"משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה"

(אבות א, א)

מדוע המשנה כתבה "משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי", ולא כתבה "משה לָמַד תורה"?

וכן בהמשך כותבת המשנה "וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ", ולא כתבה "ולימדה ליהושע"?

אחד ההבדלים בין התורה האלוקית לחוכמות האנושיות בא לידי ביטוי במהלך השתלשלותן במשך הדורות. בעוד שבשאר החוכמות כל דור עולה על קודמיו, מבטל ושולל את דבריהם ומוסיף נדבך משלו, בתורה המהלך הוא הפוך: ככל שמתרחקים מהמקור ומתאחרים הדורות, שולטת השכחה וידיעת התורה מתמעטת, לא רק שהאחרונים אינם דוחים את דברי הראשונים, אלא הם מתאמצים להבינם ולדעתם.

שורשו של הבדל זה נעוץ בעובדה ששאר החוכמות הן אנושיות, ונבנות בהדרגה על ידי בשר ודם, מה שאין כן התורה, שהיא אלוקית, אין בשר ודם יכול להגיע אליה מעצמו, אלא משום שהקב"ה מסרה למשה בסיני, משה ליהושע יהושע לזקנים וכו'.

המשנה משתמשת במושגים "לקבל ולמסור" ובכך היא רוצה להעביר לנו יסוד גדול וחשוב - אף על פי שהתורה היא חכמה וכל אדם משתמש בשכלו ובחוכמתו כדי להבינה, מכל מקום, הוא חייב לקיים אותה לא מתוך הבנתו, אלא בגלל שכך הוא קיבל אותה מאבותיו ורבותיו! ויש הבדל גדול ועצום בין אדם שעושה בגלל שמבין, לאדם שעושה בגלל שכך קיבלה במסורת. מי שעושה בגלל הבנתו, אז אם הוא יבין אחרת – יפסיק ממעשיו וישנה את דרכו. אולם, כשאדם עושה בגלל שכך קיבלה מאבותיו – אז כל הרוחות שבעולם לא יזיזו אותו מדרכו.

דבר זה בא לידי ביטוי בכל המישורים בחיים. לדוגמא: בין איש לאשתו - התורה מצווה את האשה וגם את הבעל לכבד אחד את השני. לאשה נאמר (תנא דבי אליהו רבא פ"ט): "אין לך כשרה בנשים, אלא אשה שעושה רצון בעלה", ולבעל נאמר (רמב"ם, הלכות אישות, פרק טו, יט): "יהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו".

לכאורה, הדברים ברורים גם לאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, בלי כבוד הדדי אי אפשר לנהל זוגיות. אולם, ההבדל הוא עצום! מי שמכבד את אשתו רק מחמת הבנת שכלו שכך צריך לנהל זוגיות טובה, אם לפתע אשתו תתנהג או תדבר אליו בצורה מסוימת שלא תתאים לו, אז שכלו יסיק שלאישה כזו לא מגיע עכשיו לא כבוד ולא מילה טובה... וישנה את התנהגותו כלפיה. אולם אם הוא מכבד את אשתו כי כך קיבל וכך נצטווה בהר סיני, אז זה לא משנה מה היא תעשה או מה היא תגיד – חיובו לכבד את אשתו הוא גם כלפי בורא עולם ולא רק כלפי אשתו. ולכן הוא יכבד אותה תמיד!

הרב רונן חזיזה  - מתוך החוברת "5 דקות תורה ביום"

"ותן חלקנו"