כתוב בפסוק: וְנֶפֶשׁ כִּֽי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לה'.
לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, 
"אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו" (רש"י)
מדברי רש"י רואים את מעלת קרבן העני שהקב"ה מחשיבו, כאילו הקריב העני את נפשו 
נשאלת השאלה א"כ למה לא נאמר בפסוק שמקרבים אותם לפני ה', כמו בפר ?
מתרץ הבעל הטורים, מכיוון שהעניים מתביישים בקורבנם, ולא רוצים להביא אותם לפני הכל, 
מצווה התורה, שהעני לא יביא את המנחה לפני ה', אלא יביא לכהן בצנעא, והוא יגיש אותה לה'
בנוסף כתוב בפסוק: וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו – נוצה ממש (רש"י)
שואל המדרש מדוע מקריבים את העוף עם הנוצות, והרי אין אדם יכול לסבול את ריח שרפת הנוצות?
מתרץ המדרש תירוץ נורא 
שאם יורידו את הנוצות והכנפיים מהעוף, לא ישאר ממנו שום דבר להקרבה 
ובכדי למנוע צער העני, צוותה התורה להקריב עם הנוצות. 
מסיים המדרש "ובזה מתהדר המזבח" – הקרבן המהודר זה כשמתחשבים בשני.

קצרצרים:

כתוב בפסוק: עַל כָּל קָרְבָּֽנְךָ תַּקְרִיב מֶֽלַח.
ברית כרותה למלח מששת ימי בראשית... ליקרב במזבח במלח וניסוך המים בחג (רש"י)
ברבינו בחיי מביא בשם המדרש מדרש שהמים התחתונים בכו לפני הקב"ה 
אוי לנו שלא זכינו למלוח למעלה, ולכן זכו שיקריבו אותם על המזבח.
נלמד מכאן !!!
שגם האדם המרגיש את עצמו רחוק מהקב"ה, ולא מתייאש, ומבקש את קרבת הקב"ה 
תפילתו מתקבלת ואף רצויה, ובזה זוכה לברית עם ה'.

כתוב בפסוק: נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת ה'.
ראיתי בשם ספר אוסם בושם ביאור נפלא בפסוק
לפעמים רואים אדם הרודף ומציק לחברו, ובטוח שמקיים בזה מצווה 
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה – ולא עוד שהיא חוטאת בשגגה, 
אלא מרגישה מִכֹּל מִצְוֹת ה' – שזה מצווה ככל המצוות 
על זה אומרת התורה דע: שאלו הם חטאים, ויש להביא עליהם קרבן...

כתוב בפסוק: עַל כָּל-קָרְבָּֽנְךָ תַּקְרִיב מֶֽלַח.
שנינו בתוספתא: שגם כשמביאים מנחה ממלח, צריך להקריב אותה בתוספת מלח. 
היה אומר רבי שלמה זלמן אויערבך זצ"ל, 
מכאן יש ללמוד, שלא כדרך העולם, החושבים שרק בילדים החלשים יש להשקיע 
אלא גם כשמדובר במלח (בילד ממולח ומוכשר), גם הוא צריך תוספת מלח, 
דהיינו עידוד והדרכה אמיתית בלימוד, וללמדו ברמה גבוהה יותר לפי כשרונותיו הברוכים.

שבת שלום – חודש טוב ומבורך
מאיר קליין