(סבלנות בחינוך)

       א.       "וחמושים עלו בנ"י מארץ מצרים" – ופירש רש"י"אין חמושים אלא מזויינים". הטעים את הדבר בספר דעת מקרא שבא כאן הכתובלהשמיענו שהחשש פן ינחם העם ושבו מצרימה היה מחמת שפלות רוחם של ישראל שהורגלובחיי עבדות, ולא מחמת שלא היו מצוידים בכלי נשק[1].

האווירה של הפרשה היא הפאסיביות של בנ"י. היכן זה מתבטא? בלשונותהפסוקים, למשל:

·       פרעה הוא זה שמשלח את העם

·       ה' מנחה ומוביל את העם בעמודי אש וענן (מלבד זאת שה' מנחה את העם בדרךסיבובית כי אין בכוחם ורוחם להילחם).

·       ובאופן בולט: ה' ילחם לכם ואתם תחרישון.

        ב.       מילה מנחה בפסוקים של תחילת הפרשה: שורש נ.ס.ע. להלן דוגמאות.

בנ"י נוסעים (מסוכות לאתם), הם מגלים לפתע את מצרים נוסע אחריהם,ויסע מלאך האלוקים ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם, ולבסוף ויסע משה את ישראלמים סוף.

בנוסף, ישנם עוד מילים רבות המתארות תנועה: וחיזקתי... ורדף אחריהם,וירדפו מצרים, וישובו ויחנו לפני פי החירות, ויבואו בנ"י בתוך הים, וה' הולךלפניהם, ועוד רבים.

אפשר לומר שפרשה זו מתארת מציאות שהיא 'על גלגלים', וזה כולל אתמצרים, את בנ"י ואף את שליחי ה', עמודי הענן והאש. אלא שהבדל גדול ביניהםבקשר לשאלה מי פאסיבי ומי יוזם ואקטיבי.

·       בנ"י תמיד מגיבים למציאות אבל אף פעם לא יוזם. למשל, ויצעקובנ"י אל ה'. אפילו בשירת הים משה הוא שפותח בשירה ואליו רק מצטרפיםבנ"י.

·       המצרים תמיד יוזמים ומתקיפים (וגורמים לבנ"י להילחץ...). למשל,פרעה הוא המשלח וכן הוא הרודף.

·       אכן מעל כולם, ה' הוא היוזם והמוביל את המהלכים, ולעומתו פרעה נחשבהנפעל. למשל, וחיזקתי את לב פרעה ורדף..., ועוד, כמתואר באריכות בשירת הים (אמראויב... נפשת ברוחך...).

        ג.        מה המסר מכל זה? פרשתנו מספרת על ראשית החיים של בנ"י, אחרילידתם ביציאת מצרים. בנ"י הם ממש כקטן שנולד שעוטפים אותו מכל עבר- עמודי האשוהענן המנחים אותם ושומרים עליהם.

כמו קטן שעל קושי הוא בוכה, כך מתלוננים וצועקים בנ"י על כל דברחריג ומפחיד- בראותם את המצרים, כשאין מים וכשאין לחם ובשר.

אמנם בבת אחת יצאו בנ"י ממצרים, בחפזון, אך אין זה אומר שהם כברעצמאיים ובוגרים. להיפך, תהליך ההתבגרות הוא איטי מאוד (כמתואר היטב בספר במדבר).

המסר לכל מי שעוסק בחינוך ילדים או תלמידים- תהליך הגדילה הוא ארוךומלווה בנפילות רבות מאוד, לפעמים הרבה יותר ממה שהמחנך מדמיין. רק כך גדליםונעשים בוגרים ועצמאיים. זה כמובן מצריך הרבה סבלנות והרבה אמון.

        ד.       המשך הפרשה מתבאר יפה לאור זה.

·       מן- המן דומה לחלב אם: בצבעו הלבן ובטעמו המתוק. הוא מגיע ללא טורחכמעט, מלבד לפתוח את דלת האוהל ולאסוף (כמו פתיחת הפה והמציצה של התינוק).

כשםשהחלב מחזק את התינוק גם בשלבי חייו הבוגרים, כך המן שהוא לחם אלוקי, מלמדם אמונה,ואף מכשיר את שכלם לקבלת התורה (כבמדרש "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן").

·       מלחמת עמלק- מדוע ה' מצוה להילחם בהם מלחמת חרמה, מלחמה לדורות? כי הםבאו להילחם בנו בזמן הינקות, עוד לפני שידענו מהי מלחמה. הם באו מרחוק שנאמר"ויבוא עמלק" (שהרי מקומו הוא בארץ הנגב, רחוק מאוד מארץ מצרים). הם ניצלואת החולשה שלנו. הם באו להילחם לא בגלל פחד אלא בשביל עצם המלחמה בנו (אם כדברירש"י שבזה צננו את האמבטיה, ואם כדברי המדרשים שבאו משנאה מהותית לאידיאל שלעם ישראל, לקדושתם של ישראל).

לסיכום: בנ"י יוצאים ממצרים ביד רמה, אך הם לא עצמאיים אלאפאסיביים. ה' עושה הכל כדי לרפד להם את הדרך אך סוף סוף הם עדין רק בשלב הינקות.זה מתבטא בזה שה' מוביל אותם הרחק ממלחמה ומוביל אותם בעזרת שומרים, עמוד האש ועמוד הענן.

בהמשך נותן להם מן הדומה לחלב אם. זוהי ההכנה הטובה ביותר לקבלתהתורה. תינוק שגדל, מלמדים אותו תורה ציוה ושמע ישראל. כך עתידיםבנ"י, אחר גדילה מעטה של חמישים יום, לומר נעשה ונשמע.

תהליך הגדילה וההתבגרות של בנ"י הוא איטי מאוד מאוד ומלווה בנפילות רבות (צעקות ותלונות). אך לה' יתברך יש הרבה אמון והרבה סבלנות...

כך ננהג גם אנחנו עם תלמידינו וילדינו.