הקרבנות בפסח הם: “והקרבתם אשה עלה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימם יהיו לכם" (במדבר כח,יט). מה המיוחד בקרבנות האלו? רש"י מביא: '"פרים" - כנגד אברהם שנא' (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם”. "אילים" - כנגד אילו של יצחק. "כבשים" - כנגד יעקב (בראשית ל) "והכשבים הפריד יעקב". ביסודו של רבי משה הדרשן ראיתי זאת'. ממילא יוצא שהקרבנות האלו הם כנגד האבות, שזה מובן שבנ"י יצאו ממצרים ע"י שה' זכר את האבות: “וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב" (שמות ב,כד). אולם מדוע המספרים האלו ניתנים כשמזכירים את האבות? נראה שאברהם הביא למלאכים בקר, והם היו שלושה מלאכים, כשאחד מהם בא לבשר על הולדת יצחק, לכן כעין שלושה כשאחד מהם מתחלף באיל, כנגד יצחק. ושבעה כנגד יעקב, אולי משום שהרחיקו במקנה: “וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב" (בראשית ל,לו), לכן הליכה שלושה ימים וחזרה שלושה ימים, ויום אחד להתכונן להליכה וכן לנוח בין הדרכים, ולכן יחד שבעה. או שיש שבעים אומות, ואנחנו עיקר האדם בעולם, ולכן כעין שבע במקום שבעים, כתמצית, וזה מיעקב שממנו ממשיך בנ”י כעם (שלא היו שנדחו כישמעאל ועשו). אולי גם שאצל האבות הם נבחרו כל אחד (שיצחק נבחר מישמאל, ויעקב מעשו) ואילו מיעקב זה כבר ממשיך בכל צאצאיו, ולכן כעין המשך טבעי, ולכן שבוע כטבע (בריאה). אולי אפשר שהקרבנות הם כנגד אברהם, שלו נאמר בברית בין הבתרים שבנ"י יגלו ויגאלו. לכן כעין שלוש כנגד הנתינה למלאכים, שבזה מודגשת מעלת ישראל שרוצים להיטיב בעולם (כמו שאנו אומרים 'כל דיכפין' וכו' לבטא את הרצון להיטיב [ראה 'לזמן הזה' ניסן 'הא לחמא עניא'. למרן גדול הדור הרה”ג חיים דרוקמן שליט”א]). ומודגש אחד מהם כנגד יצחק שהמלאך בא לבשר עליו, וזה חשוב כיון שמהולדתו נחשב ארבע מאות שנה של הגלות (רש"י. בראשית טו,יג) שלאחריהם יצאו בנ”י. ושבע כבשים זה כנגד הזמן של כעין ביטול גלות-קשר לא"י אצל אברהם, שזהו ביאתו הראשונה לא"י, שהייתה כשהיה בגיל שבעים (ובגימטריה קטנה זה 7), ואז גם נעשתה ברית בין הבתרים (ראה באריכות ועמקות בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המדינה'-'עלייתו הראשונה של אברהם אבינו לא"י') שבו נאמר על הגלות והגאולה. אולי אפשר גם שבנ"י היו במצרים 210 שנים, שזה 3 כפול שבעים, לכן שבע כבשים (כגימטריה קטנה של שבעים) ושני פרים ואיל זה שלוש, כנגד 210. וחולק שני פרים ואיל, ולא שלושה פרים, כנגד שמשה עלה לקבל את התורה והיה אז כמלאך ולכן הוא כעין יצחק שהתעלה כקרבן, וכנגדו הוקרב איל, לכן גם כנגד משה זה איל. "ומשה בן שמנים שנה" (שמות ז,ז) בהוצאה ממצרים, ומצד שני כשיצא לראות את סבלות ישראל היה בן עשרים (שמו"ר א,כז) כך שמהרגע שנולד עד שיצא לראות באחיו, שזה תחילת קשרו לגאולת ישראל (שאז הכה את המצרי המיצר) האמצע הוא עשר (בנוסף גם 'בן עשר למשנה' [אבות ה,כא] שאז הילד כבר חכם, ולכן אולי אז כבר משה החל במחשבות על בנ”י), ויוצא מאז ועד גיל שמונים שבעים שנה. לכן מודגש שבעים כנגד משה באיל. אולי גם סה"כ יוצא עשר קרבנות, כנגד עשר מכות, ושבעה כבשים כנגד שכל מכה היא שבוע, ושני פרים, שמכת בכורות היא עיקר המכות, שבה יצאו, והיא קשורה גם לטביעת מצרים בים סוף כהמשך (שהיה לאחר שבוע, כמו שבע הכבשים) ולכן שני פרים כנגד שני אלו. ואיל אחד כנגד מתן תורה שלשם זה יצאו, שבו התקדשו ולכן כעין יצחק בעקידה. אולי גם נאמרו ארבע לשונות של גאולה, שנים כנגד הפסקת השעבוד (האחד מהעבודה הקשה והשני מכל עבודה) אחד כנגד יציאה ממצרים, ואחד כנגד מתן תורה (מלבי"ם שמות ו,ו). לכן שני פרים כנגד העבודה (כמו שור שהוא עובד חזק) ואיל אחד כנגד היציאה ממצרים, כמו יצחק שהוא עולה ולכן לא יוצא לחו"ל-למצרים (רש”י. בראשית כו,ב), כך גם הם יוצאים ממצרים לא"י, ויצחק כקרבן בעקידה, ובמקומו ניתן האיל. וכנגד מתן תורה זה כבשים, כנגד בנ"י שנקראו כבשה (תנחומא "תולדות" סימן ה), ומתן תורה היה בשבת (שבת פו,ב) ולכן שבעה כבשים. עוד אפשר שמביא רש"י: '"וימלא" - מנין שבעת ימים שלא שב היאור לקדמותו. שהיתה המכה משמשת רביע חדש, ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם' (רש"י. שמות ז,כה). לכן שבע כנגד זמן המכה, ושלוש לפניו כנגד שלושה חלקים של התראה, וזה מחולק ולא שלושה אותו דבר כנגד שזה לא שלוש אלא שליש, ולכן שונה כרמז לכל אחד לעצמו, כרמז לשליש. או שכל מכה זמנה היא שבוע, לכן שבעה כבשים, מלשון כובש, כעין שכבש אותם תחתיו, הראה שהם תחתיו. ומכת חושך היתה מחולקת לשנים, שלא ראו ואח"כ חושך שלא זזו (רש"י. שמות י,כב), לכן שני פרים, ופר מרמז על כבדות, כרמז שלא יכלו לזוז. ובמכת בכורות זה היה בפעם אחת ולכן איל אחד, ואיל מזכיר את עקידת יצחק שהועד להקרבה-המתה (ויצחק קנה את הבכורה), שכך הומתו הבכורות. או שבע כנגד זמן המכה, ושני פרים ואיל אחד כנגד שהמכות באו שתי מכות עם התראה, ואז אחת בלי התראה, כך שני פרים כנגד המצרים לרמז שנאמר להם (ופר היה הסמל הלאומי של מצרים, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' “כי תשא") ואיל אחד כנגד שלא הותרו, שזה כנגד יצחק שלא ירד למצרים (בשל העקידה, ששם הוקרב במקומו האיל) כך כעין שאין קשר למצרים, שזהו שלא נאמרה להם ההתראה. אולי גם סה"כ יוצא עשר כנגד עשרת מכות מצרים, כששבע כנגד זמן המכות, ושלוש לפניו כנגד שלושת חלקי האמונה שהמכות לימדו במצרים (ראה ב'לזמן הזה' ניסן 'דצ"ך עד"ש באח"ב' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) כשהשנים הראשונות הם מציאות ה' (דצ"כ) והשגחתו בעולם (עד"ש) ששני אלו הם דברים שכעין בטבע, ולכן בפרים רמז לטבע, שהאבות גילו את ה' דרך הטבע (ראה 'תורת המקרא' “וארא" למרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) לכן בפרים כמו שאברהם נתן למלאכים לאכול, ששם התבשר אברהם על הולדת יצחק, שזהו המשך האבות, ולכן רומז לאבות שגילו את ה' בטבע [וכך גם היה מפיץ את שם ה' בעולם, כמו שהמצרים עכשיו במכות מכירים את ה' בעולם]. (גם פר בא"ת ב"ש זה 'וג' שזה תשע, כנגד הגעת האדם לעולם הטבעי, והאבות הגיעו לעולם וגילו את ה' בטבע). כך שמרמז על הכרת ה' (מציאותו והשגחתו) בדרך הטבע שהיה בשני החלקים הראשונים. ואילו החלק השלישי הוא מעל הטבע (יכולתו הבלתי מוגבלת. ברד-אש ומים שלא כדרך הטבע וכדו') ולכן זה באיל, כנגד העקידה שהיה להתעלות ללמעלה מהעולם (לעלות כקרבן). אולי אפשר גם שזה כנגד השותפים ליציאה ממצרים. שבע זה כנגד שבעים זקנים (בגימטריה קטנה) וזה בכבשים כנגד בנ"י (שהומשלו בכבשה), שהזקנים הם נציגי בנ"י (הזקנים קשורים לגאולה: “ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים”. שמות ג,יח). שני פרים כנגד משה ואהרן, וזה בפרים כנגד שהם משבט לוי שהופרד משאר בנ"י להיות אחראים על התורה בשל: “וברצנם עקרו שור" (בראשית מט,ו) 'רצו לעקור את יוסף שנקרא "שור"' וכו' (רש"י). והרי יוסף הוא שגרם שבנ"י ירדו למצרים שלא בשלשלאות ברזל (שבת פט,ב), כך שהוא מסמל את הפחתת השעבוד, ולכן כנגדו משה ואהרן שהם מלוי, וקשורים להפחתת השעבוד עד הגאולה ממש, הם מסומלים בפרים. ואיל אחד כנגד הקב"ה, וזה באיל שמסמל את העקידה שמסמלת את הקשר בין הקב"ה לאדם בשלמות, שכאן זה בא לידי ביטוי שה' שלח את משה ואהרן כנציגיו. אולי בקרבנות יש רמז לחג הפסח, שיש שבוע של חג הפסח, וזה בכבשים כעין מלשון כבש-לחץ, שיש שבוע ימים של איסור חמץ, שכדי שלא יחמיץ צריך ללוש (שכל זמן שלשים אינו מחמיץ) שזהו בלחיצות (וגם שיש להזדרז בעשיית הבצק, שזה נעשה בלחץ על האנשים שלא יתעצלו, כך שזה דימוי ללחץ). שני פרים ואיל כנגד פסח מצה ומרור. כשבמרור המצוה מדאורייתא היא עם הפסח, ולכן כיום הוא מדרבנן, ואילו המצה היא מצוה דאורייתא גם בלי קרבן הפסח ולכן גם כיום זה דאורייתא (פסחים קכ,א). לכן זה מחולק לשנים יחד (כיון שהמרור תלוי בפסח) ואחד (מצה) בנפרד. כשהפסח ומרור בפרים, רמז להכנסת האורחים של אברהם (שנתן פרים) כנגד שהמצוה מדאורייתא היא כשיש מקדש שאפשר להקריב בו את הפסח, והוא נחרב בשל שנאת חינם (ובבית ראשון אחד מהחטאים היה רצח) שזה בין אדם לחברו, שזה ההיפך מהכנסת האורחים של אברהם שהיה בשיא של בין אדם לחברו. לכן זה נמשל בפרים. המצה רמוזה באיל, כנגד העקידה, שאברהם ויצחק בטלו רצונם מפני רצון ה', שלא עמדו בגאוה נגד רצון ה', שזהו כמצה שהיא לא תופחת, שהתפיחה מרמזת על הגאוה, וזה משפיע לכל הדורות, כמו שהמצה תמיד-גם כיום מדאורייתא. עוד אפשר שהם מרמזים על החלקים של הגאולה ממצרים, שהם: “לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” (שמות ו,ו-ח), שיש בזה שלושה חלקים, שהם: יציאת מצרים (“והוצאתי”, “והצלתי” ו“וגאלתי”), מתן תורה (“ולקחתי") והבאה לא"י (“והבאתי”). כך כנגד היציאה ממצרים יש שני פרים, כנגד שני חלקים שהם היציאה הגמורה ממצרים, שזה מכת בכורות וקריעת ים סוף, וזה בפרים כנגד היציאה ממצרים שסמלם הלאומי הוא פר. כנגד מתן תורה זה איל אחד, שהיה יום אחד ומיוחד, ובו התקדשנו כעין יצחק שהתקדש בעקידה, ולכן באיל. ושבעה כבשים כנגד הביאה לא"י שבה יש את שבעת העממין, וכן יש בה שבעה מינים שהשתבחה בהם א"י, וזה בכבשים כנגד בנ"י שנקראו כבש, שהארץ היא שלנו (ולא של שאר האומות שהם הזאבים). (וכן בגימטריה כבש זה 322, שזה חיבור של בנ"י שהם 12 [השבטים] עם 310 שזה העולמות לכל צדיק ['דאמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי: עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק ג' מאות ועשרה עולמות, שנאמר (משלי ח, כא) "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא", יש בגימטריא תלת מאה ועשרה הוי'. סנהדרין ק,א] שהארץ הקדושה מייצגת את עולמות הקדושה. לכן יחד הארץ עם חיבור בנ"י זהו 322).