"ואם מך הוא מערכך והעמידו לפני הכהן והעריך אתו הכהן על פי אשר תשיג יד הנדר יעריכנו הכהן" (ויקרא כז,ח). '"והעמידו לפני הכהן"- להוציא את המת. אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר 'והעמיד ... והעריך', את שיש לו העמדה יש לו הערכה, ואת שאין לו העמדה אין לו הערכה' (ספרא). וכן מובא בגמ': '... תלמוד לומר "נפשות", נפשות ולא את המת ... אוציא את המת ולא אוציא את הגוסס? תלמוד לומר "והעמיד והעריך". אי הכי מת נמי תיפוק לי מ"והעמיד והעריך”? הכי נמי' (ערכין ד,ב). כדי שיחול דין ערכין יש צורך שהוא יהיה עם חיות, נראה מזה שדין ערכין הוא מכוח קידוש החיים, שמעלה את החיים למעלת הקדושה. לכן צריך שהוא יהיה עם חיות, ולא גוסס (או מת), כיון שהוא מקדש את החיים השלמים, הוא מקדש את כוח החיים בעולם. אולי לכן מובא שבמקרה שאין לו במה לשלם, שאז ממשכנים אותו, משאירים לו כמה דברים: 'אע"פ שאמרו חייבי ערכין ממשכנין אותו, נותנין לו מזון שלשים יום, וכסות שנים עשר חדש, מטה מוצעת, וסנדליו, ותפליו' (ערכין כג,ב). וגם את זה לומדים מהפס' שלנו: 'מאי טעמא? דאמר קרא "ואם מך הוא מערכך" החייהו מערכך' (שם) שצריך להשאיר לו משהו לחיים. כיון שצריך להיות קשור לחיים, שהערכין לא מנתקים את האדם מהעולם, אלא מעלים את העולם לקודש, ולכן צריך שימשיך קשר בחיים (שזה השורש של שני ההלכות האלו, של השארה לחייו ושאין מעריכין גוסס). הדברים שדואגים שישאר לו הם חמשה: מזון, כסות, מטה מוצעת, סנדלים ותפילין. נראה שהביאו חמשה דברים אלו כדי לרמז על התורה שיש בה חמשה חומשים, לרמז שבערכין  מחברים את חייו עם התורה, ולכן דורשים דברים פיזיים חומרים- לחייו, ויש בזה רמז לשורש בתורה. כנגד ספר בראשית זהו מזון, כיון שבו מסופר על אברהם שהיה מכניס אורחים ונותן להם לאכול. בכלל כל האבות היו מפיצים את שם ה' בעולם, ואחד מסימני בנ"י זהו החסד (יבמות עט,א), לכן נראה שכל האבות היו מכניסי אורחים כעין אברהם (כיון שיש בהם חסד, ולכן גם הפצת שם ה' נעשה דרך זה, כאברהם), רק שהוא היה השיא (“חסד לאברהם". מיכה ז,כ). לכן נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט" (בראשית יח,יט) הרי שאברהם מלמד את צאצאיו לשמור על הצדקה. וזה בעיקר בקשר לאוכל: 'ר' עזריה בשם ר"י: מתחלה צדק לבסוף משפט. הא כיצד? אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם: ברכו. אמרו ליה: מה נאמר? א"ל: אמרו ברוך א'ל עולם שאכלנו משלו' (ב"ר מט,ד). הרי שעל מה שנאמר שילמד את בניו, דרשו על הכנסת האורחים של אברהם, סימן שהבינו שזה גם מה שמלמד את בניו לעשות (והם מן הסתם עשו כמו שלימדם). ממילא לכן ספר בראשית שמרכזו הוא האבות, קשור למזון (ושלושים יום כעין כנגד שלושת האבות שהיו שלמים [לכן כפול עשר-שלמות]). כנגד ספר שמות זהו כסות, כיון שבו נאמר על בניית המשכן שהוא מקום לשכינת ה', ואהל המשכן הוא מבד. כך שדומה לבגד שהוא מכסה את האדם שבו שוכנת הנשמה שהיא חלק אלוק (וזה לשנה, כמו המשכן שהוקם דווקא בתחילת השנה השנית [כדי שיהיה בניסן כנגד יצחק], שבזה יש כעין חילוק ע"פ שנים, שהוקם רק בשנה השניה). כנגד ספר ויקרא זהו מטה מוצעת, שכך יכול להרדם, ואז (כשיושן) הנשמה עולה לשמים, שכך זה כעין הקרבנות שעולים לשמים במקום האדם שמקריב, שכך בדומה האדם-נשמתו עולה לשמים. כנגד ספר במדבר זהו סנדליו, שהם בשביל להלך, שזהו כספר במדבר שבו מסופר על עם ישראל בזמן הנדודים במדבר סיני. כנגד ספר דברים זהו תפיליו, שעליהם נאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה' בפיך" וגו' (שמות יג,ט). שהתפילין קשורות ללימוד תורה, ולכן זהו כמו ספר דברים שהוא ספר משנה תורה - חזרה על התורה, שזהו לימוד תורה. אמנם בנוסח המשנה (ערכין ו,ג) לא נאמר 'מטה מוצעת' אלא 'ומיטה ומצע', כך שיש ששה דברים. נראה שלנוסח זה מחשיבים גם את כלי האומנות של האומן שמובא בהמשך: 'ואם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות' וכו', וזה כנגד חלוקה של שבעה ספרים בתורה (שבת קטז,א). כנגד בראשית ושמות זה כמו שאמרנו, וויקרא זה מטה כנגד שינה. מצע זה כנגד ספר רביעי שהוא התחלת במדבר, שהוא מפקד בנ"י, שאנו המצע שעליו יכול שם ה' להופיע בעולם. סנדלים כנגד הליכה שזה כנגד הספר החמישי, שהוא "ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" וגו' (במדבר י,לה), שזה נאמר בהקשר לכך שה' היה יוצא לפני מחנה בנ"י במדבר בזמן הליכתם (ראה רש"י שם), ממילא כנגד זה סנדלים להליכה. כנגד הספר השישי שבו יש את חטאי בנ"י: המתאוננים, המרגלים, קורח ועדתו, ועוד.. זה התפילין שהם באות לחבר אותנו לעשות  רצונו של ה' ('...למען שתהיה תורת ה' בפיך לשמור מצותיו ותורותיו'. רמב"ן שמות יג,ט). כנגד ספר השביעי שהוא ספר דברים, זהו כלי האומן שנותנים לו שני כלים, שזהו כנגד בנ"י שאנו מקדשי העולם, ולאומנות זו שלנו יש צורך בשני כלים איתם אנו פועלים לזה, שזהו התורה וא"י, ששניהם קשורים לספר דברים, שהוא משנה תורה ונאמר בכניסה לארץ. (נותנים שני כלים מכל סוג, שכך רמז שהתורה וא"י זה דבר אחד, ולא מנותקים, אלא עיקר התורה היא דווקא בא"י). אולי למשנה הדברים שמובאים הם כנגד תושב"ע שזהו ששה: מזון כנגד סדר זרעים הדן במצוות הקשורות בגידולים (שמהם האוכל). כנגד סדר מועד זהו כסות שלובשים בגדים נקיים וחשובים לכבוד השבת והחג, וניתן לו כסות לשנה, כעין המועדים סביב הזמנים של השנה. מטה זה כנגד סדר נשים, רמז לאישות. מצע כנגד סדר נזיקין שהמטה תהיה נוחה ולא ירגיש כאב בגופו, שהכאב כעין נזק. סנדלים כנגד סדר קדשים, כעין הנאמר למשה בסנה להוריד את נעליו בשל שהמקום קדוש. תפילין כנגד סדר טהרות, שאת התפילין יש להניח בנקיות, ולכן כעין טהרה. כמו כן, יש רמז לתורה שבכתב בדברים של האומנים, שישנם ארבעה אומנים, כנגד ארבעה חומשים (ולא מחשיבים את ספר דברים כיון שהוא חזרה על התורה וכן הוא נאמר ע"י משה). האומן כנגד בראשית כרמז על האבות שהם כמו אומנים, שמהם יצאו בנ"י ולכן כעין יצרו את בנ"י. חרש כנגד ספר שמות שבו מצד אחד המצרים הזיקו לנו, כעין החרש שחותך בכלי, וכן יש את בניית המשכן ע"י אומנים, שזה כמו החרש שהוא אומן. כנגד ויקרא זהו האיכר שמקבל בהמה, שזה כעין הקרבנות שמובאים בויקרא. כנגד במדבר  זהו החמר שהולך בדרך (וגם חמור ממשיל לעול תורה [רש"י. בראשית מט,יד] שבמדבר ספגנו את התורה [תנחומא “בשלח” סימן א]). ממילא לכן זה מה שמשאירים לו בערכין (כשממשכנים אותו), לומר על חיבור של החומרי עם הקדושה, שזהו שבערכין באים להעלות את כל חלקי העולם-על כל כוחות החיים השלמים שבו לקודש.