א,ב: לְמִשְׁפְּחֹתָם, לְבֵית אֲבֹתָם: ראוי לייחס את האדם למשפחה, לפי אביו, ולא לפי אמו.

א,ג: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, כָּל-יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל--תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם: ראוי לגייס אדם לצבא עם הגיעו לגיל 20. לפני גיל זה – הוא אינו כשיר לשרת בצבא. לא ראוי לפטור אף אדם מחובת גיוס, שהרי הם נספרו לפי גולגלותם (כלומר בלי לדלג על אף אחד), וזאת בכל שבט ובכל בית אב (משפחה).

א,מו: וַיִּהְיוּ, כָּל-הַפְּקֻדִים--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף, וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים; וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת, וַחֲמִשִּׁים: ראוי לעשות בדיקה נוספת כדי לוודא נכונותם של חישובים שונים. לכאורה הסיכום החשבוני נראה מיותר, שהרי ניתן לסכם את כל המספרים, אך התורה ממליצה כביכול על בדיקה נוספת. הדבר חוזר על עצמו גם במניין הדגלים (כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה; ב,ט) בו התורה מציגה את הסיכום, אף כי ניתן לסכם מן המספרים שנזכרו קודם לכן. הדבר נוהג בתורה במקומות רבים נוספים.

ג,טו: כָּל-זָכָר מִבֶּן-חֹדֶשׁ וָמַעְלָה, תִּפְקְדֵם: ראוי להתקדש ולהתכונן (בצורה סבילה כקטין או בצורה פעילה כבגיר) לעבודת ה', מרגע שאדם מסוגל לכך. עד גיל חודש התינוק חי בספק, ועם הגיעו לגיל חודש – הוכַח שהתגבר על ספקות החיים, ומכאן ואילך הוא מסוגל לחיות, ולכן גם מסוגל להתקדש לעבודת ה' (וְהָיוּ לִי, הַלְוִיִּם; ג,יב).