בגמ' מסופר על ר"מ שניסה ביחד עם ר"נ להוריד את רשב"ג מנשיאותו: 'א"ר יוחנן: בימי רשב"ג נישנית משנה זו. רבן שמעון בן גמליאל נשיא, רבי מאיר חכם, רבי נתן אב"ד. כי הוה רשב"ג התם, הוו קיימי כולי עלמא מקמיה. כי הוו עיילי רבי מאיר ורבי נתן, הוו קיימי כולי עלמא מקמייהו. אמר רשב"ג: לא בעו למיהוי היכרא בין דילי לדידהו? תקין הא מתניתא. ההוא יומא לא הוו רבי מאיר ורבי נתן התם, למחר כי אתו חזו דלא קמו מקמייהו כדרגילא מילתא. אמרי: מאי האי? אמרו להו: הכי תקין רשב"ג. אמר ליה ר"מ לרבי נתן: אנא חכם, ואת אב"ד, נתקין מילתא כי לדידן. מאי נעביד ליה? נימא ליה: גלי עוקצים, דלית ליה, וכיון דלא גמר נימא ליה: (תהלים קו, ב) "מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו" למי נאה למלל גבורות ה'? מי שיכול להשמיע כל תהלותיו. נעבריה, והוי אנא אב"ד ואת נשיא. שמעינהו רבי יעקב בן קרשי, אמר דלמא חס ושלום אתיא מלתא לידי כיסופא. אזל יתיב אחורי עיליתיה דרשב"ג, פשט גרס ותנא, גרס ותנא. אמר: מאי דקמא? דלמא חס ושלום איכא בי מדרשא מידי? יהב דעתיה וגרסה. למחר אמרו ליה: ניתי מר וניתני בעוקצין. פתח ואמר. בתר דאוקים, אמר להו: אי לא גמירנא כסיפיתנן, פקיד ואפקינהו מבי מדרשא. הוו כתבי קושייתא בפתקא ושדו התם, דהוה מיפריק מיפריק, דלא הוו מיפריק כתבי פירוקי ושדו. אמר להו רבי יוסי: תורה מבחוץ ואנו מבפנים? אמר להן רבן שמעון בן גמליאל: ניעיילינהו, מיהו ניקנסינהו דלא נימרו שמעתא משמייהו. אסיקו לרבי מאיר אחרים, ולר' נתן יש אומרים' וכו' (הוריות יג, ב). לכאורה לא מובן, וכי ר"מ כ"ך רצה בכבוד שיעמדו לפניו? בפשטות זה היה לכבוד התורה, ולא לכבודו. כיון שעד עכשיו היו עומדים לפניהם, בהיותם חכם ואב"ד, ואילו עכשיו הפסיקו לעמוד, שזה כעין מזלזל בכבוד תורתם, ובפרט שהם היו הגדולים שם, כמו שמובא בהמשך שהם פתרו מה שלא ידעו לפתור. ומודגש שהתקנה נעשתה כשהם לא היו אז, ולכן התפלאו כשבאו ולא עמדו לפניהם. שזה לא סתם הובא, אלא יש בזה כדי לומר שאילו היה רשב"ג מתקן זאת לפניהם, אז לא הייתה בכלל בעיה, כי היו אומרים שמוותרים על כבודם, ו'הרב שמחל על כבודו כבודו מחול' (קידושין לב,א). אלא שרשב"ג עשה זאת שלא לפניהם, שבזה היה נראה שמזלזל בתורתם, ולכן עמדו על כבודם, משום כבוד התורה שהתבזתה בזה. (אלא שבאו לבזותו, ולכן נענשו, כיון שגם זה היה לא ראוי). והנה כאן נאמר בעקבות המקרה שכאן שלא יאמרו דבר הלכה משמם (אלא בשם אחר) ולכן לר"מ קראו 'אחרים'. והנה נאמר בגמ' בחגיגה: 'אשכחיה רבה בר שילא לאליהו. א"ל: מאי קא עביד הקב"ה? א"ל: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דר"מ לא קאמר. א"ל: אמאי? - משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר. א"ל: אמאי? ר"מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק? א"ל: השתא קאמר: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי. אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים, ק"ו על דמן של צדיקים שנשפך' (חגיגה טו, ב). הרי שיש עניין שלא לומר הלכה של ר"מ בשל קשרו ל'אחר'. אמנם זה נאמר על הקב"ה, אולם לכאורה אם כך בשמים, אז כך גם ראוי בארץ? (וגם שמו 'אחרים' מזכיר את השם 'אחר' ברבים, כעין קשור אליו ולכן בלשון רבים). עוד נאמר בגמ' בעירובין: 'א"ר אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שאין בדורו של רבי מאיר כמותו. ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו? שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור, ומראה לו פנים. על טהור טמא, ומראה לו פנים' (עירובין יג,ב). הרי שיש בו גם פגם מצד זה, אמנם אין זה קשור לשמו ששונה, אבל גם בזה משמע שיש בו פגם (אולי אפשר שרמזו שזה קשור לשמו, שמיד מובא: 'תנא: לא ר"מ שמו, אלא רבי נהוראי שמו. ולמה נקרא שמו ר"מ? שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה. ולא נהוראי שמו, אלא רבי נחמיה שמו' וכו', כך שאולי מרמז לחבר זאת לשמו). נראה שיש קשר בין כל אלו, שר"מ היה תלמיד של אחר, ואמנם את קליפתו זרק, אבל כיון שכשאמר ד"ת היה מראה על טמא טהור ולהיפך, אז היה נראה בזה כאילו דעתו מושפעת מאחר, שלכן מראה ההיפך מהתורה (אע"פ שאמר אח"כ שאין זה ההלכה, אולם בעצם דבריו שהופך זה נראה כעין שהושפע מאחר). נראה שלכן היה צריך להראות את חשיבותו לעין כל, להראות שהוא כשר לגמרי. לכן משמים גלגלו כך שכעין באו להוריד את כבודו, שזהו שלא יעמדו לפניו, ובעקבות זה נגרם שיראו כולם שבי"ד צריכים לו, שעל קושיותיו שלא ידעו לענות הוא היה מגלה את הטעם, ובנוסף התקוממו שלא ראוי שהוא יהיה בחוץ (כמו שאמר ר"י). בזה הוכח שהוא ישר בהלכה, אבל שינו את שמו, כדי להדגיש שהוכח שלא הושפע לרעה מ'אחר', אע"פ שלמד ממנו, אלא תורתו ישרה כמו שהתגלה במקרה הזה. נראה גם שהיו כאלו שרננו אחריו שהוא הושפע לרעה מאחר, והטעם שכך הושפע זה משום שהוא מזרע של נירון קיסר (שהרי נירון קיסר התגייר ויצא ממנו ר"מ. גיטין נו,א) ולכן יש בו מקצת רעה ומשיכה לרשעים. לכן כאן התגלה שיצא נגד רשב"ג שהוא נשיא, ונירון נשלח לילחם על ירושלים, ואחריו כשכבשו את ירושלים נהרג רשב"ג (הראשון). לכן כאן כשר"מ יוצא נגד רשב"ג (השני), זה כעין רמז כעין זקנו-נירון שנשלח נגד רשב"ג (הראשון). ור"מ נשלח אחוצה מביהמ"ד, כעין נירון שלא פעל להחריב את ירושלים, אלא התגייר וברח, שזהו כעין מחוץ לירושלים. ואז כשראו שאי אפשר בלעדיו (ר"מ) החזירוהו, אבל עם שינוי שמו, שבזה כעין היה מסר לכולם, שאין קשר לרעה בר"מ כעין זקניו הרומאים, אלא הוא חלק מהתורה כמו זקנו שהתגייר שבזה הוא כאדם שנולד מחדש. לכן גם לא עלה לגדולה בעקבות הורדת רשב"ג, כעין נירון שלא החריב את ירושלים, ולכן לא עלה בזה לגדולה. לכן נקרא 'אחרים' לרמז על אותם אחרים, שהיו שראו אותו קשור לרעתם, אולם בעצם הוא אינו כך, אלא הם אחרים ממנו. לכן גם בסיפור עם שמו של ר"מ בהלכה בשמים, כשמודגש שקליפתו זרק, החלו להביא בשמו, כדי להדגיש שדבריו אינם מושפעים מ'אחר' (או מזקניו הרומאים) אלא גם בארץ רואים שהוא ישר, ולכן אחרי שבארץ זה גלוי, אז גם בשמים אומרים בשמו (שבא להדגיש בזה, שזה התגלה לכל ובכך ירד ממנו ה'כתם'). נראה שלכן גם רצו לנסות את רשב"ג בעוקצין, מעבר לכך שאותה לא ידע, יש בזה רמז שזה קשור להמשכה, כמו דיני עוקצין שהם ידי הפרי, שבזה כעין רמז שטענו נגדו שהוא קשור לצדדים, כעין שלא זרק את כל הקליפה ונשאר רק הפרי, אלא יש קשר גם לקליפה (באחר ובזקניו). לכן כך התגלגל אצל ר"מ, כדי להראות את כשרותו וחשיבותו בתורה, שתורתו תורה ישרה ונקיה שכל בנ"י צריכים לה.