"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר" (ויקרא א, א)

על כך שמשה רבינו לא נכנס לאוהל מועד, עד אשר ה' קרא לו להיכנס, מובא במדרש (ויקרא רבה [וילנא], ויקרא א, טו) הדברים הבאים:

" 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו' - מיכן (מכאן) אמרו: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו. תדע לך, שכן צא ולמד ממשה, אבי החכמה אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים, ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו, שנאמר (ויקרא א, א): 'וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו' ".

ר' ירוחם הלוי ליבוביץ ממיר, בספרו "דעת תורה" (ויקרא, חלק ג', עמוד ט), מעיר על דברי המדרש הנזכר:

"לומר על משה רבנו עליו השלום... אם רק לא היה עוצר את רוחו, ורק היה נכנס בלי קריאה, הרי כל המעלות היו בטלין ומבוטלין עד שנבילה תהיה טובה הימנו, מבהיל הדברים!"

ר' ירוחם מתקשה בהבנת דברי המדרש - וכי כניסת משה רבנו בלי שנקרא לאוהל מועד הייתה מבטלת את כל מעלותיו, עד שנבלה הייתה טובה ממנו?

בתשובתו, ר' ירוחם עומד על משמעותה המרכזית של הדעת, והוא מסביר מדוע מי שאין בו דעת, אפילו יהיה בעל מעלה גדולה כמשה רבנו, נבלה טובה הימנו (שם, עמוד י):

"למדים אנו מזה יסוד וסוד מבהיל, שגם ברבוי רבבן המעלות, ואף בכל גודל דרגתן, עדיין כולם טרם באו בתכליתן... אם על ראשן לא ינתן כתר המלוכה, היא הדעה המושלת בכל אשר לו... אחרי החכמה ואחרי הנבואה וכן כולם, ודאי שיש לנו כאן המון חיילות לאין מספר, אבל עדיין עוד כולם בבחינת "מלכותא בלא תגא" (מלכות ללא כתר)... וה"תגא" זו המושל - זוהי סוד ה"דעה", המנהל את כולם היא הדעת".

להבנת ר' ירוחם, סוד הדעת - שהיא למעלה מכל המידות. באמצעות הדעת האדם שולט בכל שאר הכוחות, ומי שאין בו דעת אינו מסוגל לנווט את כוחותיו ולממש את הפוטנציאל הגלום בו.

הרב נחמיה רענן, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home