בהקשר ליום השואה מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א (ב'לזמן הזה' ניסן 'אמרו לכו ונכחידם מגוי!') שחז"ל לומדים על ארבע מלכויות, שרמוזות בפס' “והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים" (בראשית א,ב): 'ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות. "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד, כג): "ראיתי את הארץ והנה תהו". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, ד): "ויבהילו להביא את המן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן' וכו' (ב"ר ב,ד). שיש שלושה דרכים בהם האומות נאבקות בעם ישראל. בבל נקטה בהגליה מא"י (גלות בבל), מדי נקטה בדרך של השמדת עם ישראל (המן), יון נקטה בדרך של השמדה רוחנית. הרומאים נקטו בשלושת הדרכים ובחומרה גדולה יותר, ראה שם באריכות ועמקות. נראה שיש רמז לזה בדברי ה' ומשה בהקשר למלחמת מדיין: '"לתת נקמת ה' במדין". הקדוש ברוך הוא אמר: "נקמת בני ישראל”. ומשה אמר, "נקמת ה'”?! אלא אמר הקדוש ברוך הוא להם: הריני ואתם זיקו שלכם מתבקשים, שגרמו לי להזיק אתכם. אמר משה: ריבון העולם, אם היינו ערלים או עובדי עבודה זרה או כופרים במצוות, לא היו שונאים אותנו ולא רודפין אחרינו, אלא בשביל תורה שנתת לנו. לכך הנקמה שלך. הוי, "לתת נקמת ה' במדין”' (תנחומא "מטות" סימן ג). שלא מובן למה משה חוזר על דבריו, שאומר אם הינו ערלים או עובדי ע"ז או כופרים במצוות, הרי היה מספיק לומר דבר אחד מהם, מה העניין שאומר את שלושתם? אלא שבדבריו מתייחס לשלושה חלקים שיש בקשרנו לתורה, יש את מצוות העשה, שהם מרומזים ב'כופרים במצות' שלא הינו מקיימים מצוות עשה. ויש קשר למצוות ל"ת, שזהו 'עובדי ע"ז' שזה איסור. ויש את הקשר לסגולה שלנו, שדרכה אנחנו בכלל מחוברים לתורה, שזהו 'ערלים' (שבנ"י נקראים מולים [משנה נדרים ג,יא]). נראה ששלושת אלו קשורים גם להתגלות של שלושת העברות החמורות בתורה, שהם השיא של הרוע, שהם כנגד שלושתם. גילוי עריות זה כנגד 'ערלים', שהמילה קשורה לשליטה על תאות יצר המין (רד"ק בראשית יז,יא. ד"ה 'והיה'). עבודה זרה כנגד 'עובדי ע"ז'. שפיכות דמים כנגד 'כופרים במצוות' שהמצוות באות לדבקנו בה', ומי שאינו כך: “רק אין יראת אלקים במקום הזה והרגוני" (בראשית כ,יא) [וכן אסור לת"ח ללכת עם עם הארץ בשל סכנת חיים. מסכת כלה ב (יד)]. נראה שהאבות הם כנגד שלושת אלו, שהם יסוד תיקון העולם וקדושתו. אברהם הצטווה על המילה ולכן הוא כנגד מילה, יצחק עלה כקרבן בעקידה, ולכן הוא כנגד ע"ז (וגם היה בע"ז גם המתה במולך) ויעקב כנגד המצוות, שכל צאצאיו-בנ"י הצטוו במצוות, "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" (דברים לג,ד). נראה שהם כנגד העולם (בשל היותם תיקונו) שמתחלק לשלוש: 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי עלמא. שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (סנהדרין צז,א). שהעולם היה תוהו עד אברהם שממנו מתחיל זמן התורה ('ב' אלפים היה תהו - תחת שלא ניתנה עדיין תורה, והיה העולם כתוהו. ומאדם הראשון עד שהיה אברהם בן נ"ב שנה איכא אלפים שנה' וכו'. רש"י) וגם הוא כנגד כל הזמן שלפניו: '...עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם' (אבות ה,ב). יצחק כנגד האלפיים השניים, שהם בזמן שהיה בו (ברובו) משכן וביהמ"ק, והמקדש הוא חיבור לשמים, ולכן זה כמו העקידה. ועוד שהעקידה היתה קשורה למקום המקדש (רש"י. בראשית כב,ב). בנוסף התורה קשורה לא"י (ספרי "עקב" מג) שזהו דרגת יצחק שלא יצא מא”י. אלפיים שנות משיח זה כנגד יעקב שהוא מול עשו, שבימות המשיח יושמד עמלק שהוא שיא כוח הטומאה שבעשו, וגם אלפיים אלו הם כנגד גלות אדום שהוא עשו. (אפשר גם שיצחק כנגד ימות המשיח כיון שבסופם העולם יתקדש לחיבור לשמים, כעין העקידה, ואילו יעקב כנגד שנות התורה שהוא מרמז על התורה כמו שאמרנו קודם. [נראה שאם מתייחסים לכלל הזמן אז זה כמו שאמרנו בתחילה, ואם מתייחסים לסוף הזמן, אז זה כמו שעכשיו אמרנו]). נראה גם שהגלויות הם כנגד שלושת העברות החמורות הרמוזים בדברי משה (כיון שקשור עם התהליך של תיקון העולם) שגלות בבל היא לניתוק בנ"י מא"י, ולכן זה כנגד הערלים, כיון שא"י קשורה להתעלות בה כמו המילה, שלכן ר"י לומד מהברית שעל המילה, לקרבן העומר כזכות לירש את הארץ (ראה ב'לזמן הזה' ניסן 'ספירת העומר-מדוע לעומר'). גלות מדי כנגד רצח ושמירת המצוות, שהמן רצה להרוג את כולם, וטען: 'ודתיהם שנות מכל עם" (אסתר ג,ח). גלות יון כנגד ע"ז שדרשו להתחבר לע"ז שלהם (שלכן פרץ המרד). או בדומה אפשר שניתוק מא"י זה כנגד ע"ז כיון ש'כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים' (כתובות קי,ב). או שמדי כנגד ע"ז כיון שהמעשה בפורים התגלגל בעקבות הע"ז של המן. ורצח ושמירת המצוות יכול להיות גם כנגד בבל כיון שבחו"ל בפנימיות אין שמירת מצוות מהצד המהותי אלא רק כדי שלא לשכוח (ספרי שם) [וכן בחו"ל יש סכנת חיים ליהודים]. או כנגד יון שרצתה להשכיח את התורה מישראל [ונילחמו בישראל במרד]. ערלים וגילוי עריות יכול להיות גם כנגד יון שגזרה על המילה, וכן כנגד מדי שהתחתנו עם גויות (כמו שמובא כשחזרו לארץ שהיו צריכים להפרד מהן) [וכן אסתר שמרה על הטהרה בשביל מרדכי]. כך שבעצם שלושת המלכויות קשורות לשלושת החטאים, ואדום היא כנגד כולם, שהיה בה הכל כמו שמביא מרן הגרח"ד שליט"א. אולי זה רמוז בדברי ה', שמשה פירט את השלושה, ואילו אצל ה' זה כנאמר הכל יחד, שלא פירט למה שונאים אותנו, כך שזה כעין כנגד אדום שאצלו יש הכל בלי חילוק (ז”א גם באחרים אמרנו שאפשר לומר על כל אחד קשר לדבר מהשלושה, אולם הם עשו מעשה אחד שאפשר לקשרו לזה ולזה. אבל אצל אדום זה הכל יחד, שעשה את כל השלושה היזקים לישראל, כך שממש נחשב הכל יחד). נראה שזהו שה' אומר למשה שזה עלינו, ומשה עונה שזה על ה', שזה כעין הנאמר על עמלק (מעשו). פעם אחת נאמר שזה עלינו: "תמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (דברים כה,יט). ופעם נאמר שזה על ה': “מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים" (שמות יז,יד) [שלכן קשור גם לדברי ה' שלא פירט בין שלושת הדברים, אלא כעין מאחדם, ע”י שאומר כנגד דברי משה, כמו בעמלק שיש שני חלקים שהם אותו דבר רק מצד ה' או מצידנו. כך שיוצא שדברי ה' נחשב כנגד דברי משה (אבל ביחד)]. מרן הגרח"ד שליט"א מביא שלקראת הגאולה התחזקו שלושת הכוחות נגד בנ"י, שגרמניה עשתה כמו מדי (רצח) ואנגליה כמו בבל (לא נתנו להיכנס לא"י) ורוסיה כמו יון (ניסו למחוק כל קשר ליהדות). נראה שזה רמוז בשמם: גרמניה בשמה בגמ' הוא 'גרממיא' (מגילה ו,ב), האות א' בסוף זה בשל שזה מארמית, אבל בעברית זה צריך להיות עם ה', כך שכעין שמה 'גרממיה' שזה בגימטריה 298 שזה גם גימטריה של 'רצח', שבאו לרצוח את כל היהודים. האנגלים הגלו אותנו מכאן, אבל כאן זה לא אנגליה, לכן מי שהגלנו מכאן זה העם האנגלי (הם היו כאן בשם האומות, מטעם חבר הלאומים, כדי לתת לנו את הארץ, דבר שלא עשו בפועל. להבדיל מהגרמנים שכבשו באירופה ולכן זה היה שלהם). אנגלי בגימטריה זה94 שזה גימטריה של 'הגלנו'. רוסיה בגימטריה זה 281 אולם זה לא היה רק רוסיה, אלא כל ברה"מ, ולכן יש להוסיף את הקשורים אליה, ולכן זה כעין כולל את האותיות של המילה רוסיה (כעין לרמז על הוספה הקשור בה), שזה עוד 5 וכך יוצא 286 שזה 'רפו' שמרמז על רפיון בתורה 'אחרים אומרים: אין רפידים אלא רפיון ידים, לפי שרפו ישראל ידיהם מדברי תורה, לכך בא שונא עליהם' (מכילתא שמות יז,ח [מסכתא דעמלק א]). שכאן הם הירפו את ידינו מהתורה.