לקט מדברי גדולי הדורות על הפטרת השבוע

אשכנזים וספרדים: ירמיהו ל"ב (ו'-כ"ז) וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר־ה' אֵלַ֥י לֵאמֹֽר. הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן־שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת־שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת.

תימנים: ירמיהו ט"ז (י"ט-י"ז י"ד) ה' עֻזִּ֧י וּמָעֻזִּ֛י וּמְנוּסִ֖י בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֵלֶ֗יךָ גּוֹיִ֤ם יָבֹ֙אוּ֙ מֵֽאַפְסֵי־אָ֔רֶץ וְיֹאמְר֗וּ אַךְ־שֶׁ֙קֶר֙ נָחֲל֣וּ אֲבוֹתֵ֔ינוּ הֶ֖בֶל וְאֵֽין־בָּ֥ם מוֹעִֽיל.

הרקע להפטרה וקשרה לפרשתנו[1]

בפסוקים בתחילת הפרק שאינם נקראים בהפטרה, למדים אנו כי נבואה זו התרחשה כפי שמתואר בכתוב עצמו: הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה אֶֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ מֵאֵ֣ת ה' [בַּשָּׁנָה֙] הָעֲשִׂרִ֔ית לְצִדְקִיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֧יא הַשָּׁנָ֛ה שְׁמֹנֶֽה־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה לִנְבֽוּכַדְרֶאצַּֽר. וְאָ֗ז חֵ֚יל מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל צָרִ֖ים עַל־יְרוּשָׁלִָ֑ם וְיִרְמְיָ֣הוּ הַנָּבִ֗יא הָיָ֤ה כָלוּא֙ בַּחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בֵּֽית־מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה. אֲשֶׁ֣ר כְּלָא֔וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּוּעַ֩ אַתָּ֨ה נִבָּ֜א לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' הִנְנִ֨י נֹתֵ֜ן אֶת־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את בְּיַ֥ד מֶֽלֶךְ־ בָּבֶ֖ל וּלְכָדָֽהּ...(ירמיהו ל"ב א'-ג').

א"כ זו תקופה קשה ביותר שירמיהו נכלא ב'חצר המטרה' דהיינו בית האסורים[2] (עפ"י תרגום יונתן, והמפרשים שם) וכמובן לעם ישראל שנמצא במצור של נבוכדנצאר וזה שנה לפני חורבן בית המקדש הראשון. במרכזה של ההפטרה שליחותו של חנמאל בן שלום לירמיהו שיקנה – יגאל את השדה שלו, מכיוון שהוא קרוב משפחתו ולו מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת. וכך זהו קשר לפרשתנו שעוסקת בגאולת שדות ובתים שנמכרו. אמנם תמיהה גדולה עולה כאן, שבשעה קשה זו מתבקש ירמיהו לקנות שדה ולשלם מחיר גבוה מאוד, שידוע כי בעוד זמן קצר יהיה החורבן הגדול ושבטי יהודה יגלו מארץ ישראל, וא"כ השקעה כספית זו נראית מיותרת ושגויה לחלוטין. בהמשך דברינו נעסוק בהרחבה בענין זה.

הלימוד המוסרי משאלת ירמיהו לאחר שקיים דבר ה'

בקול צופיך לרב חיים אפרים זייצי'ק זצ"ל מלמד הנהגה חשובה ביותר בחיי היהודי. ירמיהו הנביא מתפלא וטוען לפני הקב"ה, למה הוא מצוה עליו לקנות שדה ולסדר את כל תהליך הקניה בספר וע"י עדים, והעיר כבר נתונה במצור, מדוע לא שאל את שאלתו לפני שביצע את הקניה? אומר הרב זייציק: ...זהו לנו לקח טוב והוראה בהלכות האמונה השלימה, שהשכל הגדול ביותר הוא התמימות – להיות תמים עם ה' ולא לחקור ולא להרהר אחריו, לא לבקש טעמים והסברים, אלא יהיה לבו נכון וסמוך על חכמת הבורא ולהאמין באמת כי בקיום צוויו והוראותיו טמונים וצפונים כל הטעמים...אם לבו שלם עם ה' ועושה מצוותיו ומקיים רצונו ואח"כ מוצא הסבר וטעם ופירוש לצווי, כי אז כשר הדבר, ישר וטהור...ולכן ירמיהו הנביא בשעה שקיבל את הציווי ואת ההוראה מהקב"ה לקנות השדה...מיד קיים הדבר כהלכתו כפי רצון הבורא, הוא עשה זאת בלב שלם בשלימות מדוייקת כפי שדרש ה', אך לאחר שכבר עשה הכל, סידר כפי דעת המקום, אז הוא ביקש מהקב"ה הסבר...כללו של דבר...השכל שמתעורר לאחר האמונה והתמימות, הוא חלק מן התמימות והשכל העליון.

למוד חשוב מדרך קבלת הנבואה הנלמדת בהפטרתנו

וַיָּבֹ֣א אֵ֠לַי חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן־דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר ה' אֶל־חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֠א אֶת־שָׂדִ֨י אֲשֶׁר־בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי־לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה־לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר־ה' הֽוּא. המלבים מבאר בפרקנו יסוד בקבלת הנבואה ע"י הנביא, ואלו דבריו: אין הפירוש שירמיהו היה מסתפק בנבואתו עד עתה ולא ידע שהוא דבר ה' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים  לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיהו היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה' מה שאמר אליו: הנה חנמאל וכו' קנה לך את שדי...כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל שה' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה 'קנה... כי לך משפט הגאולה לקנות' ולפי זה לא צוהו ה' שיקנה את השדה, רק סיפר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו אם לקנות או שלא לקנות. [אפשרות אחרת בהבנת הדברים שנאמרו לירמיהו] או י"ל שמ"ש [יש לומר שמה שאמר] כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מסיפור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה', שה' אמר לו שאחרי שחנמאל יאמר לך קנה את שדי...אני [כלומר, ה'] אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפי זה הוא מצוה לקנותו...[אכן בסיום דבריו שמדיוק בפסוקים כותב המלבי"ם:] ואדע כי דבר ה' הוא, כי ה' אמר שמחוייב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה...

שלשת הספרים המוזכרים בנבואה

וָאֶקַּ֖ח אֶת־סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת־הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַגָּלֽוּי. מבאר האברבנאל וזלה"ק: ...הם שלשה ספרים, האחד הוא ספר המקנה והוא ספר הכתוב בו המכירה שעשה חנמאל לירמיהו, ולכן נקרא ספר המקנה, והספר הזה לא היה בו אלא כתיבת חנמאל מהמכירה שהיה עושה לירמיהו. והספר השני הזה היה המצוה והחוקים שהם תנאי המכירה, כמו מספר שני תבואות שהוא מצוה בתורה והמנהגים שבזמן היו נוהגים במכירות וחתום בעדים. והספר השלישי הוא הגלוי רוצה לומר רוצה לומר ספר אחד שהיה ביד הקונה מוכן להראותו לכל אדם כדי שיכירו וידעו שהשדה שלו...המלבי"ם מבאר בדרך דומה את ענין ספר המקנה 'שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני'. ספר המצוה מבאר בדרך שונה ואלו דבריו: המצוה היינו התנאים שהם ממצוות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה [קשר לפרשתנו]. החוקים הם העניינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות...

טעם הקניה - עדוד ונחמה לישראל

התמיהה הגדולה כפי שהזכרנו בתחילת הדברים, להבין את מטרת הקניה בשעה כה קשה. לצורך המחשה מתקופתנו. כידוע בשנת תשס"ה נחרבו ישובים יהודים בגוש קטיף. הבקשה של גאולת הקרקע מחנמאל והתשלום הגבוה מאוד שדרש עבורו (עפ"י המלבי"ם, היה זה סכום כסף גבוה מאוד) דומה שאילו היה מגיע אדם לאחד מתושבי גוש קטיף סמוך להחרבתו ומבקש שימכור לו את ביתו תמורת חמישה מליון שקלים, ודאי שבדרך הטבע זה להניח את כסף שירד כולו לטמיון, כזה היה המצב של ירמיהו. כך כותב האברבנאל: ומזה תדע שלא היה ענין המכירה הזאת להודיע לנביא שבמהרה ישובו לירושלים מגלות בבל וישוב השדה לידו עפ"י מכירתו, כי הנה לא הבטיחו ה' יתברך על זה ולא הודיעו שישוב השדה לידו עוד, ולא חזר ירמיהו לירושלים ולא חזר השדה ההוא לידו וגם לא לידי יורשיו, כי עולי בבל זכו בארץ ולא יירשוה הבעלים הראשונים...אבל היה הרמז כולו על הגאולה העתידה שישוב ישראל ויהודה על ארצותם ויקנו בתים ושדות וכרמים. והנה היה מצדקת ירמיהו שנזדרז להוציא כספו ולאבדו בתתו אותו בשדה שלא יזכה בו עוד כדי לעשות הרמז... לתקות ישראל. עכ"ל האברבנאל. ובילקוט מעם לועז מוסיף (עפ"י תפארת הקודש), שדוקא ירמיהו שניבא פורעניות, הוא שנצטוה על פעולת הקניה, כדי לנחם ולרומם את ישראל.

תוספת - ביאור שם ספר המקנה למסכת קדושין אחד מספרי היסוד למסכת קדושין הוא ספר המקנה לרב פינחס הלוי הורוויץ זלה"ה בעל ההפלאה. מקור השם הוא מהפטרתנו וָאֶקַּ֖ח אֶת סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה כידוע חלק נכבד ממסכת קדושין עוסק בדיני הקניינים ולכן זה השם שנתן לו מחברו. בפתיחתו כתב: ...והנה קראתי נועם החלק הזה בשם ספר המקנה, כי יאות לו שמו מצד איכותו ומהותו, כי יתבארו בו כל תורות הקנאות. כענין איש בעזרו [אשתו] ועבדו ואמתו...מטלטלין וקרקעות...וגם הוא זכרון טוב לחמשה קניינים שקנה הקב"ה בעולמו תורה קנין אחד וכו'...