אלוהים הסביר לנוח: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר" (בראשית ו יד). חז"ל פיסקו וניקדו את המילה "קנים" כאילו שזה קן של ציפור , כלומר לבנות מדורים, חדרים, תאים או כלובים בתיבה.[1] אולם יש אפשרות שזה מהמילה 'קנה' כמו סוף וגומא. כיוון שרוב החיות היו רמשים וזוחלים, קיימת אפשרות ששני הפרושים נכונים, וקטעים קצרים וחלולים של קנה שימשו להם כקן, כמו כוורת דבורים. ייתכן שלחיות הגדולות יותר נוח בנה תא וריפד אותו בקש, שגם זה סוג של קנים.

נוח היה אמור להשתמש בעצי גופר (שלנו לא ידוע מה הם) לבנות את התיבה. חז"ל הסבירו ש"עֲצֵי גֹפֶר" הם עצים גדולים כארזים, ואפילו 'דרשו' שמאחד העצים האלה עשה המן את עץ התליה למרדכי, 50 אמה גובהו. כידוע שלמה בנה בית אלוהים מאבנים ועצי ארז לבנון. שלמה שילם סכום עתק לחירם, הוביל את העצים באוניות, אלפי סבלים העלו את העצים לירושלים, והבית היה 60 אמה אורכו, 20 רוחבו ו30 גובהו (מלכים א ה), שזה היה 1/12.5 מהתיבה של נוח. כדי לבנות מעצים, נוח היה צריך להביא פי כמה יותר עצים משלמה, ולהשתמש באלפי פועלים מיומנים לעבודות השונות בבנית התיבה.

סביר שנוח בנה תיבה כמו שיוכבד עשתה: "תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת" (שמות ב ג), והמילה 'קנים' מסבירה שעץ גופר הוא מסוג הקנים, כמו סוף או גומא למינהם. הקנים מכילים אוויר ולכן הם צפים יותר טוב מעץ. תיבה מקנים תצוף אפילו אם התיבה אינה אטומה. במצרים ובאפריקה נהגו לבנות סירות מגומא. מאגם ליד מגוריו בקלדרה, נוח חתך קנים ללא הגבלה, וקשר אותם יחד לאגודות באורך ועובי כרצונו. העבודה הזאת לא דורשת פועלים מקצועיים. ניתן לכופף את הקנים כדי ליצור פינות, ואגודות הקנים פוצלו ואוחדו באופן רציף, בכיוונים שונים, כדי לבנות את שלד התיבה ואת הציפוי האוטם. בנילוס במצרים, בפרת ובחדקל, ובאגמים באפריקה מקובל לבנות סירות כאלה.

נוח ציפה את התיבה "בַּכֹּפֶר". לא ידוע מה החומר הזה, אבל סביר שזה חומר שמנוני, דביק וגמיש, כמו זפת, שעצר את המים. אלוהים הורה לנוח לצפות מבפנים ומבחוץ כדי שהחלל בין הצד הפנימי והחצוני יהיה מלא אויר, ויעזור לציפה של התיבה. בנוסף הזפת גם אטמה את הקירות החיצוניים נגד גלים, ואת הגג נגד גשם.