שליח ציבור נכה
שליח ציבור נכה "אִישׁ...אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לא יִקְרַב...אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ..." [ויקרא,כ"א] בשל המעלה הגבוהה של המקדש וקודשיו, עבודת הקרבנות שבמקדש אינה יכולה להיעשות ע"י כוהנים בעלי מום. האם גם ב"מקדש המעט"-בית הכנסת, יש מגבלה כזו? האם יכול עיוור או נכה לשמש כש"ץ או בעל קריאה? במדרש מובא [ויקר"ר,ז]: "א"ר אלכסנדרי: ההדיוט הזה, אם משמש הוא בכלים שבורים גנאי הוא לו אבל הקב"ה כלי תשמישו שבורים שנאמר "קרוב ה' לנשברי לב". על פי זה כתב המהרש"ל [יש"ש,חולין,א,מ"ט] שמי "שנפלו זרועותיו" מותר ואף מצווה מן המובחר שיהיה ש"ץ, כי חפץ הקב"ה להשתמש בכלים שבורים, שלא כדרך בשר ודם. מאידך, הזוהר בפרשה אומר שהרצוי בעיני ה' הוא הלב הנשבר ולא הגוף, ולכן אין למנות ש"ץ בעל מום. ה"מגן אברהם" נטה לקבל את דברי הזוהר, אולם "ערוך השולחן" מצדד להתיר כדעתהמהרש"ל, בפרט שזו גם דעת מהר"מ מרוטנבורג. ובעוד שלגבי קטועי יד ורגל נחלקו הדעות, פסק השו"ע [נ"ג,י"ד] שהסומא רשאי לשמש כש"ץ, ורק מלשמש כקורא בתורה הוא מנוע משום החובה לקרוא מתוך הכתב. העיוור אינו רשאי לקרוא בתורה, אך האם יש בעיה לכבדו בעליה? הרמ"א מתיר [קל"ט,ג] שהרי בעל הקריאה יקרא מתוך הכתב, ובשעת הדחק אין קריאת הלחש של העולה מעכבת. אמנם יש האוסרים, ובהם הגר"ע יוסף [יב"יא,ד,ח,ט"ו] אך רבים נוהגים להתיר כדעת הרמ"א. ובערוך השולחן העיר, ברגישות רבה, שלא להעלות עיוור לקטע שקוראים בו פסוקים שיפגעו בו כגון "יככה ה' בעוורון". הרגישות ההלכתית לשוועת הנכים והמוגבלים גבוהה. כיבודם בתפקידים המותרים בבית הכנסת יכולה לעודדם ולרומם את רוחם, ולהביאם להרגשה שיש להם מקום נכבד בקהילה, בבחינת "כלים שבורים" הרצויים לפני הבורא! מקורות נשמ"א לסימנים נג,סט, קלט תפילה כהלכתה טז,לא " " כו, ט-יא קובץ מאמרים מודפסים מצ"ב בתיק הליכות שלמה תפילה שמנהג העולם להעלות עיוורים לתורה עג"כ באנצ. הלכתית רפואית שו"ת הר צבי אורח חיים א סימן נז ד"ה אולם בעיקר שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן ח ד"ה (טו) ובהיותי שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן י ד"ה ב. בסי'
