'מתחיל בגנות ומסיים בשבח, ודורש מ"ארמי אובד אבי" עד שיגמור כל הפרשה כולה' (משנה פסחים י,ד). 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח. מאי בגנות? רב אמר: מתחלה עובדי עבודת גלולים היו אבותינו, ושמואל אמר: עבדים היינו' (פסחים קטז,א). מביא על זה מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' ניסן 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח') שלא נחלקו מה לומר, אלא את מה להקדים, כמו שמביא הריטב"א בהגדתו: 'ומסתבר שלא נחלקו אלא באיזה מתחילין. דרב סבר מתחילה עובדי ע"ז כמו שהיה המעשה. ורבא אמר: מעבדים, שהוא תוקפו של נס, ואח"כ מתחילין בגנות ע"ז'. והוסיף: 'שיטת הריטב"א תואמת לדברי חז"ל בתלמוד ירושלמי (פסחים י,ה): "רב אמר: מתחילה צריך להתחיל "בעבר הנהר ישבו אבותיכם… ויעבדו אלהים אחרים... ואקח את אביכם את אברהם"”. רב בא להדריך מאיזה נושא יש להתחיל, אך ודאי יסכים שיש להזכיר אח"כ גם את השיעבוד החומרי' וכו'. יוצא ע"פ הסברו של מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א שמחלוקת רב ושמואל היא ש'רב פותח בגאולה הרוחנית כיון שהיא העיקר, המגמה והתכלית ליציאת מצרים החומרית' וכו', ואילו 'שמואל מביא את סדר הגאולה כפי שהתרחשה, משום שזו הדרך ההכרחית לגאולה. קודם כל יש צורך לשחרר את הגוף להוציא את ישראל ממצרים. רק אח"כ כקומה שניה נוכל להגיע אל הגאולה הרוחנית' וכו'. נראה שאפשר לומר שלא מוכרחים לומר שהיר' כריטב"א, אלא שרב אומר שצריך להתחיל מעובדי ע"ז היו אבותינו, שמסביר בזה את דברי המשנה 'מתחיל בגנות'. שכך אומר: מה שנאמר שמתחיל בגנות הכוונה ש'מתחילה', לפני "ארמי אובד אבי", 'צריך להתחיל בעבר הנהר"' וכו'. או אולי יש לחלק אחרת את היר', וכך דבריו: 'רב אמר: מתחילה' שזהו הפרוש למתחיל בגנות, כמו שנאמר בבבלי 'רב אמר: מתחילה עבדי ע"ז' וכו', שהיר' קיצר יותר, ואמר רק את ההתחלה של דברי רב, והסתמך שאנשים מכירים את ההגדה, ולכן מבינים על איפה שמתחיל בהגדה 'מתחילה'. ומה שנאמר אח"כ "בעבר הירדן" זה כבר חלק חדש, שכיון שהוזכר בדברי רב שמתחילים בחלק של 'מתחילה', שהמשכו זהו הפס' הזה, אז כבר הביאו את הפס' ודרשו אותו, שבאו לדרוש את הנאמר בהמשכו "וארבה", כמו שמובא בהמשך ביר'. לכן התחילו בפס' “בעבר הנהר" וכו' לומר שעכשיו באים להביא עליו כמה דרשות. אולם נאמנים עלינו דברי מרן גדול הדור בלימוד היר'. מה שמובא בגמ' אצלנו שהחולק על רב הוא שמואל, ואילו בדברי הריטב"א זהו 'רבא', נראה שודאי שהגרסה אצלנו היא טעות, כיון שכמעט בכל עדי הנוסח שבידנו (למעט אחד) מופיע רבה או רבא או רב או רבין (כנראה שהיה רשום רב', ולכן פתחו זאת לשמות שונים), לכן נראה ששינו לשמואל משום שהתקשו לומר שרבה חולק על רב, שהם דורות שונים (רב דור ראשון לאמוראים, ורבה דור שלישי, ורבא דור רביעי) ולכן תיקנו זאת לשמואל שהיה בן מחלוקתו המפורסם של רב. או לחילופין שהנוסח שלהם היה שוב רב (כמו כת"י מינכן 95) ולכן שינו זאת לשמואל (שלא כמו בכת"י מינכן שעשו אחרת, שהשמיטו את שמו של רב בהתחלה, והביאו בהתחלה בלי שם האומר, שכנראה בשל הכפילות בשם של רב, פתרו זאת על ידי שהשמיטו את שמו של רב בדעה הראשונה [לפי מה שאמרנו שאולי היה רשום רב' ופתחוהו לשמות השונים, אפשר שבנוסח מינכן נמחק בספר שהיה לפניו הגרש שמעל רב, ולכן ראה גם בדעה השניה את השם רב]). אם שמואל הוא החולק על רב (דבר שקשה לומר), אז מובן שרב התמקד בצד הרוחני, בהיותו פוסק גדול בהלכה, שהלכה כמותו באיסורים (בכורות מט,ב) ולכן ראה בהגדה כהתחלה עיקרית את הצד הרוחני. לעומתו שמואל שהיה פוסק גדול בדיני ממונות, שלכן הלכה כמותו בדינים (שם) ראה כהתחלה עיקרית את הצד הגשמי- ממוני, שהיו עבדים. אולי אפשר שמחלוקתם היא משום שביציאת מצרים יצאנו בשל היותנו כעם בנ"י, ומודגש בתורה הסיפור לבנים בפסח (שיש דגש על בנים). ולכן רב מדגיש את המעשים שלנו בקדושה, שקרבנו לעבודתו, ואילו רבה מדגיש את מהותנו הגשמית-סגולית, ולכן מדגיש את הצד הגשמי שבנו, לומר שיש בנו סגולה שלא תלויה במעשינו. כעין מחלוקת ר"י ור"מ: 'לכדתניא "בנים אתם לה' אלקיכם", בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים, אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים' וכו' (קידושין לו,א), שרב כר"י ורבה כר"מ. לכן הקטע ארבעה בנים נמצא בניהם (בין 'מתחילה' ל'עבדים היינו'). ובפועל אנו מקדימים את 'עבדים היינו', כיון שנפסק כמו ר"מ, שתמיד קרואים בנים, שיש חשיבות גדולה לסגולה ואותה יש להדגיש, שהיא החשובה ביותר.