נקודה שבועית פרשת "ויקרא" ה'תשע"ח
בשעה טובה אנו פותחים את
החומש השלישי, חומש "ויקרא".
חלקו הראשון של החומש עוסק
בעבודת המשכן והמקדש ורוב העניינים עוסקים בהלכות הקרבת קורבנות.
הפרשה פותחת בציווי: "ואמרת
אליהם אדם כי יקריב מכם קורבן לה'", רש"י בפירושו לפסוק מסביר מדוע
נאמר בפסוק דווקא "אדם" ולא "איש": "מה אדם הראשון לא
הקריב מן הגזל שהכול היה שלו אף אתם לא תקריבו מן הגזל".
אמנם כל מה שבעולמנו הוא
מה' אך זו עזות מצח אם יביא האדם קורבן לה' ממשהו שהוא גזל מהזולת, והוא צריך
להביא קורבן ששייך לן.
עניין הקורבן כשמו כן הוא,
בא מהמילה "התקרבות". האדם המקריב רוצה לקרב את עצמו על ידי הקרבת קרבן
אל ה', ולכן כדי שהתכלית הזאת תצא לפועל עליו להבין שהתיקון האמיתי לנשמתו והקרבה
הזאת לבורא עולם השני הריחוק מבוראו הוא בלקיחה.
כל נתינה של האדם, מכל סוג
שהוא, מקרבת אותו אל ה', ואפשר ללמוד זאת מנח שהוא היחיד שעליו נכתב בתנ"ך
שה' הריח בקורבנו ריח ניחוח, בשעה שהקריב מיד אחרי המבול.
מה היה מיוחד דווקא בקורבן
זה שרק עליו נאמר ביטוי זה?
אלא שאחרי המבול לא נותר
בעולם אף אחד מלבד נח ומשפחתו והקורבן הזה היה נקי מכל אפשרות לגזל ומכל סיכוי
כלשהו מלקיחה ונטילה ממישהו שעל פני האדמה. ולא רק זה אלא שכעת נח מסיים שנה שהיא
כולה נתינה. לאורך כל זמן השהות בתיבה, נח ומשפחתו סיפקו את צורכיהם של כל חי שהיו
איתם בתיבה וזוהי נתינה שדמתה לנתינת הבורא.
הצירוף הגבוה הזה של ריחוק
כל שהו מלקיחה ומצד שני מציאות כה גבוהה של נתינה יצרה הקרבה מושלמת!
קרבת אלוקים אמיתית יכולה
לבוא מתוך אהבת הנתינה, ממעשה חסד ודבקות בשאר מידותיו הקדושות.
במצב שכזה המתקרב אל ה' זוכה
גם להתקרבות ה' אליו.
בשעה שכזאת שכבוד ה' חופף
אותו כל היום והנתינה היא משאת נפשו, "הנה הבא להיטהר מסייעין אותו"
וכך זוכה האדם להתקדם עוד ועוד במידת החסד והנתינה.
(ע"פ הרב נבנצאל)
שבת שלום ומבורך!
החוויה היהודית
לע"נ יעקב בובר,
שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות
ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם
המשכן,המקדש,עוסקים,בהלכות,קורבנות,אדם הראשון,הקריב,הגזל,עזות מצח,התקרבות, נתינת הבורא,
