"כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם אֲזַי הַדֶּרֶך שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם וּבֶאֱמֶת כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת וְצָרִיך הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מְאד מְאד לִבְלִי לִפּל בְּדַעְתּוֹ... כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת וְהַבִּלְבּוּלִים וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, מח)

רבי נחמן מצייר מהלך שדומה למשחק "סולמות וחבלים": ככל שמתקרבים אל היעד הסופי של המשחק, כך ישנם חבלים ארוכים יותר המובילים כלפי מטה. הסיכוי "לסיים את המשחק" בלי ליפול בשום שלב בדרך הוא כמעט בלתי אפשרי. יש כאן מהלך סיזיפי - לאחר כל המאמצים והעבודה מגלגלים את האדם למטה חזרה, ועליו להתחיל את כל תהליך ההתעלות מחדש.

מדוע דווקא כאשר אדם מגיע אל שערי הקדושה מראים לו הרחקות, ואין מניחים אותו להיכנס אל הפתח, ובנוסף עליו לסגת אחורה? כיצד אדם שעוסק בקדושה, מתרומם ומתעלה ומגיע למדרגה אלוקית עליונה ולפתח שערי הקדושה, לפתע בגלל מעשה קל הוא יורד מכל המדרגות שהשיג עד כה אל נקודת ההתחלה? כיצד ניתן להסביר את 'כללי המשחק' של הנפילה רגע לפני הקדושה? לכאורה אין בהם הגינות והיגיון, ומהו טעם הדבר?

נראה לומר שכל זמן שהקדושה אינה מאירה, האדם יכול להתקדם ולעלות במעלות הקדושה. רק כאשר האדם מתקרב למדרגה הבאה ומתחיל להריח ריח של קדושה עליונה, אז הוא מתחיל לקלוט את עומק הטוב הצפון לו. אז האור הגדול הנגלה לפניו מאיר בו בכל נבכי הנפש הפנימיים שעדיין לא תוקנו מעולם.

זהו זמן רגיש מאין כמותו, שנוגע ברגע המהפך של הוויתור המוחלט על כל מה שהיה עד כה, לטובת מציאות חדשה לחלוטין. בזמן הזה נתבע האדם למסור את נפשו, לוותר על עברו, ולהיות מלא נכונות ופתיחות להתרחשות החדשה שהוא עומד בפניה. כל מה שהיה עד כה מתברר כעת כמעטפת להוויה פנימית יותר ונפתחת מציאות חדשה, נשגבה לאין ערוך, ודווקא אז מועדת להתרחש נפילה ממקומו אל נקודת הראשית.

אולם נפילה זו היא נפילה רק למראית עין, כדברי רבי נחמן: "כָּל הַהִתְרַחֲקוּת הוּא רַק כֻּלּוֹ הִתְקָרְבוּת". מחמת אותו אור עליון שנגלה לפניו, נפתחת בתוכו קומה נוספת ומתגלה רובד נוסף, עמוק ופנימי באישיותו. באמת אותו אדם אינו מוחק ומאבד את כל מה שהשיג עד כה, אלא הוא נקרא להתחיל את הדרך חזרה באופן אחר, עליון ומואר יותר – "כִּי כָל אֵלּוּ הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת... צְרִיכִים בְּהֶכְרֵחַ לַעֲבר בָּהֶם, קדֶם שֶׁנִּכְנָסִין בְּשַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְגַם הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים עָבְרוּ בְּכָל זֶה".

הרב יהושע שפירא שליט"א, מתוך האתר: ישיבת ההסדר רמת גן - https://www.yrg.org.il