"וממחצת בני ישראל תקח אחד אחז מן החמשים מן האדם מן הבקר מן החמרים ומן הצאן מכל הבהמה ונתתה אתם ללוים שמרי משמרת משכן ה'” (במדבר לא,ל). 'כתיב "ששית האיפה מחומר החיטים וששיתם את האיפה מחומר השעורים" יכול תורם חיטים א' משלשים ושעורים אחד מששים? ת"ל "וכל תרומת" שיהיו כל התרומות שוות. שמואל אמר: תן ששית על ששיתם, ונמצא תורם אחד מארבעים. בינונית אחד מחמשים, א"ר לוי: כתיב "וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים" כל שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה, מה זה אחד מן החמשים, אף מה שאתה אוחז ממקום אחר הרי הוא כזה. והרעה אחד מששים, דכתיב "וששיתם את האיפה מחומר השעורים"' וכו' (יר' תרומות ד,ג). היר' הזה מוסבר בתוס': '… ויש בתרומה שלש מדות, לפי שלא נאמר בה שיעור מפורש אלא "ראשית דגנך" דמשמע כל שהוא. ובירושלמי מפרש להו: א"ר לוי: בינונית א' מן החמשים, ונפקא ליה מתרומת מכס דכתיב (במדבר לא) "וממחצית בני ישראל תקח אחד אחוז מן החמשים" כל מה שאתה אוחז אחוז א' מחמשים. וכמו שמצינו תרומת מכס אחד מחמשים, אף כל תרומה תורם אחד מחמשים, וזו מדה בינונית. ועין רעה אחד מששים, ונפקא ליה מקרא דכתיב (יחזקאל מה) "ששית האיפה מחומר החטים וששיתם האיפה מחומר השעורים" וחומר הוי שלשים סאין, ואיפה ג' סאין, נמצא ששית האיפה עולה חצי סאה, וכשתורם ששית האיפה מחומר נמצא דהיינו אחד מששים, והיינו עין רעה. ועין יפה אחד ממ' נפקא ליה נמי מהאי קרא דכתיב "ששית האיפה" וכתיב נמי בהאי קרא "וששיתם", כלומר וששיתם קאי אחומר חטים וחומר שעורים, דבכל חד וחד איכא שתות, דהיינו סאה לשני חומרים, ותן ששית האיפה דכתיב בהאי קרא על וששיתם נמצא דהיינו אחד מארבעים, דהויא סאה וחצי לששים סאין, דהיינו חומר חטים וחומר שעורים' (תוס' ד"ה 'תורם'. קדושין מא,א). מהתורה לתרומה אין כמות, אלא שחז"ל נתנו מידות ע"פ המכס של יוצאי המלחמה של מדיין (אחד מחמישים), וע"פ המכס הניתן לנשיא לעתיד לבא (אחד מששים או ארבעים). הממוצע-העין הבינונית היא אחד מחמישים, נראה שזה הדרך אמצעית -הראויה לכלל, לכן היא זו שנרמזת בתורה, ואילו ביחזקאל מרומז על העין הטובה והרעה, כיון שזה ניתן לנשיא שמייצג את העם כולו, ולכן בו נרמז גם על שאר חלקי העם, בעלי העין הטובה או הרעה. התרומה נתנת לכהנים שהם המובדלים לה', לכן נתינה להם זה כנתינה למען ה'. לצורך גילוי ה' בעולם, והכהנים מייצגים את כל ישראל, שכולנו "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו). גם הנשיא הוא גילוי של מלכות ה', שהוא המלך (המלך לעתיד נקרא נשיא) ומייצג את מלכות ה' בעולם, ע"י שהוא המלך של בנ"י שמגלים את מלכות ה' בעולם. לכן אצלו מרומז שכלל בנ"י יחד, בין אלו שיותר (עין טובה) ובין אלו שפחות (עין רעה), כולם מגלים יחד את ה' בעולם. לכן מופיע אח"כ: “ועל הנשיא יהיה העולות והמנחה והנסך בחגים ובחדשים ובשבתות בכל מועדי בית ישראל הוא יעשה את החטאת ואת המנחה ואת העולה ואת השלמים לכפר בעד בית ישראל" (יחזקאל מה,יז) שמקריב קרבנות, שמקדש ומקרב בזה את העולם לשמים-לרוחני, ומשפיע כפרה לכל בנ"י, שזה התיקון לעולם. גם אצלנו המלחמה הייתה על פגיעה בבנ"י: “נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים" (במדבר לא,ב) שזהו גם "לתת נקמת ה' במדין" (שם,ג), שבנ"י מגלים את ה' בעולם, ולכן נקמת בנ"י זה נקמת ה'. וזה נבע ממה שהחטיאו את בנ"י ולכן זה קשור לתיקון החטא בעולם. נראה שיש שלוש מידות בתרומה, אע"פ שמהתורה אין מידה, כיון שהתרומה באה להרים את העולם לקדושה, ולכן זה בכל דבר, כרמז שכל מעשה מעלה עוד ועוד את העולם לתיקונו, ולכן אין בזה מידה אלא אפילו כל שהוא. אלא שחז"ל באו וגילו לנו מה שמסתתר בתורה, מה ראוי ע"פ האמת ומרומז בתורה. שאותם שלוש מידות מרמזות על תיקון העולם, שהוא מבוסס על שלושת היסודות של הקדושה בעולם, שזהו תורה בנ"י וא"י. שדרך חיבור להם מקדשים את העולם, לכן זה אחד מ.., כקשור אליהם. ששים זה כנגד בנ"י, שמספרם הבסיסי הוא ששים ריבוא. ארבעים זה כנגד התורה שמשה היה בסיני בקבלת התורה ארבעים יום. חמישים זה כנגד א"י שקדושתה בתיקון העולם מתגלה ביובל-הוא שנת החמישים (שנקרא עולם, כרמז לתיקון העולם כולו). בא"י מחוברים לקדושה, ולכן בה רמז לעין הבינונית, הראויה לכלל בנ"י. בעלי העין הטובה- שמחוברים במיוחד לתורה הם נותנים בעין טובה המרמזת על התורה. ואלו הרחוקים מזה, עדיין קדושים בהיותם חלק מבנ"י, ולכן נותנים בעין רעה כרמז לבנ"י. (ואנו דבוקים בה' דרך שלושת האבות, שאף הם מרמזים על שלוש: אברהם הוא הראשון ששמר תורה, יצחק לא יצא מארץ, ומיעקב יצאו בנ"י). כאן מרומז במלחמה, וביחזקאל מרומז בלעתיד לבא. נראה שבא לרמז על המלחמה שלעתיד לבא, מלחמת גוג ומגוג, שלאחריו המשיח: 'בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א). זה קשור לשביעי, כרמז לתיקון העולם שנברא בשבוע הבריאה. ויש קודם ששה ימי מעשה, לכן: 'אמר רב קטינא: שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר (ישעיהו ב, יא) "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא"' (שם). ואותם שש אלף מחולקים בכפולות: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (שם). כך שיש שלושה שלבים של התקדמות בקדושה לתיקון העולם. שזה כעין התרומה (שמרימה את העולם לה', לתיקונו), שיש בה שלוש רמות. כך כנגד זמן התוהו זהו שישים (שלכן בה עין רעה, כעין תוהו), כנגד 'ששים זו היא מיתה בידי שמים. אמר מר זוטרא: מאי קרא? דכתיב (איוב ה,כו) "תבא בכלח אלי קבר" בכלח בגימטריא שיתין הוו' (מו"ק כח,א). שמת (כ-תוהו) בידי שמים, שלא ראוי בעולם בשל מעשיו שהם תוהו. כנגד זמן התורה זהו חמישים, שיש בתורה חמישים שערי בינה: 'נ' שערי בינה נבראו בעולם' (ר"ה כא,ב). כנגד ימות משיח זה ארבעים, כנגד ארבעים שנה שבנ"י היו במדבר לקראת הכניסה לארץ, שלו זכו הייתה באה אז הגאולה. כך גם זמן ימות המשיח זה לקראת הגאולה, ונמצאים בגלות כעין הגלות במדבר.