"ועשית מנרת זהב טהור מקשה תעשה המנורה ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה ממנה יהיו" וגו' (שמות כה,לא). המנורה עשויה זהב מקשה אחת. נראה שזה מרמז על התורה, כיון שהמנורה מכוונת כלפי קה”ק, ששם הארון עם הלוחות והתורה: 'דתניא (במדבר ח, ב) "אל מול פני המנורה יאירו" מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי, ונר מערבי כלפי שכינה' (מגילה כא,ב). לכן נראה שזהב רומז ל'זה-ב' שבתורה יש שני חלקים, חלק התורה שבכתב וחלק התורה שבע"פ ('"והתורות" - מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחד בכתב ואחד בעל פה' [ספרא. ויקרא כו,מו]) אולם שני החלקים בעצם משלימים זה את זה, זו אינה תורה אחרת, לכן מצד אחד זה מזהב, אולם מצד שני זה עשוי "מקשה" אחת ('"מקשה תיעשה המנורה" - שלא יעשנה חוליות, ולא יעשה קניה ונרותיה איברים איברים ואחר כך ידביקם כדרך הצורפין שקורין שולדיר"ץ. אלא כולה באה מחתיכה אחת, ומקיש בקורנס וחותך בכלי האומנות ומפריד הקנים אילך ואילך' [רש"י]) כך שיחד זה יוצא "מקשה אחת זהב טהור" (שמות כה,לו) [נראה שלכן נאמר פעמיים "מקשה" (פס' לא ופס' לו) להדגיש את חיבור שני חלקי התורה יחד]. עוד נראה שהמשכן מיועד להשראת שכינה לאחר העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) לכן המנורה מזהב כעין תיקון לעגל שהיה מזהב, והוא מקשה אחת, שיש רק את ה' לבדו, להבדיל מדברי הערב רב: “אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" (שמות לב,ד) כאילו היה העגל שותף לה' ביציאת מצרים, לכן הוא מקשה אחת, והוא מכוון לקה"ק בו הארון עם הלוחות שנתנו במתן תורה שבה נעשה העגל. נראה שלכן גם דרשו שמשה התקשה בעשיית המנורה וה' אמר לו שישליך לאש והיא תיעשה, וכך משה עשה: 'מה עשה משה? נטל את הכיכר והשליכו לאור, ואמר משה: ריבונו של עולם, הרי הכיכר נשלך בתוך האש, כשם שאתה רוצה, תעשה לפניך. מיד יצאת המנורה עשויה כתיקונה. לכך כתיב: "כמראה אשר הראה ה'” וגו'. כן עשה משה אין אומר כאן, אלא כן עשה - סתם' וכו' (תנחומא "בהעלותך" סימן ג). שזה מזכיר את מעשה העגל שאהרן אומר: “ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" (שמות לב,כד) כעין שיצא מעצמו, וכן מובא בחז"ל: 'אמר רבי ירמיה: כשהביאו הנזמים, תלה אהרן עיניו לשמים ואמר "אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים" (תהלים קכג א), אתה יודע את כל המחשבות, שבעל כורחי אני עושה. השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם' (תנחומא "כי תשא" סימן יט). הרי שגם בעגל היתה תפילה לה' וניתן באש ונעשה מעצמו, כמו במנורה שמשה התפלל ונתן באש ויצאה המנורה. כך שהמנורה כעין באה לתקן את מתן תורה ע"י שמאירה את עולם באור תורה שניתנה בסיני, לכן: "וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר" (שמות כה, מ). שיש חיבור להר סיני. אולי לכן משה התקשה וראה בצורה של אש: 'תניא, רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם, שנאמר (שמות כה,מ) "וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר"' (מנחות כט,א). המנורה של אש מזכירה את התורה שנמשלה לאש "הלוא כה דברי כאש נאם ה'" (ירמיהו כג,כט) [לכן גם הארון שבו הלוחות עשוי מאש, וכן השולחן המרמז על חסד עשוי אש, לרמז שהתורה היא תורת חסד (משלי לא,כו)], ומשה התקשה בעשיית המנורה כמו שבמתן תורה התקשה לזכור את התורה: 'וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר (שמות לא, יח) "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו”' (נדרים לח,א). [בב"ר טו,י מובא שה' לימד את משה את המנורה, ומשה שכח, כך שזה עוד יותר דומה לשכחת התורה]. מטרת התורה היא לתיקון העולם, לכן המנורה מבטאת זאת בשבעה נרות, כנגד ימי הבריאה שמתקנים, וכן כנגד שבע אלפי שנות העולם (סנהדרין צז,א). שזה חל ע"י התורה שיש בה שבעה חלקים ('דא"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: (משלי ט,א) "חצבה עמודיה שבעה" אלו שבעה ספרי תורה'. שבת קטז,א) שמתקנת את כל העולם (זהו שהפס' במשלי בשלמותו הוא: “חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", כעין רומז על תיקון העולם, בניין העולם כבית לה'. וכן בפשט הכוונה על בריאת העולם [רש”י] כך שמרמז על תיקון העולם ע”י התורה). לכן אמרו במדרש: 'אמרו רבותינו זיכרונם לברכה: כיון שהיו מדליקין מן המנורה, כל חצר שהייתה בירושלים הייתה משתמשת לאורה' (תנחומא "תצוה" סימן ג). שזה כרמז שהיתה השפעה של אור תורה (שהמנורה מכוונת לקה"ק) לכל ירושלים, כרמז למקום שקשור לקודש (שירושלים קדושה שלכן אוכלים בה קדשים קלים ומע”ש) שזה כרמז שמכוח התורה באה קדושה לעולם. (לכן גם רמזו חז"ל ששלמה עשה עשר מנורות: 'ויעש את מנורת הזהב עשר כנגד עשרת הדברות, וכל מנורה היו בה שבעה נרות הרי שבעים כנגד שבעים אומות, שכל זמן שהנרות דולקות היו מתכבשים ומיום שכבו הנרות נתגברו. ותורה נמשלה בנר שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור”' [ילקו"ש נ"ך רמז קפה (מלכים ז)] הרי שרומז על השפעת המנורה מכוח התורה לכל העולם, שלכן הגוים היו ככבושים תחתינו בשל המנורות, שזה ודאי מכוח הקדושה, הרי שהמנורה מאירה לתיקון כל העולם, שמשפיעה לכל העולם קדושת תורה). נראה שלכן נאמר במנורה "ירכה וקנה גביעיה כפתריה ופרחיה" (שמות כה,לא) שמובאים כאן חמשה חלקים, כנגד חמשה חומשי תורה. ויש קישוטים במנורה, שהם  גביעים כפתורים ופרחים: '…ונמצאו גביעין עשרים ושנים, כפתורים אחד עשר, פרחים תשעה. גביעים מעכבין זה את זה, כפתורים מעכבין זה את זה, פרחים מעכבין זה את זה, גביעים כפתורים ופרחים מעכבין זה את זה' וכו' (מנחות כח,ב). סה"כ יוצא 42 קישוטים, שזהו כשם ה' בן מ"ב אותיות: 'אמר רב יהודה אמר רב: שם בן ארבעים ושתים אותיות אין מוסרין אותו אלא למי שצנוע ועניו ועומד בחצי ימיו ואינו כועס ואינו משתכר ואינו מעמיד על מדותיו. וכל היודעו והזהיר בו והמשמרו בטהרה אהוב למעלה ונחמד למטה ואימתו מוטלת על הבריות ונוחל שני עולמים העולם הזה והעולם הבא' (קידושין עא,א). משמע מזה ששם זה נמסר רק למי שמתוקן בעצמו, ואף משמע שיש בזה תיקון גדול בעולם שלכן זוכה לנחלת שתי עולמות. לכן זה שם מתאים להיות רמוז במנורה שמתקנת את העולם. ויחד עם שבעת הנרות זהו מ"ט, שמרמז על לימוד התורה בעמקות שזה במ"ט פנים טהור [ומ”ט פנים טמא] (ב"ר יט,ב). וכן זה מרמז על דרגת משה רבנו שקיבל את התורה: 'רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח,ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (נדרים לח,א) [הרי שמשה היה במ"ט שערי בינה]. עוד נראה ששלושת סוגי הקישוטים הם כנגד שלושת האבות, שאנו בנ"י יצאנו מהם, והם שנבחרו, כך שאנו קשורים לתורה וקדושה דרכם. כמו כן למנורה יש שלושה רגלים, שגם זה נראה כמרמז על האבות, שהם היסוד שלנו. גם נראה שלכן 'אבן היתה לפני מנורה, ובה שלש מעלות שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות' (מנחות כט,א) ששלושת המעלות כנגד האבות, ועשויה מאבן רמז לאבות שנקראו אבן צור: '"כי מראש צורים אראנו" אלו האבות' (שמו"ר טו,ז). בכל קנה יש: “שלשה גבעים משקדים בקנה האחד כפתר ופרח" (שמות כה,לג) שזה חמשה בקנה (3 גביעים וכפתור ופרח) רמז לחמשה חומשי תורה. ויש שלושה כפתורים שמחברים כל אחד בין שני קנים לקנה האמצעי: “וכפתר תחת שני הקנים ממנה" וגו' (שם,לה) נראה שמרמז על 3 (כפתורים) הקשורים לשבעה (קנים) [וכל כפתור נמצא בין שני קנים, כיון שימות העולם מחולקים ע"פ שלושה חלקים של אלפיים שנה (סנהדרין צז,א)] שזה מרמז על שלושה סוגים של זמני קודש הקשורים לשבע: שבת, שמיטה ויובל. והיובל נקרא "עולם", כרמז לתיקון העולם. נראה שבמנורה יש כפתורים, פרחים וגביעים שזה מרמז על העצים, שיש בו פרחים ויש בו פירות שהם כעין כפתורים עגולים, וגביעים "משקדים" (שמות כה,לג) שהם כדמות שקדים (אבן עזרא בשם רס"ג) שזה פרי [ואף למי שלא סובר כרס”ג, בכ”ז התורה רמזה שקשור בשמו לשקד] רמז לפריחה בא"י שמרמזת על הגאולה: 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו,ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). הרי שמובא על הגאולה ענפים שזה רמז בפרחים, ופירות שרמוז בכפתורים וגביעים. ויש שלושה סוגי קישוטים כרמז שזה הגאולה השלישית שאז העולם יהיה מתוקן. ועוד, גביע הוא כלי קיבול כנגד קבלת הקדושה בעולם (ואף רומז לאדם שראוי שיהיה כלי לתורה [סנהדרין צט,ב]) כפתור עגול כרמז לעולם שהוא עגול, ופרח רומז לכהונת אהרן ("ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים" [במדבר יז,כג] [אפשר גם שרומז פרח, ציץ ככפתור, ושקד כגביע משוקד]), שרומז שאנו מתקנים את העולם בהיותנו "ממלכת כהנים" (שמות יט,ו). אולי שלוש קשור לשבע, מרמז על תיקון העולם ע"י תיקון זמן מקום ואדם, שיש שבת שזה קדושת הזמן, יש שבעה אושפזין שמרמז על קדושת האדם, ויש שמיטה שזה קדושת המקום-הארץ. אולי גם שבעה קנים רומז לשבעה ימים, כזכר לגילוי האמונה בה' במכות מצרים (ראה 'לזמן הזה' פסח 'דצ"ך..' למרן גדול הדור הגר”ח דרוקמן שליט”א) שכל מכה הייתה שבוע (אולי לכן שלמה עשה עשר מנורות כנגד עשרת המכות). אולי לכן דרשו שה' הראה למשה מנורה באצבעו (מנחות כט,א) כרמז למכות מצרים שהיו באצבע (שמות ח,טו). המנורה מאירה ע"י דליקת הפתילות באש (ואף המנורה נעשתה באש), נראה שרומז שאדם שהוא מאיר את העולם ע"י התורה (המשולה לאש), יוצא 'אש'+ט' (חודשי לידה שבה לומד את התורה [נדה ל,ב] ובכלל אז נוצר בעולם) ובזה זוכה לש"י עולמות (סנהדרין ק,א).