"וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם בְּנָסְעָם מִן הַמַּחֲנֶה. וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ. וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר י, לד-לו)

את המשכן שבמדבר בני ישראל היו צריכים להרכיב ולפרק בכל פעם שהיו נודדים ממקום למקום. לפני שנסעו, משה רבינו היה נושא תפילה "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' " - עֲנַן ה' לא היה נוסע כל עוד משה, עבד ה', לא היה מתפלל.

דברים אלו מהווים קושי, שהרי כתוב (במדבר ט, טו-יח): "וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן... עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ" דווקא, ולא לפי משה? אם כן במי תלוי הדבר?

האדם הוא המניע את התחלת התהליך. הקב"ה יעשה הכל, אבל כל עוד אין התעוררות מלמטה - לא יקרה כלום בעולם, ואין הדבר תלוי אלא באדם. עד שבני ישראל לא זעקו במצרים - לא בא להם מושיע, וגם הארון לא יזוז כל עוד משה לא יתפלל.

זהו הכוח העצום שיש לאדם: מצד אחד האדם כולו שפל כלפי הקב"ה, אולם מצד שני האדם קיבל את המפתח להניע את כוח העולם. העולם תלוי בו, וכאשר הוא עולה – כל העולם עולה אתו, וכן להיפך, וזה בגלל שיש לו בחירה בין טוב לרע. הבחירה החופשית נותנת לאדם את הכח להניע את העולם לטובה, אך מצד שני הוא יכול ליפול ולנצל את הבחירה לרעה.

קיבלנו מהקב"ה כוחות רבים, ובכך יש לנו אחריות אישית ועלינו לנצלם לעשייה חיובית. לכל אחד מאיתנו יש תפקיד: עלינו לקחת אחריות, לתקן את הדרוש תיקון, לטפח את הדברים הטובים, ליצור, לא לקלקל, ולשמור על היופי של העולם גם לדורות הבאים.

אדם שחי בממלכה האלוקית אמור להיות חדור בתחושה של שליחות ולדעת שבכל רגע הוא נצרך להגשים את תפקידו, לנצל את הכוח שניתן לו, לבחור בטוב, ובכך לקדם את העולם.

הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" www.ybm.org.il

רפאל כהן, מחבר הספר "האיש שהצליח לשנות את הסרט"