בס"ד

"  כרפס  ותכלת   - "  ד" ת לחג הפסח יד ניסן התשע"ח

-------------------------------------------------------------------------------------

 חגגנו לפני כחודש את חג הפורים  בו קראנו במגילת אסתר את ה פ"ס " במלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם ... משתה שבעת ימים .. חור כרפס ותכלת בחבלי בוץ וארגמן על גלילי כסף ועמדי שש מטות זהב וכסף "...  לעומת זה, בהתקדש  ליל הסדר הבעל"ט  ניקח את הכרפס ונברך  לאחר  טבילתו במי מלח  ללא הסבה ," בורא פרי האדמה " כזכר לשעבוד  מצרים .

וודאי  תשאלו , מה הקשר בין הכרפס  של אחשוורוש לזה של  פרעה  ומה הקשר ל-" תכלת  " שבכותרת המאמר ?  הקשר הדוק  ומדהים גם יחד .

אנו מציינים את הכרפס ,הוא המרור  ,בכך שהמצרים  ממרו את חיינו  , אחשורוש , עשה בדיוק ההפך, הוא   השתמש בכרפס לעונג , בכך שהוא  למעשה השתמש בכלי המשכן בסעודתו שהייתה בחלקה סעודת הוללות , המיטות עליהם היו שרועים ומסבים  האנשים   , בל נפרט על רעייון  ושתי המלכה, לעומת ההפך הגמור בליל הסדר ,שהוא ערב קדוש  ומיוחד בשנה  ,אנו מסבים כבני מלכים  , אך איזה הבדל! אנו עבדי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא !  אנו חוגגים עם נשותינו  בכבוד  וקדושה של מצווה ושמחה , בניגוד גמור  למשתה  אחשורוש שרצה לבזות את הנשים  ,אנו  מקדשים את החרות!  החרות שמלווה אותנו  מיציאת מצרים ועד  ימינו אנו ושמדרבנת אותנו בקיום המצוות ,שנאמר , " שאין בן  חורין אלא מי שעוסק בתורה" , הן המצרים והן הפרסים [  במילה כפרס ,ישנה המילה " פרס" ] רצו  הן בגשמי והן ברוחני  לגזול את החרות שיצאה איתנו ממצרים , בדומה למעשה דינה  , בני ישראל  נצטוו ערב יציאתם ממצרים לשחוט  את השה שהיה  אלוהי המצרים , וכל זאת לעיני המצרים  ללא פחד ומורא , בדומה  למה  שיעקוב אבינו ציווה לבניו לאחר מעשה דינה  שאפשר גם לקשרו לעבדות מצרים," הסירו את אלהי הנכר בתוככם,והטהרו והחליפו שמלותיכם"  ,  האם עולה על הדעת שלבני יעקב יש איזשהו שמץ של עבודה זרה או כל מה שנלווה לה? הרי מיותר  לצייין שלא !

מפרש הכלי יקר ,שכל מעשה ,קדמה לו מחשבה והרהור עברה על כן  ציוה להם לטהר  תחילה מחטא הרהור שע"י זה יברא  להם לב טהור שכן הרהור החטא הוא מצד היצר הרע ..ועוד אמר  הכלי יקר, בתוככם ,שאמרו חז"ל לא  יהיה בך אל זר, איזהו אל זר? זה היצר הרע, ואח"כ הזהירם על תיקון החטא במעשה ,לאמר הסירו הבגדים הצואים והלבישו  אתכם מחלצות  ,כי מצינו בכל מקום שהמלבוש כינוי אל המעשים כמו שנאמר," בכל עת יהיו בגדיך לבנים על זה אמר  " והחליפו" , ונקומה ונעלה בית אל שכן אין לבוא אל המלך בלבוש מלוכלך בחטא  ועוון" , המלך אחשורוש השתמש  בלבושו ההדור  לא  לצד הקדושה אלא ההפך הגמור  ממנה, בעוד  שהתכלת דומה  לכסא הכבוד של מלך  מלכי המלכים ,  וששימשה לעבודת המשכן  ,[ראו בפרשת תרומה]כאן להבדיל כל ההבדלות הוא שימש  לפריצות והוללות ...

אנו  מציינים את חג הפסח  יחד עם שבת המלכה, קדושה כפולה , מה שמדהים הוא  שהלכות השבת נלמדו  מהמשכן והמקדש   , אותם הכלים שאחשורוש השתמש  לסעודתו!!  אנו עורכים את סעודת ליל הסדר-שבת   עם כלי המשכן ממש !  ,השבת היא אות ברית בינינו לבין הקב"ה ," אות היא לעולם" בשעה שאנו מקבלים את השבת ושומרים עליה אנו שותפים מלאים במעשה בראשית , את השבת מצווה לענג  בדברי מאכל ערבים , דברי תורה, וכאלה יש לנו בשבת ובחג בשפע כפול , בדיוק כמו מנת המן הכפולה שישראל קיבלו ערב השבת , וכמו החלות עליהם אנו מברכים ,השולחן שעליו אנו עורכים את הסדר שדומה  למזבח  , מה המזבח מכפר, כך גם שולחנו של אדם שעליו הוא עורך את סעודת השבת והחג  ,כשם שבזמן הקרבת הקרבן עליך להזמין את היתום הלוי הגר  והאלמנה , כך בדיוק גם בסעודת סדר פסח שנאמר," כל דיכפין ייתי ויאכל כל דצריך ייתי ויפסח" , עליך לא להיות צר עין ולהזמין את הבן הרע  יחד עם החכם והתם  וגם זה שמתבייש לשאול ,  בזמן המשכן או המקדש  היו הכהנים  מניחים על השולחן את לחם הפנים שהם כנגד שנים עשר צרופי השם הקדוש וכנגד שתים עשרה שבטי ישראל כל אחד על יחודו הוא ,את שולחן השבת מעטרים נרות החג  שהם בדמות מנורת המקדש  -משכן ,את פעולת העלאת הנרות היה עושה הכהן  באותם ימים,  בימנו אנו עושה זאת אשת החיל  שדומה  במקרה זה לכהן הגדול [ רק  בנקבה..] בכך שהיא  מאירה את עולמו של בעלה כך ש, " לא יכבה בלילה נרה" , הנר משול לתורה היא החרות היא גם  המצה עליה אנו מברכים את ברכת המוציא  , שהיא כגנד היצר הטוב שבאדם  ,במזמור   אשת חיל שאנו שרים ביום ששי  [ לגבי ערב חג כמו השנה  יש  מחלוקות ,אך אין מניעה לומר ..] מופיע  לאחר שאשת החיל דואגת שלא לכבות הנר הפ"ס ," ידיה שילחה בכישור וכפיה תמכו פלך" אשת החיל למודת כישרון בטוויה  בצמר ובפשתן ולמעשה כל מה שנדרש תיקון, בדומה  לפ"ס " וכל אשה חכמת לב בידיה טוו  ויביאו מטווה את התכלת ואת הארגמן  ..[איזה הבדל מאחשורוש] [שמות לה] ועוד," כל ביתה  לבוש שנים מרבדים עשתה  לה", בניגוד גמור  למה ששימשו התכלת והכרפס ,אשת החיל  משתמשת אמנם  בלבוש יוקרתי  ומהודר , אך הוא משמש  לנויה שלה כלפי בעלה  , וכל מה שקשור  ליופי ביתה  שמשמש לעבודת ה" ,גם אנו  מצווים לערוך  את ליל הסדר במיטב הכלים הנאים  לפי הפ"ס " זה אלי ואנווהו"  המילה " אנווהו" "מחביאה" בתוכה את המילה  " נווה" ,  וידוע שבליל הסדר  הקב"ה עורך סדר  פסח יחד עם פמלית מלאכיו  בשמי מרומים  , ובשעה שהוא רואה אותנו עורכים את סדר  פסח  בהידור כהלכתו  הוא אומר," ראו איך בני  משבחים ומפארים אותי" ובכך הוא משרה את ברכתו עלינו  , ליל הסדר  מתחיל ב" קדש"  , בתחילה עלינו לקדש  , אך את מה בדיוק?  שכן נראה שעלינו קודם כל להתחיל ב" רחץ"  ואח"כ לקדש את עצמנו , ניקח לדוגמא  את יוסף שהוצא מעבדות לחרות ,הוצא מבית הסוהר והובהל אל פרעה לפתרון חלומותיו,  יוסף קודם התגלח והחליף שלמותיו  ..  ואם יוסף , קל וחומר אנחנו  , שהננו עבדי מלך מלכי המלכים!  , ההגדה מתחילה ב" קדש" כדי שנבחין  איפה היינו בעבדות מצרים  ואיפה אנחנו עכשיו מסבים כבני מלכים  בהוד והדר ממש כאשת החיל ש,"הוד והדר  לבושה "  , התחלת ההגדה ב"קדש" מלמדת אותנו שעלינו  לקדש את חיינו  כיוון שזו הייתה  כוונתו של בורא עולם  , שנקדש את החומר  ," זכרון למעשה בראשית ,זכר ליציאת מצרים "  ונשאל  , מדוע עלינו לזכור את מעשה בראשית על כל מכלוליו?

האורח חיים  מפרש " שקב"ה ברא את העולם לשישה ימים בלבד, ולא  נתן כח בבריאה להתקיים יותר מזה , ובעצם כעבור שישה ימים העולם אמור היה לחזור לתוהו והבוהו ,אלא שהשבת היה זו שנותנת כח בבריאה להתקיים שישה ימים נוספים , וכך במחזוריות כל שבוע, קיום הבריאה היא מכח השבת וכך שיש מי ששומר שבת בעולם ,זה עניין," זכר למעשה בראשית" שכל שבת היא  זכרון לבריאת העולם כי בכל שבת מתחדש מעשה בראשית!,ועל זה יש לומר שהשבת היא זכר  ליציאת מצרים, בכל ליל פסח מתחדשת בעם ישראל יציאת מצרים ," זכירת יציאת  מצרים היא אינה דבר חד פעמי ,אלא הוא מתחדש  כל שנה ושנה  , ועוד שהשבת היא זכר ליציאת מצרים, למעשה כל יום הוא  בבחינת יציאת מצרים, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך"  ,הרמבן מחזק פירוש זה באומרו   " שלא  נשכחהו ולא  יתחלף לנו [ השבת] בשאר הימים כי בזכרנו אותו יזכור את מעשה בראשית ,ונודה שייש בורא לעולם והוא ציווה אותנו באות הזה" כי אות היא ביני ובינכם ,וזה עיקר  גדול באמונת האל " ועוד שהרי מונים " היום יום אחד  בשבת...

את זכירת יציאת מצרים אנו קוראים בפרשת ציצית שמקשרת אותנו עם התכלת ," דבר אל בני ישראל ועשו להם ציצית  על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית  וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה" ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זנים אחריהם למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדשים לאלהיכם אני ה" אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים"

הציצית  שקשורה עמוקות עם התכלת  , קשורה גם עם  הבגדים שאנו לובשים  ,  אחשורוש השתמש  בתכלת והכרפס  להוללות וזימה , אנו מצווים  ללכת בדרך שונה לגמרי  ולקדש את הדברים שהוא  חילל,

המלך אחשורוש  אמנם הסב על כרים וכסתות , אבל לאיזו מטרה זולה .. ואנו , להבדיל כל ההבדלות מסבים  על כרים וכסתות  כבני מלכים יחד עם נשותינו  !!  אנו שרים  את המזמור " אשת חיל  מי ימצא " יחד אם נוות ביתנו  ,אנו  לא  מפקירים אותם כמו את  ושתי המלכה,  אלא  מכבדים אותן כבנות מלך  , אנו  מברכים על הכרפס  כזכר ל, שישים ריבוא עבדו עבודת פרך  [ ה" ס" של הכרפס בגימטריא  שישים  , שמתחבר עם המילה  "פרכ  ] .

במצוות ציצית אנו קוראים את המילים," על כנפי בגדיהם לדורותם  הכנף פתיל תכלת  "  , התכלת דומה  לרקיע  שדומה  לכסא הכבוד  הוא השכינה  , המשך הפ"ס דלעיל  הוא," וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוותי ועשיתם אותם"  ,אנו מצווים ע"י לבוש הציצית שנמצאת מן הסתם על בגדינו לזכור את מצות ה"  "לדורותם "הכוונה  לעולמי עד סוף  כל הדורות הבאים , מה שמתקשר עם הפ"ס ," זה אלי ואנווהו אלהי אבי וארוממנהו" שנקרא בשירת הים בשביעי של פסח  שמחובר השנה עם שבת פרשת שמיני  היא אסרו חג , החיבור הזה של הכרפס והתכלת יחד עם שביעי  ואסרו חג –שמיני של פסח הוא מדהים  !

" זה אלי  ואנווהו" , מפרש  רשי  " אספר  נויו ושבחו לבאי עולם  ", השד"ל מפרש" ואפארהו בתהילתי.. מכאן שהאדם צריך להעניק  נוי ויופי  למצוות שהוא מקיים  לפני ה" ," התנאה לפניו במצוות – עשה לפניו סוכה נאה , לולב נאה אתרוג נאה ושופר נאה , ציצת נאה , ספר תורה נאה "[ בבלי שבת] .

אנו רואים כמה חשוב  קיום מצוות הקב"ה בתפארת  והדר כמו שציינו  לעיל," כל ביתה לבוש שנים מרבים עשתה לה" , אפשר  לטעון שאנו  מקדשים דבר  דומם , שלא מרגיש משהו  ...  אולם הדבר  לא מדוייק , ברור שהבגד אותו אנו לובשים כדי לפאר את שבת , כמו הציצית על כל ארבע כנפיו  יחד עם שולחן השבת  לא מרגישים משהו  כמו אהבה  ... אולם  אנו משתמשים בהם   ומקיימים אודות להם את מצוות התורה  כפ"ס," אלהי אבי וארוממנהו",מפרש שד"ל " אתן לו רוממות  ,אנשאהו בדברי כמו ,"תנו עוז לאלהים" , קיום המצוות בקדושה כמו ליל הסדר , שמלוות ב" עוז והדר לבושה"  , עוז הכוונה לכח שמתגבר על היצר הרע ,וההדר  הוא  תפארת  לבושינו ובתינו " אשה נאה , דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם".

השנה אנו מציינים את  גם את  ליל הסדר וגם את אסרו חג  פסח בשבת , שחל בפרשת שמיני,בה אנו  קוראים על חנוכת המשכן יחד עם מותם של נדב ואביהו , המספר  שמונה  מציין כמובן את ברית המילה  שנחגגת ביום השמיני  , בחג פסח  אנו  מצווים להיות פה- סח – פה שמדבר קדושה   , מה שמתקשר עם המשמעות הכפולה  של ברית המילה, היא  המילה המדוברת  , קרי  " לדבר בם  " מה שמתקשר  עם פתיל התכלת  שאנו מצווים ללבוש תדיר כדי לזכור את מטרת יציאתנו ממצרים ,  לא כדי שננהל חיי הוללות וזימה כאחשורוש  שהשתשמש בכלי המשכן  לביזיון  מחריד , אלא בדיוק להפך הגמור , לחיי קדושה וטהרה  כדי להביא לעולם דור ישרים מבורך ולקיים את הפ"ס, " תביאמו ותטאמו " לטעת את ברית ה" בגופנו !  כמרדכי היהודי  שגם " יצא מלפני המלך בלבוש מלכות   ועטרת זהב "   , אך ההבדל הגדול הוא שהוא קידש שם שמיים  בכך שלא כרע ולא התשחחווה  להמן וגם לא לשאר הנפשות ..אלא  דיבר וזכר  את   תורת הקב"ה , כפתיל התכלת , שהרי  התכלת  דומה  לרקיע   , רקיע דומה  לכסא הכבוד " ,אחשורוש  השתשמש  בתכלת  כדי לפאר את מלכותו שלו עצמו  שהרי הוא מלך על מאה עשרים  ושבע  מדינות..  אבל הוא שכח את  מלך מלכי המלכים  ,  "שכבודו מלא עולם "  -אנו  מצווים 

ללכת בדרכו של מרדכי היהודי ולקדש את הגשמי  ולהעלות אותו לדרגת רוחני , כמנהג ליל פסח  בו אנו זוכרים גם את הכרפס ,שהוא זכר לעבדות מצריים וגם עבדות  אחשורוש , שהם למעשה עבדות  לכוחות הרוע וההבל שמנעו מאיתנו את החרות עצמה  שדומה במתיקותה לחרוסת  [במילה  " חרות" חבויה  המילה" חרוסת"  [ לפי מנהג  שלוניקי ]  שלמרות שהיא  מסמלת את טיט השעבוד ,  אות ה" ס"  במילה חרוסת  מציינת את  שישים הריבוא שעבדו עבודת בפרך בדומה למילה " כרפס" , אנו  מצווים להפך את ה"ס"  שמציין את יצר הרע ,להפך , למתיקות התורה ודרכיה שהרי , " היא מתוקה מדבש ונפת צופים" , שהרי אם נקרא שוב את המילה " חרוסת "  - אם נשים לב , אותיות המילה  " חרות"  הם ארבע , כנגד ארבע אמהות  , וארבע כוסות  , בהם הכוס הראשונה  היא ה" קדש"   ,שמתחילה את סדר  בפסח  בברכה על היין שתפקידו ברכה על  השמחה האמיתית , שמחה של מצווה ולא הוללות כמלך פרס הוא הכרפס ,  ואם נחזור למילים  חרות וחרוסת  ,נגלה את אות ה" ס" במילה  " חרוסת" שהיא  השעבוד ליצר הרע , די לבדה , שכן " אין לך בן חורין אלא מי שעוסק  בתורה" , עלינו  לדבוק  בפ"ס זה ,  ולהעלותו על ראש שמחתנו   מדי יום וימו ושבת ושבתו ,אך עם זאת  עלינו לזכור את "השאור שבעיסה"  שמעכב את החרות , מה שמתקשר גם עם כל נקיונות הפסח ,ולא רק  את הגשמי עלינו לנקות אלא גם את הרוחני , שהרי " חי" רגעים  הם הזמן הנכון לאפית מצה כשרה , עלינו לשמור על חי רגעים אלה ולא לתת לחמץ להחמיץ לנו את המצוות שהם החיים שלנו ,חיי התורה,  כך  נכניס את שכינתו יתברך, אותה שכינה   ששרתה במשכן ובמקדש [שיבנה במהרה!]  אל בתינו  וחיינו  תדיר ,בדיוק כמו יעקב שהיה מפרכס לצאת לביתי מדרש ולא כדוגמת  עשו שהיה[להבדיל] מפרכס לצאת לבתי עבודה זרה  ,עלינו "לפרכס " רק לעבודת ה" בשמחה שלמה  ובגאולה  שלמה ושמחה לכלל ולפרט .   חג פסח כשר  ושמח וחופש נעים!