מצוות האכילה בליל הסדר בשיעורן המינימאלי כוללות: מצה [4 "כזית" בסה"כ] מרור [2 "כזית"] וארבע כוסות [יש לשתות בכל כוס לפחות רוב רביעית =45 סמ"ק, ובכוס רביעית רצוי 90 לצורך ברכה אחרונה].

חולי הסוכרת יכולים בד"כ לעמוד בחובה זו, אם ישתו ויאכלו בשיעור המינימום הנ"ל, ויקפידו על איזון האינסולין והקלוריות בהתאם למצבם האישי ולהנחיות הרפואיות שקיבלו. מאידך, ב"שולחן עורך" יצרכו מזון דל פחמימות, כפי שהם רגילים בכל השנה.

רגישי הגלוטן שאובחנו כחולי צליאק אינם יכולים לצאת ידי חובה במצות העשויות מקמח נטול גלוטן, כי הקמח אינו בר חימוץ, ודינו אפוא כקמח אורז.

גם לא מומלץ לאכול מצה רגילה ולהתעלם מההגבלה הרפואית. אמנם המשמעות לטווח הקצר מתבטאת בהפרעות וסבל במערכת העיכול, וגם רבי יהודה לא נמנע משתיית ארבע כוסות למרות שסבל בראשו עד חג השבועות בעקבות זאת [נדרים,מ"ט,ב] אולם הרפואה מצביעה על נזקים אפשריים משמעותיים יותר לטווח הארוך, ובכל מקרה פוסקים רבים סבורים שגם נזק שאינו מסוכן פוטר מן המצווה. ובוודאי בחשש לסיבוך העלול להגיע לפיקוח נפש, אף אסור להסתכן!

ההמלצה ההלכתית-רפואית: לצאת יד"ח במצות מיוחדות דלות גלוטן העשויות מקמח שיבולת שועל ללא תערובת, בשיעור המינימום הנדרש כנ"ל. הפתרון מקובל על הרופאים ובהם פרופ' וילשנסקי [מנהל גסטרואנטרולוגיה ילדים בהדסה]  ואף שיש מומחי בוטניקה הסוברים שהשיבולת שועל של זמננו אינה מן דגן, הפוסקים לא קיבלו זאת להלכה, שכן מופרכת בכך מסורת ארוכת שנים.

הגבלות תזונה של דיאטות למיניהן, וכן רגישות ונטורופתיה, אינן פוטרות ממצוות האכילה בלילה זה, ויש לאכול ולשתות כשיעור ו"שומר מצווה לא ידע דבר רע". ויה"ר שנזכה לאכול בשמחה מן הזבחים ומן הפסחים!