אחד ממאפייני התורה היא ללמוד ממה שמסופר לנו בה ולמצוא את ההקשר לחיינו שלנו. 

והנה בפרשה פונים שבטי ראובן וגד למשה בבקשה שייתן להם להישאר בעבר הירדן המזרחי ושם ינחלו את נחלתם: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו". בצורת בקשה זו הבחין משה בבעיה מסוימת בשבטים אלה. לאור סדר הדברים בבקשה שלהם מסתבר שיש להם חיבה יתרה לממונם ולמקניהם ורק אחר כך הם דואגים לטף. 

כפי שכותב רש"י: "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם שהקדימו מקניהם לטפם... אמר להם משה, לא כן, עשו העיקר - עיקר והטפל - טפל", ולכן ענה להם משה במטבע עם אותן מילים אך סדר ראוי: "ויאמר אליהם משה ... בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם".

לשבטים ראובן וגד היה קלקול שהפריזו דווקא בערך הממון על חשבון חינוך הטף. הם עשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר. היה חשוב להם לבנות קודם את המערך הכלכלי שלהם לפני החינוך של הדור הבא.

אך כפי שהיום כך אז הבין משה ועלינו גם לזכור זאת עקב כך, הילדים, הטף, זקוקים ל"עיר", זקוקים למסגרת לצורך החינוך. הילדים זקוקים לגבולות מצד אחד ולחופש לשכלם מצד שני אחרי שיודרכו ויחונכו היטב.

משה רצה להטמיע בשני השבטים שלא ישכחו שעיקר מהותנו הוא בילדנו ואיך וכיצד ומה נחנך אותם וניתן להם כדי להוביל אותנו בהמשך ורק אחר כך לבנות ערכים כלכליים.

דווקא בימי הקיץ שכעת הילדים בחופשה זה הזמן לזכור היטב שהחינוך מעל הכול. שהחינוך גם זקוק לסיעתה דשמיא גדולה מאוד. שגם לחנך צריך לדעת וללמוד ולהחכים בעצמנו, גם כהורים וגם כמחנכים.

שנזכה לחנך את ילדנו על פי דרכם. הנכונה הראויה והטובה!

שבת שלום ומבורך!

החוויה היהודית

http://h-y1.coi.co.il/

 http://dosanova.co.il/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם