"ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה" (בראשית לה,יט). "כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו. כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו לא,יד-טז). 'ד"א "ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת" מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת? אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה"ד "קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה"' (ב"ר פב,י). מה המיוחד ברחל שלכן דווקא היא זו שמבכה על בנ"י ובזכותה בנ"י חוזרים? בפתיחתא כד באיכה רבה מובא שטענת רחל לרחמים נובעת מכוח שריחמה על לאה, שלכן החליפה איתה, ובזכות זה מבקשת רחמים מה', שגם הוא ירחם (וה' מסכים לדבריה ומרחם). יוצא שבקשת הרחמים של רחל עדיפה על של אחרים, ולכן יעקב קבר דווקא אותה בדרך. נראה שזה לא רק המעשה הזה של רחל, כיון שמובא במדרש: 'תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי: לְפִי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים תְּלוּיִין בְּרָחֵל, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל עַל שְׁמָהּ: "רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ”. וְלֹא סוֹף דָּבָר לִשְׁמָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בְּנָה (עמוס ה, טו): "אוּלַי יֶחֱנַן ה' צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף”. וְלֹא סוֹף דָּבָר לְשֵׁם בְּנָהּ, אֶלָּא לְשֵׁם בֶּן בְּנָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא, יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם”' (ב"ר עא,ב). הרי שגם יוסף ואפרים נחשבים לשם כל בנ"י, ולכאורה מה הם קשורים למעשה רחל? אמנם בפשטות אין זו קושיא כי אפשר שרק בא לומר על חשיבותה של רחל, שזהו פשט המדרש. אולם כיון שהמקור להיות רחל עיקר בנ"י הוא מהפס' של רחל מבכה על בניה, נראה שיש כאן רמז שזה קשור לגאולה. מה המיוחד ברחל יוסף ואפרים? רחל ויתרה ללאה, אולם בנוסף היא גם גנבה את התרפים של לבן. מדוע היא גנבה אותם? '"וַתִּגְנֹב רָחֵל אֶת הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ" וְהִיא לֹא נִתְכַּוְּנָה אֶלָּא לְשֵׁם שָׁמַיִם, אָמְרָה: מָה אֲנָא מְזִיל לִי וְנִשְׁבּוּק הָדֵין סָבָא בְּקִלְקוּלֵיהּ' וכו' (ב"ר עד,ה). הרי שהסיבה הייתה למנוע מלבן לעבוד ע"ז. אולם ישנה עוד סיבה: 'למה גנבה אותם? כדי שלא יהו אומרים ללבן שיעקב בורח עם נשיו ובניו וצאנו' (תנחומא "ויצא" סימן יב). שהתרפים היו מדברים עם העובד אותם, ולכן היה נודע מהם ללבן שהם ברחו, ולכן גנבה אותם. רחל ידעה כמה חשוב ללבן התרפים האלו, ולכן כשגנבה ידעה שמסכנת את חייה, הרי שברחל יש מסירות נפש על בנ"י. מאפרים יצאו מלכי בית ישראל, בניהם היה אחאב (אמנם לא ברור שאכן הוא מאפרים, אולם השם אפרים נאמר על מלכות ישראל בנביא, כך שגם אם הוא עצמו לא היה מאפרים הרי שנחשב כמייצג את אפרים) ומובא עליו: '...ומה אחאב מלך ישראל שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב (מלכים א כב, לה) "והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם"' וכו' (מו"ק כח,ב). הרי שראו בו ייצוג של מסירות נפש על ישראל. גם על יוסף נאמר דאגה לבנ"י, שעל הפס' שמובא שנקראו ע"ש יוסף, פרש"י: 'כל ישראל נקראין על שמו לפי שכלכל אותם' (רש"י. עמוס ה,טו). כך שנראה שזה דבר שעובר ברחל וזרעה, ולכן היא הראויה לבקש רחמים על בנ"י הגולים. עוד נראה שיש קשר לא"י, שדרשו חז"ל: 'ולמה נדבר עם הנביאים בחוצה לארץ? בזכות אבות, שנאמר: "כה אמר ה' קול ברמה נשמע" וגו' (ירמיהו לא יד) וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי" וגו' (שם שם ה)' (תנחומא "בא" סימן ה). נראה שלא במקרה למדו על כך שהתנבאו בזכות האבות מרחל, אלא שרחל מייצגת את הקשר לארץ (שלכן בוכה שיגאלו ויחזרו) ולכן היא מייצגת את כח האבות שהם קשורים לארץ, ולכן דרכם יש כח המשך של הנבואה לחו"ל, ע"י המשך נבואה מכוח א"י. נראה שרחל גנבה את התרפים כדי שלא ידע לבן, וממילא לא ימנע מהם לבא לא"י. גם יוסף נחשב קשור לא"י, כמו שמובא במדרש שהוא קישר עצמו לא"י ולכן זכה ליכנס לארץ (דברים רבה ב,ח). במלכות אפרים היה את עמרי (לא בטוח שהוא משבט אפרים, כנ”ל כמו אצל אחאב): 'א"ר יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל' וכו' (סנהדרין קב,ב). יוצא שיש בהם קשר לא"י, ולכן מובן שרחל היא זו שבוכה שיחזרו לארץ. אולי זהו בעמקו קשור למניעת ע"ז מלבן, שזה גם קשור לא"י שכל הדר בחו"ל כעובד ע"ז (כתובות קי,ב), ולכן היא זו שבאה למנוע את השהייה בחו"ל, כדי לבטל קשר לע"ז. נראה שכיון שיש ברחל כוח של מסירות נפש לבנ"י ולא"י, לכן היא נפטרה בדרך, כיון שאסור היה ליעקב להיות נשוי לשתי אחיות בא"י, כיון ששמר את תרי"ג המצוות בארץ (רמב"ן. ויקרא יח,כה). יוצא שמסרה נפשה למות, כדי שיוכל יעקב ליכנס לארץ ובלא שתמות לאה (שמסרה נפשה על ישראל-לאה, ועל א"י). לכן היא זו שבוכה שיחזרו לארץ מהגלות בשל מעלת א"י, ובשל שבגלות יש לבנ"י סכנה. נראה שרחל בגימטריה 'כח רי', שר"י שנים היתה גלות מצרים, ושאר הגלויות הם כעין מכוח גלות מצרים, שהיתה כמעשה אבות מול הגלויות של הבנים. לכן כוח רחל מרומז בכח נגד הר"י שנים של גלות מצרים. אולי גזרות תתנ"ו (מסעי הצלב) קשורים לארץ, שכיון שהנוצרים באו לכבש את הארץ, עלתה מידת הדין על היהודים שלא עלו לארץ, ולכן נגרמו הגזרות הקשות שבהם השמידו קהילות גדולות. כיון שכמו שאמרנו יש כוח של הגנה מכוח רחל ע"י קשר לא"י ומסירות נפש, ולכן כשעולה מידת הדין על אי הליכה לארץ, אז באים גזירות קשות. דבר זה קרה בספירת העומר, כיון שגם תלמידי ר"ע מתו על 'שלא נהגו כבוד זה לזה' (יבמות סב,ב) שיש פירוד בבנ"י, ולכן זה פגם בחלק השני, של מסירות נפש על בנ"י, ולכן שניהם נעשו באותו זמן. (ובפרט לדעת מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' 'ימי הספירה באספקלריית הדורות', שתלמידי ר”ע אולי מתו בשמד, זהו דומה לגזרות תתנ”ו שמתו בשמד) [אולי גם רמז שבמדרש נאמר על תלמידי ר"ע השניים: 'עמדו ומלאו כל ארץ ישראל תורה' (ב"ר סא,ג) שבפשטות בא לומר שהפיצו תורה גם במרכז הארץ (ולא רק בדרום) היכן שמתו הראשונים. אולם אולי גם בא לרמוז על קשר לא"י, שלימדו במקום אלו שמתו-במקומותיהם, ולכן כעין ישבו שם את הארץ, שהיו שם במקום אלו שמתו]. גם נראה שתלמידי ר"ע היו גדולי הדור של אותו זמן, ולכן נאמר שהיו לו 'שנים עשר אלף זוגים תלמידים' (יבמות שם) כרמז על י"ב השבטים (שר"ע העמידם זוגות כדי שיתחברו זה לזה, אלא שבכ"ז לא נהגו כבוד זה בזה) כעין עיקר בנ"י (גם 24 אלף, כנגד יממה, רמז לשלמות של הזמן ההוא), וכן במקומם העמיד ר”ע חמשה תלמידים, כרמז לתורה, במקום אלו שמתו שהיו התורה (במדרש מובא שהעמיד שבעה, כיון שיש גם דעה לחלוקת התורה לשבעה ספרים. לכן חלקו מיהם התלמידים-את מי להחשיב כעיקר, כי באו להדגיש מספרים אלו). וכן מובא במפורש 'והיה העולם שמם' (שם) שבא לומר על חורבן מרכז התורה. זה דומה לגזרות תתנ"ו שנהרגו גדולי הת"ח בקהילות שהיו המרכז התורני של אזור גרמניה (והשפיעו מן הסתם לכל אירופה). גם בזמננו התווסף קשר לאזור גרמניה והשמדות בספירת העומר, שזהו יום השואה. בנוסף, יש גם את יום הזכרון לחללי צה"ל בספירת העומר, שנהרגו על קידוש השם. נראה ששניהם קשורים לא"י, בשואה לא עלו לא"י ומי שנשאר שם ברובם נהרגו, ובעקבות כך היה לחץ גדול להקמת המדינה. וכן חללי צה"ל מסרו נפשם על א"י ובנ"י, ולכן זכינו בזכות מסירות הנפש שלהם, שה' הצילנו מאויבנו ונתן לנו את הארץ, ולכן יצא יום הזכרון לפני יום העצמאות (כמו שמרן הגרש"ג זצוק"ל זיע"א סיפר שקביעת יום הזכרון לחללי צה"ל היה ב'מקריות'-שכך יצא [ראה בספר 'בעוז ותעצומות']). זכה מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א להיות קשור בחיילי צה"ל ששחררו את הארץ, בהיותו הרב הצבאי הראשי, וכך היה בו את הזכות כעין מניצוץ משיח, שזכה ללכת לרחל לבשר על חזרתנו, וכן לירות על עזה כעשיית בקשת שמשון לאחרית הימים (ראה ב'בעוז ותעצומות') ע”י שהיה מוסר נפשו על בנ”י וא”י, שלכן הלך תמיד בראש החיילים ועודדם, ואף סיכן עצמו להביא חללים לקבורה, במסירות נפש. נראה שלכן היה בו קשר לכוח רחל, ולכן זכה למה שזכה. נראה שספירת העומר קשורה לא"י וקידוש השם, כיון שזה הזמן בין היציאה ממצרים לקבלת התורה, בדרך לא"י, ולכן קשור לא"י ולקידוש השם שזהו מעלת התורה (וכן עיקר התורה היא בא"י [ספרי עקב מג]).