, לקבל את ההחלטות הטובות ביותר מתוך ידיעה מהו רצון ד' ממנו הן במצבים שכיחים והן במצבים מיוחדים.

מושג הזמן נוצר כפועל יוצא מזה שאלוקים ברא את החומר שקיים רק בעוה"ז כשבעוה"ב אין הוא קיים כלל, ולכן כל אחד מאיתנו צריך לתת את דעתו כיצד הוא יכול לתת למשהו זמני כמו השעון שמסמל את העולם השפל הזה להגביל אותנו מלהתחבר ולהתמלא בתורה הקדושה שהיא חכמת ד' ומתוך זה גם בשכינה הקדושה ובאור האינסוף.

כשהאדם אינו תוחם את התורה הקדושה בזמן הוא מגלה בכך דעתו שהחיבור שלו אליה ולבורא עולם הוא אמיתי וחזק ולא נובע מתוך הרגל, פחד או חוסר ברירה אלא מתוך רצון, בחירה ושמחה, שהרי התורה היא מעל הזמן, ובשונה מחבריכם שמסתכלים על השעון בתדירות גבוהה, אתם הצלחתם להבין את המשמעות העצומה והזכות האדירה שבלימוד התורה וכל חייכם שאינם כדרך הטבע מהוים ביטוי לכך ומתוך כך גם ההשגחה הפרטית כלפיכם היא בהתאם ע"פ ההנהגה האלוקית של "מידה כנגד מידה", "בדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו" (מכות י:) ו"הבא ליטהר מסייעין אותו" (רש"י על "והתקדשתם" במס' יומא לט.).

הנהגה נפלאה כזאת מהוה גילוי דעת ברור למידת אהבתנו לתורה הקדושה ששום שעון לא יקבע לנו מתי להפסיק בלימודה בעה"י, ומתוך כך החיבור, האהבה והדבקות שלנו הן כלפי הבורא ב"ה והן כלפי תורתו הקדושה ילכו ויגדלו מיום ליום. היש לנו ברכה גדולה מזו?

בסופו של דבר כל הדקות הנוספות האלה מצטברות לזמן רב ויקר שמוקדש ללימוד התורה הקדושה במסירות נפש ששום אוצר לא יכול להוות לו תחליף, כאשר אין לתאר את העונג שהאדם מרגיש דוקא בזמן לימוד כזה שמגיע מתוך הקרבת הזמן החופשי ואת הרמה הרוחנית וההשגות הנשגבות אליהן יגיע גם בזכות כך.

תדמינו את אותו רגע מאושר בו נשמתכם מגיעה ליום הדין ומבשרים לה שנזקפים לזכותכם מליוני שעות לימוד מעבר למה שלמדתם בפועל, וכיצד יתכן הדבר שהרי בעולם האמת אין כל טעויות והכל שם מדויק, עד שיסבירו לכם שצרפו לחשבונכם גם את אותן דקות לימוד יקרות של חבריכם לבית המדרש שקיבלו מכם השראה והחליטו להקדים את שעת ההגעה ולאחר את שעת היציאה מבית המדרש כמוכם.

אפשר למצוא רמז לכך בעובדה שתלמיד חכם נקרא "שבת", וכשם שאפילו ע"פ השיטות המקילות ביותר מקבלים את השבת כמה דקות לפני השקיעה ונפרדים ממנה כמה דקות לאחר השקיעה, כך גם כל תלמיד חכם צריך להשתדל לבוא לסדרי הלימוד לפני הזמן ולצאת אחרי הזמן ולו בכמה דקות שעושות את כל ההבדל מאחר והן מראות עד כמה הוא דבק ואוהב את ד' יתברך וכמה יקרה וחשובה עבורו תורתו הקדושה, בדומה לילד שינסה להקדים את זמן ההגעה לפארק השעשועים ולא ימהר לצאת ממנו בשעה שסיכם עם הוריו אלא ינסה להאריך את זמן שהותו במקום ככל האפשר. וכל מי שלמד את התורה זכה להגיע לרמות הגבוהות ביותר של שמחה, אושר, סיפוק והתרוממות הרוח יותר מכל הנאה גשמית או רוחנית אחרת שיש בעוה"ז, אלא שלא דומה זה לזה מאחר ובזמן שהיצר הרע מנסה למנוע מהאדם ללמוד תורה בבית המדרש אם ידע שהוא רוצה לבלות בפארק שעשועים הוא יהיה מוכן לעזור לו אף הוא ממוקם בקצהו השני של כדור הארץ.

ועל אף כל האמור לעיל חשוב לדעת שאם נראה מישהו מגיע כמה דקות אחרינו או יוצא כמה דקות לפנינו עלינו ללמד עליו זכות ולהיזהר מאוד מעצת היצר הרע שינסה לשכנע אותנו לחשוב שאנחנו יותר טובים וצדיקים ממנו ובכך לחטוא בגאוה שהיא השורש של כל המידות הרעות, שהרי המציאות המלאה והאמיתית היא הרבה יותר מורכבת מאותם חלקיקי אמת מזעריים שמשתקפים בחלונית הקטנה דרכה אנו משקיפים על המציאות, כשאך ורק הקב"ה יכול לראות את התמונה השלמה על כל פרטיה ומרכיביה מסוף העולם ועד סופו ויודע כמה צדיק, טהור וקדוש הוא כל אחד מברואיו, אך אנחנו לא צריכים להיות עסוקים בהשוואות והקפדה על זמני ההגעה של חברינו כמו מנהלי עבודה אלא לעבוד את ד' יתברך בתמימות, מסירות וענוה, להתענג על ד' יתברך וליהנות מזיו שכינתו, לצלול לעומקים המדהימים של התורה ולגלות את כל רבדיה וסודותיה, ללבן את ההלכה, לראות כיצד ניתן להטמיע את תורת ד' בתוכנו ולשלב אותה בכל תחומי חיינו, ללכת מחיל אל חיל, לעלות ממדרגה למדרגה בתורה, יראת שמים, תיקון המידות וקדושה, ולהפיק את המיטב מעצמנו כדי לשמח את קוננו, לעשות רצון בוראנו ונחת רוח ליוצרנו, וכשיש כ"כ הרבה משימות מהותיות ועליונות כאלה למי בכלל נשאר זמן לענינים זניחים וחסרי חשיבות כמו מעקב אחר הההתנהלות של חברינו? שהרי אין לנו את היכולות לשפוט אותם ולדעת את כל האמת אודותיהם ולהבדיל גם בכל הנוגע לענינים החומריים של העוה"ז.