צו. שבת הגדול

"צו את אהרון ואת בניו לאמור זאת תורת העולה" (ו,ב).

"שבת שלפני פסח קוראין אותה שבת הגדול, ויש בה את הכוח כמו הכוח של כל שבתות השנה ביחד, שזה כוח עצום לתת סיוע לכל אדם לקבל קדושה וטהרה ושפע של אמונה ושמחה לכן נקראת שבת הגדול, כי יש בה את הכוח של כל חמישים השבתות של השנה" (חידושי הרי"מ)

"וזאת תורת העולה". יהודי צריך כל הזמן לשאוף למעלה, אל ה'. הוא צריך להחליט ששום דבר לא יבלבל אותו, שום דבר לא יזיז אותו מהנקודה הזו שהוא רוצה רק את ה'. אדם שעוד לא טעם פעם אחת את האור האמיתי של השם, אז מסכן, הוא כל הזמן חושב שהתענוג היחידי שיש בעולם זה התענוג של הגוף. אם פעם אחת יטעם טעם של תורה, של תפילה, של התבודדות, טעם של קדושה, של רוחניות, כבר אי אפשר יהיה לרמות אותו. והעיקר זה הטעם של הרצון. אדם רק רוצה את השם, איזה טעם זה! כל הזמן מתגעגע, כל הזמן כוסף.

נבראנו כאן בעולם הזה להתענג על ה', להידבק בה'. התחליף לתענוגות השקריים שהעולם הזה מציע לנו הוא לחיות חיים של קדושה. אין עונש יותר גדול מזה שאדם אין לו חשק להתפלל, אין לו חשק לתורה, הלב שלו נהיה קר לכל דבר שבקדושה, כי הוא נתן את כל חום לבו לצד האחר.

המלחמה על הקדושה לא נפסקת. אדם, אם הוא לא הולך קדימה, הוא הולך אחורה. הוא נמשך לתאוות של העולם הזה. בן אדם צריך להכניס קדושה לתוך הבית שלו. ילד צריך לראות את האבא שלו עושה עוד דברים חוץ מאשר לאכול. זה צריך להיות בית של תורה, שהשכינה שורה בו, שהאהבה והחדווה מרוממים אותו, שהשלום והרעות מעלים אותו לשלימות עליונה.

אדם שחי מתוך שמירת התורה, מתעלה למעלה מדרך הטבע, הוא נהפך לבריה חדשה לגמרי. התורה מרוממת אותו לחיי קדושה ואמת. כפי שמסופר על רבי שמעון בן שטח שקנה חמור מאיזה ישמעאלי, ונמצאה  מרגלית יקרה בצואר החמור, והחזיר רבי שמעון בן שטח את המרגלית לישמעאלי, ואמר חמור קניתי, מרגלית לא קניתי, ואמר אותו ישמעאלי: ברוך ה' אלוקי שמעון בן שטח (דברים רבה ג,ה). אשרינו שבחרנו בדרך האמת והשלמות, שכל רצוננו לעזוב עולם של יצרים ולהיכנס לעולם של קדושה.

מה ה' רוצה מהאדם במלחמה הארוכה בעולם הזה? שהוא ידע שה' נתן בו יצר הרע, כך גזר הבורא בחוכמתו, שיהיה לאדם יצר הרע. ומה על האדם לעשות? להתפלל. לא לכעוס על עצמו, לא להיות עצוב ושבור ומיואש מזה שיש לו יצר הרע שהרי האדם לא ברא את עצמו עם הטבע הזה, כך ברא אותו ה', ולכן ה' לא בא בטענות לאדם על כך שיש לו יצר הרע, אלא הוא רק רוצה שהאדם יתפלל. השם זה תפילה. להגיד רק השם זה פרושו – רק תפילה!

רבונו של עולם תן לי אמונה! שאני לא אסיח דעתי ממך אפילו שניה אחת בחיים שלי! שכל הזמן אני אהיה דבוק בך! כל הזמן אני אזכור אותך! שכל הזמן אני אבקש ממך! שכל הזמן אני יודה לך!

צריך לשאת את הראש למעלה. אל ה'. העצה היחידה לעבור את החיים בשלום זה לחיות עם בורא עולם. כל כך הרבה עובר עליך ביום אחד, איך אתה יכול להישאר עם זה לבד? אתה חייב ללמוד לדבר עם ה'! פגישה יומית עם בורא עולם פותחת את הסתימות, משחררת את המועקות, מביאה לקירבת ה' כל כך נפלאה. הנפש שלך זקוקה לזה. רבי נתן אומר שיגיע הזמן וזו תהיה דרך כבושה לרבים, כמו שהיום מניחין תפילין כך בעתיד ידברו עם ה'.

התורה הקדושה מלמדת אותנו בפרשת השבוע איך להקריב שלמי תודה. שלמי תודה על מה? על כל החסד שעושה עמנו הקב"ה כשגם מה שהוא מסתיר ומחסיר מאתנו, זה הכל מתוך חסד ורחמים שרק לפניו הם גלויים.  אדם מתחיל להגיד תודה, לשמוח, נהיה לו גן עדן בעולם הזה. אדם מתחיל להגיד תודה על הייסורים, הוא פתאום יכול להרגיש שזה מתנה היסורים האלה. רק עם תודה ללכת. להתחזק בדרך של התודה. מי שהולך עם זה בתמימות, מתחזק בזה, לא יכול להפסיק להגיד תודה. כל תודה ממשיכה שפע עצום, ממשיכה ישועות. תודה על הכיפה, תודה על הזקן והפאות, תודה על המצוות, תודה על כל נשימה ונשימה. אין תענוג גדול מזה. ממש המתיקות של החיים. העיניים רואות, האוזניים שומעות, הפה מדבר, הרגלים הולכות, תגיד תודה! הקב"ה נתן לנו בית, ופרנסה, ויש חשמל, ויש מים בברזים, ויש תפילין ויש טלית, ומה לא. ואם זוכים לצאת קצת מעצמנו, קצת להסתכל סביב, יש שמש, יש ירח, יש כוכבים, שמים נפלאים, וכל סוגי הפרחים, וציפורים ופרפרים, זה כזה יופי שלא יתואר.

והפיסגה של כל הדברים, השיא של הכל זה האדם עצמו, נזר הבריאה, הקב"ה השקיע את האלוקות שלו בנו, צריך לגלות אותה, להתפעל ממנה, להתפאר בה. תודה, תודה, תודה, על כל המילים הטובות שאנחנו זוכים להגיד לאחרים ושאחרים אומרים לנו, תודה על כל מה שהצליח והסתדר וגם על מה שלא הצליח ולא הסתדר, הכל זה רחמים אין סופיים של ה' ועל הכל צריך להגיד תודה.

יהודי צריך לחיות את האמונה בשלמות, עד שהכל ממש בוער בו, שזאת תהיה כל חיותו וכל שיחתו, עם כל מי שייפגש, ידבר רק על זה, צריך לחיות את הדברים, שזה יזרום בדם.

כמו שאני רוצה אתכם אני רוצה שאתם תרצו אותי. מה אני מבקש מהיהודי? במה הוא ניכר שהוא יהודי? שהוא את המסר הזה שאין עוד מלבדו – הוא לוקח את זה אל הלב, מאמץ אותו, לא עוזב אותו, נושם אותו, ישן איתו, קם איתו, אוהב אותו, תודה רבה שיש ה', תודה רבה שאין עוד מלבדו. זה לא איזה מן גזירה, איזה משהו קשה, כן, הבנתי את זה בשכל אבל עכשיו תעזבו אותי, עכשיו יש לי חשק לזה ועכשיו יש לי תאווה לזה, ועכשיו יש לי רצון לזה. לא! את המסר הזה שאין עוד מלבדו, אני מתפלל על זה, אני כוסף לזה, ומבקש את זה, ומאמץ את זה לליבי, וכשאני רואה שאני לא מצליח אז אני עוד פעם מתפלל ועוד פעם מבקש, זה מה שאני הכי רוצה.

אם אדם משקיע את החיים שלו באין עוד מלבדו, ומגדל את הילדים שלו על זה, הוא יראה נפלאות. כי כשאין עוד מלבדו אז כל כך הרבה בעיות נעלמות מאיתנו, כל כך הרבה דאגות כבר לא שייכות אלינו.

ה' מחכה לנו. מצפה לראות איפה יש לנו איזה פרפור בלב, פרפור של עליה, של רצון להתקדש, להיות יותר טוב, אפילו בפסיק הכי קטן. ה' אוסף את כל הנקודות האלה, משתעשע איתן. אפילו שאלה הדברים הכי קטנים. התורה הקדושה בפרשת השבוע מראה לנו כמה חביבה מנחת העני לפני הקב"ה. כל המנחה כולה היא בסך הכל עשירית האיפה קמח ומעט לבונה ומעט שמן. זה הכל. וגם מזה, מה שהולך למזבח זה המעט שנכנס בין שלוש אצבעותיו של הכהן, כל השאר נאכל לכוהנים. ולמרות שזה כל כך מעט, זה הכי חביב לפניו יתברך. כי יש פה רצון. גם אם אני לא יכול כי אין לי, אבל אני רצה לשמח אותך, אני רוצה לעשות לך נחת רוח ריבונו של עולם. הרצון זה המבחן שלך. כי עצם הוא זה שיקרב ותך אל ה'. אדם צריך כל הזמן להתחזק בנקודה הזאת, לא משנה מה עובר עליו, שהוא רק רוצה את ה'. זה כל הסוד. שאפשר לפחות לרצות. ולעשות מהרצון תפילה. יש לך התעוררות להיות צדיק, אל תזרוק את זה בגלל שאתה זוכר שבעבר כבר ניסית ולא הלך לך. אל תתייאש מזה. אתה לומד באיזה ספר מוסר או חסידות, אתה שומע איזה דרשה מרב ובאה לך התעוררות? אז גם אתה מבין שאי אפשר בבת אחת להיות צדיק גדול, אבל תרצה. תרצה. תעמוד בפינה ותגיד כמה מילים לקדוש ברוך הוא. זה כל כך יקר כשיש לאדם רצונות חזקים וכיסופים גדולים לה' יתברך. כי אם תתמיד בהם, אז הקב"ה יעזור לך שגם אתה תזכה להיות צדיק גדול.

פרשת צו, פרשה של קורבנות. קורבן לשון קרוב. כל החיים שלנו אנחנו צריכים להתקרב אל ה'. ולהתקרב אל ה' אפשר רק אם מתחזקים באמונה. זה העונג הכי גדול של הקב"ה, שהוא מתענג מהעבודה שעושים האנשים בעולם הזה, שנאבקים בחושך, שעוברים כאלה יסורים קשים, שהעולם כמו מתמוטט עליהם והם ממשיכים. אני בשיא החושך אבל אני מתחזק באמונה שהכל ממך אבא והכל לטובה. אני מאמין בך רבונו של עולם שאתה עושה רק את הטוב ביותר עבורי. אני קטן מלהבין בכל פעם מה הטובה שמסתררת בכל  הסתר פנים, בכל ניסיון שאתה מנסה אותי, בכל צרה שאני עובר, חשבונות שמים אי אפשר להבין, אבל אני מאמין שעוד אזכה לראות את הטובה הצפונה גם בהסתר זה.

מורנו הרב: "נחום איש גמזו היה לו ארגז מלא יהלומים, גנבו את היהלומים ומילאו את הארגז בעפר! ומה הוא אמר? ה' החליף! ה' בעצמו הביא את היהלומים וה' בעצמו החליף אותם בעפר! זה הכל השגחה, זה הכל לטובה, הוא חשב אם ה' שם לי עפר במקום יהלומים, סימן שהעפר הזה שווה יותר מיהלומים! כנראה שה' רוצה לתת לי משהו יותר טוב! לקחו יהלומים ושמו לי חול מי יודע איזה ניסים ונפלאות יהיה לי עכשיו. אדם צריך לדעת, כל בעיה שיש לו, כל איזה הפסד, זה רק מביא לפלאי פלאות, הוא רק צריך להחזיק באמונה ולדעת שהכל לטובה. כל מה שקורה לאדם כל רגע, כל שניה, זה אך ורק כדי להיטיב לו יותר ויותר. אם קרתה לך איזה תקלה, סימן שהעפר הזה, התקלה הזאת שווה יותר מהיהלומים. אדם כל שניה יש לו תקלה, יש לו תקרית בחיים, כל שניה יש לו בעיה חדשה בחיים, וכל דבר שקורה צריך להגיד גם זו לטובה ולהאמין שה' עושה רק יותר טוב!"

כל אחד ואחד צריך לראות מה מתאים לו לחיים שלו, מה הוא יכול לעשות ואיזה דרכים הוא יכול למצוא כדי לחזק את הקשר אבל העיקר זה בלב, במחשבה. ברור שזה צריך לקבל את החיזוק שלו בדיבור, שזה תפילה ואחר כך במעשה. אחרת זה נעלם. זה מסתלק. אדם יכול להגיד שבדיבור, בתפילה, זה לא מסתדר לו עם הזמן. ובמעשה בודאי שזה לא מסתדר. אבל במחשבה, המחשבה היא אין סוף. היא לא מוגבלת. לא צריך זמן מיוחד. אדם חושב כל היום, אדם חושב גם מתוך שינה, במחשבה הוא יכול לבנות את הקשר שלו עם ה'.

אדם צריך לדעת שכל הרהור טוב שיש לו, זה האוצר שלו, את זה הוא יכול לשים בכספת שלו. זה משהו נפלא. כי עוד שעה שעתיים יהיה לו עוד הפעם איזה הרהור טוב. רק הרהור, כבר לא מדברים על דיבורים ותפילות, לא מדברים על מעשים, רק הרהור טוב. הדמיונות שלנו שאין לנו זמן הם לא נכונים, כי מספיק שנקדיש את המחשבה. נחשוב תוך כדי שאנחנו עושים דברים אחרים.

אתה הולך בדרך, תגיד כמה מילים, כמה מזמורי תהילים שאתה יודע בעל פה. לדבר אל ה' פשוט פשוט. זה כל ההצלחה שלך בחיים. אתה מחפש משהו ולא מוצא את זה, הופך את הבית ולא מוצא את זה, פתאום מצאת - ה' תודה. תודה לך ה'. אני יודע שאתה אוהב אותי ואתה עזרת לי למצוא את זה. מה קרה באותה דקה? קיבלנו קשר אישי עם הקב"ה. כל עבודת התשובה היא לבנות קשר אישי עם הקב"ה. אתה מדבר עכשיו עם ה' כזה פשוט. ואתה אומר לו: ה' תודה. תודה רבה לך על מה שעשית בשבילי. אחרי רגע אוי וי, חשבתי מחשבה לא טובה, או דיברתי דיבור לא טוב. ה' סליחה. תסלח לי. אני כל כך מצטער. אז מה אמרתי? שתי מילים בסך הכל. תודה וסליחה. אבל אמרתי את זה בגוף שני, ישר לקב"ה, דיברתי איתו ישר. ראיתי שהוא על ידי. ראיתי שהוא נתן לי. ראיתי שהוא מחכה שאני אבקש סליחה. ראיתי גם שהוא סולח לי. ראיתי שהוא מחכה שאני אגיד לו תודה.

שבת שלפני פסח, שבת הגדול. למה היא נקראת כך? כי בשבת האחרונה שלפני שיצאו בני ישראל ממצרים, ה' ציוה לכל בית אב לקחת שה לקורבן פסח, ולקשור אותו לרגלי המיטה. המצרים שראו את זה כעסו מאד, השה נחשב אצלם בהמה קדושה, וקרה נס, הם לא תקפו את בני ישראל, וגם כששמעו שהולכים לשחוט את השיים, הם לא השיבו דבר, קהו שיניהם.

שבת הגדול באה להזכיר לנו שה' הוא גדול, כמו שאמר רבינו הקדוש: ה' יתברך גדול מאד, ואין יודעים כלל (חיי מוהר"ן ס"ז).

הבעיה שלנו שאנו נופלים הרבה פעמים לקטנות המוחין בגלל כל מה שעובר עלינו, ואז שוכחים את גדולת ה'. זה מה שבא להזכיר לנו שבת הגדול, שה' הוא גדול כל כך, הוא כל יכול והוא עושה לנו ניסים ונפאות בכל עת ובכל זמן. כמו בסיפור הבא:

איך מפילים חומת ברזל?

להוציא חמי דולר מהגביר הבלתי מושג ביצ'רד מוניימיקייר זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית. אבל עזבו אתכם מהדולר, תנסו להגיע אליו. איך אמר העסקן ר' ישעיהו אופנהולף שאחרי שש שנים של ניסיונות הצליח לחדור למשרדו של האיש, "אני מעדיף לחצות את הסמבטיון הגועש והרועש באמצע השבוע, ולא לעבור את הגיהנום על מנת להגיע למונקימייקר ולצאת עם 36 דולר, פעמיים חי, בעוד שאני קרוב לאפיסת כוחות".

"חבל על המאמצים שלך להגיע אליו", יעץ אופנהולף לעזריאל שושני יד ימינו של ראש הישיבה הרב הגאון זבולון אברהמי. "היהודי הוא חילוני למהדרין, ציניקן כרוני, ותורם כמו בעל בית פשוט מדרום תל אביב, ח"י דולר, או פעמיים ח"י, בעוד שעסקיו חובקי עולם. יש לו בלי עין הרע כמה מפעלי טקסטיק, מאות חנויות בבעלותו, וצי של אניות תיור. הונו ע"פ הערכות מומחים נמדד בכמה מיליארדים, אבל כבר לימדונו, שעושר שמור לבעליו לרעתו".

את שושני הכרתם? אם לא, אז הנה הוא לפניכם, יהודי נמרץ בן 30, עם מסה בלתי נגמרת של עזות דקדושה ומסירות נפש לרבו ומורו הרב אברהמי, שהחל לנטוע כוללי אברכים בארבע פינות העולם.

הקמצנות של מונימייקר וחומת הברזל שלו, איתגרו את עוזרו של הרב, אשר החל לגייס את חילותיו על מנת לנפץ את חומת הברזל, להגיע לגביר האומלל, אשר עלול לעזוב את העולם הזה עם עניות נוראה לעולם הבא.

הפקסים, המיילים, המכתבים, מבול כזה לא הכירו במשרדיו של מונימייקר. לא היה יום ואפילו לא שעה, בו לא נזכר ראש הישיבה מישראל הרב זבולון אברהמי (שכלל לא ידע מה מבשל עוזרו) . עוזריו ויועציו של מונימייקר היהיר, עדכנו אותו לקונית פעם אחר פעם, "יש איזה ראש ישיבה מישראל שרוצה להציע לך עסק גודל... העוזר שלו טוען שמדובר בהשקעה חסרת תקדים, שתכפיל לנו את ההכנסות... אולי כדאי שנקדיש לו פגישה קטנה".

תעלוליו של שושני היו מורכבים ובלולים מרצינות כבדה ומהומור קליל, מבדיחה שנונה עם קריצת עין וטפיחה עדינה על הכתף, וכמובן ים של מסמכים שתיארו את עסקיו המופלגים (הרוחניים, חובה לומר) של רבו ומורו.

מי שקרא את הדברים לא היה יכול שלא להתרשם, שהפגישה בין הגביר לרב, תביא לעולם איזו הפתעה כלכלית חסרת תקדים. אשרי המוח הישיבתי.

תכל'ס, מה שלקח לעסקן  אופנהולף שש שנים, לקח לשושני 25 יום בלבד. המייל האחרון שהגיע היישר ממשרדו של מונימיירק היה קצר וענייני, "הפגישה תתקיים ביום שלישי שעה 14:30 נא לדייק!

שושני רשם ליד שמו – "כבוד הרב ידבר עמו על לימוד התודה כערך עליון, ושיבין שזה העסק הכי מכניס שיש. מדובר בחילוני, יהיר, אבל אם מפצחים אותו.. השמים הם הגבול".

פרק ב'

ניו יורק. ריצ'רד מונימייקר היה דרוך. המפגשים המעטים שהיו לו עם רבנים עסקו בעיקר בתרומות. מדובר בפגישות קצרצרות, כשבצידה תרומה זעירה. הפעם, עפ"י הנתונים והמסמכים שקיבל, היהודי שייכנס אליו אמור להציע לו משהו עסקי יוצא דופן. כשנכנס הרב אברהמי בפתח הלשכה המהודרת בקומה ה 90 סימן הגביר לעוזריו לעזוב את המקום. לחיצת יד חזקה בין השניים פתחה את המפגש המוזר.

מונימיייקר: "שלום לך, כבוד הרב, שמעתי שיש לך משהו מיוחד להציע לי... העוזרים שלך הציפו אותי בחומר, אבל העניין עדיין מסתורי בעיניי".

הרב אברהמי תמים וירא שמים, קיבל מידע קלוש על האיש שלפניו ולכן לא חשש להשמיע בפניו את משנתו הרגילה על החשיבות הגדולה שיש בהחזקת התורה. פני הגביר התכרכמו.

"יבין כבודו, בשמים מדברים בשפה אחרת. לא אנגלית, לא רוסית, לא בפיננסיים, ולא בפסיכולוגיה או נדל"ן, השפה המדוברת היא תורה!!! מי שלומד תורה אשריו ואשרי חלקו, הוא ירגיש שם נפלא, ויהיה לו עם מי ועל מה לדבר, אבל מי שריק מתורה, אוי אוי אוי... אין גיהנום יותר גדול מלהסתובב שם מבלי להבין מילה... אבל מי שתומך בלומדי תורה, יזכה ויבין את השפה האלוקית שבשמים...".

מונימייקר הרגיש שהוא עוד רגע מתפוצץ, אך פניו הטובות של הרב, תמימותו, ישרותו וענוות נפשו, מנעו ממנו מלנקוט בצעד מביש, להראות לו את הדרך החוצה. הוא לחץ על הזמזם. מזכירו הכניס ראשו, "תכינו לו צ'ק בבקשה", הורה הגביר. הוא הדביק לשפתיו חיוך מעושה, הושיט ידו לרב ואמר "תודה רבה ולהתראות". למותר לציין שהסכום על הצ'ק היה 36 דולר בלבד. הרב אברהמי רשם חשבונית ונכנס בחדווה למשרדו של העשיר. "ידידי היקר, תבורך, שכרך הרבה מן השמים, אתה יודע לייקר תורה. להתראות". משום מה המילים "אתה יודע לייקר תורה", קצת צרבו את הציניות של מונימייקר, מדוע? כי הרב אברהמי בנם של קדושים התכוון לכל מילה, ומילים היוצאות מן הלב, נכנסות אל הלב כי אטום שיש בסביבה.

פרק ג

ר' לוי, שלום לך, שמי עזריאל שושני וברשותך הנה המשך הסיפור. אז ככה, ראש הישיבה לא אוכזב, הוא כבר עבר כמה נסיונות מן הסוג הזה, שעשירים גדולים פטרוהו בפרוטות, אבל אצלי בער הרצון להמשיך במשימה, ולהרגיל את מונימייקר לתרום למוסדותינו. הרחתי שהוא לא אבוד, למרות שכל מי שפקד את משרדיו יצא בשן ועין, ולעיתים גם נעלב ושבור.

המשכתי להסתער על משרדיו בפקסים, מיילים ומכתבים וטלפונים, והנה הפלא ופלא, כעבור חודשיים, צ'ק ע"ס 36 דולר, הגיע לירושלים, ממשרדי מונימייקר. כעבור שלושה חודשים נוספים עוד צ'ק, והפעם נרשמה ההמחאה ע"ס 50 דולר, זה סימן טוב.

המשימה הבאה שלי הייתה להגשים את חלומו של הרב אברהמי ולהקים בניין לישיבה, ששכנה עד אז בשני קרוואנים מיושנים. הכנתי תיק ובו תכניות הבניה, ברמה אדריכלית, עד ריהוט וחשמל, כולל מסמכי עלויות,,, בקיצור פרויקט כבד ביותר.

החומר נשלח למונימייקר במייל, בדואר, וגם ע"י שליח מיד אל יד. בנוסף צירפתי מכתב אישי בזה הלשון: "ריצ'רד היקר, תוכל לקנות את עולמך ע"י עזרה צנועה בבניין הישיבה. בהערכה רבה, זבולון אברהמי".

אדון לוי, לא תאמין, כעבור 48 שעות נכנס מייל. "כבוד הרב מוזמן בעוד יומיים למשרדי. ריצ'רד".

עיני אורו. הזמנה כמעט אישית מיד רכשתי כרטיסים לארה"ב ונסענו שנינו. הרב היה שקוע בתלמודו, ואני בדמיונות. האם חומת הבזרל של מונימייקר פוצחה? מי יודע. נכנסנו למשרדו, על השולחן הונחו בקבוקי מים ועוגיות דבש, ומונימייקר החילוני דאג לעדכן אותנו, "הכל בהכשר מצוין, הביטו על השקית". הוא נהג בלבביות, בחינניות, ונתן לנו להרגיש כאילו אנחנו האנשים הכי חשובים בעולם.

אחרי שהרב האזין לסיפוריו העסקיים ולהצלחותיו המסחררות, הוא אמר דבר תורה קטן, ואז הגביר מונימייקר פתח את מגירת שולחנו והוציא משם מעטפה, "קח, זה שלך כבוד הרב, עבור בניית הישיבה". ידידי הסופר תנשום עמוק...

הרב אברהמי פותח את המעטפה, אני מציץ וכמעט מתעלף 3,000,000 דולר (ובמילים, שלושה מליון), עלות הבניין עם עוד עודף נאה.

הרב אברהמי מחייך חיוך גדול, מתרומם ומחבק את הגביר, תוחב את הצ'ק בחזרה למעטפה ואומר לו בזו הלשון: "אחי ואהובי, צ'ק זה הנני מחזירו אליך ושיהיה מונח במגירת שולחנך. כרגע אין הוא ראוי לקנות בו בלוקים ולא ברזל, ובטח לא ריהוט... כן, אני מרגיש שאתה תורם בלב שלם ושמח, אך מכיוון שהתורה היא נעלה מכל, ושמירת מצוותיה היא התכלית שלנו כיהודים, הצ'ק שלך יעלה בינתיים אבק, עד היום בו תקבל על עצמך עול מלכות שמים בלב שלם. תשמור שבת, תניח תפילין ותנהג כיהודי אמיתי בכל הליכותיך. תודה מעומק הלב, וסליחה עם חלילה פגעתי בכבודו...".

הרב אברהמי הניח את המעטפה על שולחן הגביר, הושיט ידו לפרידה וכך יצאנו שנינו דוממים. יורדים במעלית, שותקים , אך כולי.. לבה רותחת, מבעבע, סוער, איך מוותרים על סכום עצום שכזה..

ר' לוי היקר, איש העסקים קר הרוח מונימייקר, כמעט התעלף במשרדו. לימים הוא סיפר לנו, שזו הייתה הפעם הראשונה בחייו עלי אדמות שהוא הרגיש שאין ביזיון גדול יותר מאשר להיות עשיר חילוני... ריק מתוכן רוחני. "בעוד שרב צדיק מישראל בז לממון הזה, ומעדיף את חיי הרוחניים, על פני תרומה גדולה ככל שתהיה". למותר לציין שמונימייקר הוא כיום יהודי שומר תורה ומצוות. וחומת הברזל? הפכה לאבק דק.

תפילה

רבונו של עולם

הכי מה שאני רוצה זה אותך. להיות דבוק בך רגע רגע, שניה שניה. להיות מסוגל להרים את הראש למעלה ולהגיד אבא אני אוהב אותך, אבל לא רק להגיד, להרגיש את זה בכל נימי נפשי ונשמתי.

הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי זה שאני פתאום אמצא את עצמי מתקרר, שהלב שלי נהיה קר ח"ו לתורה, לתפילה ולמצוות.

בלעדיך אבא אין לי חיים. כי מי יכול לתת לי את כל השמחה, וההתלהבות, והחיות, והנועם, וההתרגשות, והכוחות הבלתי נלאים שיש בעבודת השם?!

מה יכול לנחם ולעודד ולחזק ולהוציא אותי מדכדוך הנפש כמו השכל העצום הגדול והנורא הזה, שכל שאומר שכל מה שה' עושה זה לטובה, ואפילו כשקשה והכל נראה נורא, אבל הכל הכל הכל לטובה?!

ומי יכול לגרום לי לעשות מסירות נפש של שנים כדי להיות אדם יותר טוב ויותר טוב? מי יכול לגרום לי לרצות להחליף את חיי העולם הזה בחיים של נתינה וחסד של אהבת הבריות?

מי יכול לתת לי כוח להתמודד ולהלחם ולנצח את היצר הרע על תאוותיו ומדותיו הרעות?

רבונו של עולם, חיים בלעדיך ח"ו זה לא חיים, זה מוות ואני מתחנן, לעולם אל תתן לי להתרחק ממך.

שבת שלום

הרב מנחם אזולאי