ימי השובבי"ם ת"ת

חלק ג'

בו יבוארו חשיבות ענייני הקדושה ומהות קדושת הברית והיסוד ודרכי התשובה

ענייני תיקון עוון זה

תשובה עילאה

א. זוהר הקדוש מדרש רות ס"ק י"ב (מובא באוצר המדרשים אייזנשטין עמ' תקיד)

ואוף דעביד עובדין בישין ואוליד בנין בישין בסטרא מסאבא, כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא, אוליף אורייתא כולא ימחל ליה.

ב. שם משמואל ויחי - וממוצא הדברים הנה ימי השובבי"ם ת"ת הם זמן התיקון לחטא הידוע, ויש שמתענים ועושין סיגופים, מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים, כמו שהגיד כ"ק זקיני אדמו"רהגדול זצללה"ה מקאצק שההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף, עכ"ד, ומובן שהאיש השם שכמו להשתעבד להשתעבד לתורה, הן ביגיעת הלימוד והן בצמצום תהלוכת מעשיו עפ"י דרכי התורה, מועיל יותר מכל סיגופי הגוף.

ג. ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין עמוד קנז

ועיין בראשית חכמה שם כתב דלא מהני תשובה תתאה דהיינו סור מרע לבד אלא צריך תשובה עילאה [בצעקה שמלבו עיין שם] ובשם הר' יהודה חלגואה בספר צפנת פענח כתב דתשובתו קשה מפני שצריך סיגופים הרבה שילאה לעשותם ועוד תירץ דצריך על ידי תשובה לתקן כל האיברים, ובשם הרמ"ק בספר אלימה כתב דצריך דבר שלמעלה ממקום התשובה יעוין שם באורך.

ד. נתיבות שלום שובבי"ם עמ' טו

וענין התשובה על פגמים אלו, הוא ע"פ המובא בספה"ק שלא מועיל רק תשובה עילאה והיינו שמקבל על עצמו מהיום והלאה לעבוד את ה' במסירות נפש, ולהיות כבריה חדשה, שאם בגופו הקודם אין לו תקנה מגודל הפגם, הרי בכחו של איש יהודי להתחדש ולהיות כבריה חדשה מהיום והלאה.

לימוד תורה ובייחוד משנה ותושבע"פ בעיון מיעוט שינה וצדקה

א. גנזי המלך מאמר תיקון הברית

בראשית אותיות 'ברית אש'. בא לרמוז על מי שפגם באות ברית קדש דהתיקון המועיל לו ביתר שאת ויתר עז הוא לימוד תורה דבזה אתיא תשובה מעין המשובה. דהוא חימם עצמו באש יצה"ר תקנתו יחמם עצמו באש התורה. ועוד אות ברית הוא נקרא והתורה נקראת ברית, יבוא ברית ויכפר על ברית. עוד הברית נק' טוב והתו' נק' טוב, יבוא טוב ויכפר על טוב. והנה הראשונים זלה"ה הקשו על מ"ש בזוה"ק דכל עבירות יש להם תשובה והפוגם באות ברית קודש בהוצאת שז"ל אין לו תשובה, ואמרו היכי שייך הא קי"ל אין לך שום דבר עומד בפני התשובה אפילו עע"ז דכופר בכל התורה כולה. ותירצו דהתשובה תליא באימא עילאה והפוג' בברית פגם בה, תקנתו הוא לימוד התורה. ובזה הייתי מפרש פסוק ואשד הנחלים אשר נטע לשבת ער ונשען לגבול מואב. והוא דידוע דהזרע הוא יוצא מכל האברים, וידוע דהמוציא ז"ל נקרא רע כמ"ש ויהי ער בכור יהודה רע. ובזה יבואר הפ' ואשד הנחלים פי' שפיכת הנחלים, והנחלים הם האברים של אדם ששופכים זל"ז כנחלים. ושפיכת כולם הוא הזרע היוצא מכולם ומי שעושה כן הוא פוגם ומוציא זרעו. הרי הוא נטה לשבת ער שהוא בהפך רע והתיקון שלו הוא ונשען על גבול מואב דהי' יעסוק בתו' ששרשה מאבא וזהו מואב קרי ביה מאב. נמצא תיקון הברית הוא עסק התורה יבא אש ויכפר על אש. וזהו שרמזה התורה 'ברית אש' דהנה מי שפגם בברית תיקונו הוא יעסוק בתורה שנק' אש.

ב. צדקת הצדיק אות קח

הוצאת זרע לבטלה אמרו (זוהר נח ס"ב א) דאין מועיל תשובה והיינו כי טיפי זרע נמשך מהמוח ופגם בטיפי מוחו. והתשובה הוא בלב כמו שנאמר (ישעיה ו' י') ולבבו יבין ושב ולכך אי אפשר לתקן על ידה החכמה שהוא למעלה ממנה. רק צריך תורה שהוא נובלות חכמה שלמעלה כמו שאמרו בבראשית רבה (י"ז ה') והיא גם כן במוח [ונקרא יש כנודע בגימטריא קרי וכמו שכתבתי במקום אחר בזה]

ג. ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין (ו פט במהדורת הר ברכה)

אמרו (ויקרא רבה ז', ג') דבזכות המשניות הגלויות מתקבצים כמו שנאמר (הושע ח', י') כי יתנו בגוים וגו', והוא קיבוץ הנדחים של כל הניצוצות דבני ישראל המפוזרות שהוא על ידי עוון קלקול הברית כנזכר לעיל, ועל כן לימוד המשניות נראה לי דהוא תיקון לעוון קרי והוצאת זרע לבטלה ומועיל לקבץ הנדחים ולהחזירם לקדושה כי כל הנפשות דבני ישראל שורשם בתורה דאורייתא וישראל חד, בסוד נפש דדור המדבר דורו של משה שקיבלו התורה שבכתב שורשם באותיות התורה שבכתב כידוע, ושאר הדורות שהם הענפים המתפשטים מאותו דור נראה לי דשורשם בתורה שבעל פה שהוא ההתפשטות דתורה שבכתב וליכא מידי דלא רמיזי בתורה שבכתב, אלא שהוא שם ברמז והעלם וכך היות נפשות שאר כל הדורות גנוזות וכלולות בהעלם בדור המדבר שהרי מהם יצאו, וכפי התורה שבעל פה המתחדשת בכל דור ודור כן הם הנפשות דבני ישראל שבאותו דור

ד. הוראות והנהגות לר' חיים מוואלוזין לב

שאלתי א' נכשל בעון קרי ר"ל כמעט במזיד, והשיב כל העוסקין בתורה אין להם לדאוג כלל, והזוה"ק וספרי מוסר מחמירין מאוד וכן בתיקוני זוהר מצריך לסבול יסורין קשים כמות ואין תקנה כ"א במיתה ממש..

ה. הקדמת האגלי טל - ועפ"י זה יובן נחיצת הלימוד בהלכות שבת לתיקון פגם זה. כי תיקון הברית תלוי ביותר בלימוד התורה. וביותר בלימוד התורה בעיון. עפ"י מה ששמעתי מאדמו"ר זצ"ל בפי' דברי הזוה"ק שעל חטא שז"ל אינו מועיל תשובה משום שתשובה הוא מלב כדכתיב ולבבו יבין ושב וגו'. ופגם שבזרע הוא במוח, והרי הקלקול למעלה ממקום התיקון. וכן מצאתי בספר זרע קודש. וע"כ עיון הלכה שהוא במוח. וכ"ש מי שמחדש חדושים הרי התיקון ג"כ במוח. ובזוה"ק דבגלותא בתראה אתקיים בהו וימררו את חייהם בעבודה קשה זו קושיא, בחומר דא ק"ו, ובלבנים דא ליבון הלכה, ובכל עבודה בשדה דא ברייתא, את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא תיקו. הרי כמו שהיה התיקון במצרים מפגם הוצאת שז"ל כידוע ע"י שיעבוד ועבודה גופנית, כ"כ נעשה התיקון ע"י יגיעה ועיון בלימוד התורה והטעם כנ"ך מפני שהתיקון הוא במוח...

ו. נתיבות שלום שובבי"ם עמ' כד

ובאוהב ישראל פ' ויחי עה"פ ויקרא יעקב אל בניו וגו', וז"ל ועל פגם הברית תקנו קדמוננו ז"ל להתענות ולעשות תשובה בימי פרשיות של שובבי"ם, והגם כי נתמעטו כח הדורות ואינם יכולים לעשות סיגופים ותעניות כראוי, עכ"ז מי שנוגע יראת ה' בלבבו, צריך להתאמץ בכל יכלתו ולעשות תשובה ע"ז החטא כי גדול הוא מנשוא, ובפרט בימי הפרשיות של שובבי"ם שמסוגלים לזה וכו' ועיקר התשובה ע"י תו"ת וצדקה ובפרט בלימוד התורה שבע"פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה, בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והנה"ק, ומברר אותם מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם, בסוד ח'יל ב'לע ו'יקיאנו וזהו עיקר התיקון של פגם הברית וכו', וכ"ש מי שזוכה ללמוד תורה לשמה עכ"ל. כל דבריו קדושים שאין מה להוסיף עליהם, רק להשתדל כ"א באופן מיוחד בשבועות אלו לחדש חדו"ת ולברר וללבן הלכה. ןאי' בדברי שמואל (ויצא) שגם ו'תן ח'לקנו ב'תורתך הוא הר"ת של שם הק' הנ"ל היוצא מר"ת של ח'יל ב'לע ו'יקיאנו, כידוע ענינו. ואתה ה' תשמרם לטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה.

ז. נתיבות שלום שובבי"ם עמ' סח

וכמש"כ היסוה"ע על הקובע לו ללמוד כערך ה' שעות רצופים בלי הפסק, שהוא מועיל ומזכך ומכפר וכו', והיו חוזרים משמו בע"פ שאמר שלימוד ה' שעות בלי הפסק הוא כתענית משבת לשבת וכמובן שאין הכונה רק לתענית דיבור כי אם בעיקר ללמוד ה' שעות ברציפות, כי סגולת התיקון והטהרה היא בכח התורה שלומדים חמש שעות בלי הפסק שזה הסיגוף הגדול ביותר. ואם סיגופים כפשוטם יכולים להזיק ח"ו לאדם, ויש מהם הכרוכים בפיקוח נפש ויסורים קשים שאדם עלול להיחלש מהם חלילה, הרי סיגופים כגון דא ללמוד היטב ולימוד חמש שעות הרבה פעמים אינו מזיק לגוף ולבריאות, ואילו לנשמה הר"ז התיקון הגדול ביותר.

ח. שבט מוסר פרק כא

נראה לי לתיקון כל העבירות אם ת"ח הוא ישתדל להרבות חידושים בלימודו ועל ידי החידושים נבנים עולמות ושמים חדשים כדאיתא בזוהר. ונמצא בונה החורבות שבחריב בעונותיו הרי מתקן מה שקלקל בונה מה שהרס. ואם אינו בר הכי לחדש, יחזיק בידי המחדשים שיעסקו ויחדשו לשמו דשלוחו של אדם כמותו. ואם אין ידו משגת להחזיק בממון ישתדל בכוחו לשמש לת"ח המחדשים חידושי תורה ויכין לפניהם הספרים וכל מיני הכנה באופן שלא יפסיק להם דבר מלחדש, ובזה יהיה גם לו חלק בחידושי התורה שמתחדשים מסבת הכנותיו. גם יתחרט על העבר שלא עסק בתורה לחדש בה. וישתדל בבניו שיעסקו בתורה ויחדשו בה חידושים. וילך לשמוע לדרשנים האומרים חידושי תורה ויעצב בליבו איך הוא לא זכה לזהויאמר בינו לבין עצמו הלואי יהיה לו השכלה כדי לחדש כמוהו אפילו חידוש אחד ולמות אחר כך וכו'

ט. שו"ת יביע אומר חלק א - יורה דעה סימן יד (ועי' משנ"ב שו"ע או"ח תרטו ס"ק ג ובשו"ע תקעא ב)

ומי יתן והיה לבב כל חכמי דורנו שלא להטריח על בעלי תשובה יותר מדאי בסיגופים ובתעניות, אשר לרגלי החולשה האיומה כשל כח הסבל, ולא יוכלו מלט מחולאים וסכנות ח"ו, ודילמא ממנעי ולא עבדי תשובה. וע' ב"ק (צד:). והלא עיקר התשובה עזיבת החטא, והתורה אגוני מגנא ואצולי מצלא, ואין לך מדה טובה הימנה, והיא מכפרת אפילו על עבירות חמורות. וכמ"ש במנחות (קי) כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם. ע"ש. וע"ע בערכין (טו:) שמכפרת על עון לשה"ר, השקול כנגד ע"ז וג"ע ושפ"ד. ע"ש. וכמו כן בעון החמור שז"ל, מסיים בזוה"ק שהתורה מגינה ומכפרת עליו. וכמובא בשאלתות להגר"ח מוואלוזין (אות לה), ששאלו להגר"א במי שנכשל בקרי, כמעט בפשע ר"ל, והשיב כשעוסק בתורה א"צ לדאוג כלל, ואף על פי שבתיקונים ובס' מוסר החמירו מאד בזה, מ"מ בסוף המאמר בס' התיקונים (תיקון כא וכב), נמצא דבר טוב למבין, שכ', אבל אורייתא אורך ימים בימינה, פי' שמצלת מן המיתה, ובשמאלה עושר וכבוד, שמצלת מן היסורין הקשים כמיתה. וספרי המוסר לא הביאו סיום זה בספריהם. ע"כ. ובשו"ת מהרש"ם ח"א (ס"ס נח) הביא ג"כ לשון הזוהר רות אות י"ב: ואף דעביד עובדין בישין ואוליד בני בישין בסטרא דמסאבא כד אושיד זרעיה לארעא, אבל בתיובתא שלימתא ואוליף אורייתא, כולא ימחל ליה. וכתב, שמכאן מוכח דמ"ש בזוהר פר' ויחי דלא מהני תשובה לחטא זה היינו בלא לימוד תורה. וכמ"ש בזוה"ק פר' נשא שבצירוף לימוד תורה מקריא תשובה עילאה. והובא בראשית חכמה פ"ב משער תשובה. עכת"ד. ומרן החיד"א בכסא רחמים (אבות דר' נתן פרק ל), הביא מ"ש השל"ה בשם רבינו האר"י ז"ל: כל מה שתמצא בדברי ראשונים סיגופים ותעניות לכפרת עונות, לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה, אבל מי שתורתו אומנותו ויודע דעת ויראת ה', זאת היא תקנתו לעסוק בתורה, ולא יחלש, ולא יתבטל מלימודו. ע"כ. וכ"כ המשנה ברורה בביאור הלכה (סי' תקעא) מהשל"ה בשם ספר חרדים, שכתב כן בשם רבינו האר"י ז"ל. ע"ש. וע"ע בספר ברכת מועדיך לחיים (דף ק' ע"ג). ובחידושי הגאון משאוול בס' זכר יהוסף (שבת לא:). ובדברי הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (חאו"ח סי' שנח). ע"ש. והרבה מאד יש להאריך בזה, ואכ"מ. ולכן יש להורות לשואל שמספיק להתענות יום אחד, ויתן צדקה כפי כחו, ויעסוק בתורה. ותו לא מידי. והיעב"א.

י. מקבציאל וישלח שנה ראשונה אות ב

הנה כי כן, מה טוב ומה נעים שהאדם ישמר עצמו שלא יישן בלילה יותר משש שעות, ושאר השעות יניח להבראת בהם את נפשו בעסק התורה. ולא עוד, אלא ישתדל באיזה לילה מן הלילות, כמו ליל שישי וערב ראש חודש וימים נוראים וימי השובבי"ם, שלא יישן אפלו שש שעות ויחסר מהם כפי יכלתו כדי להוסיף על שעות לימודו, כי הא ודאי נכון לבו בטוח שלא יזוק לגופו בזה.

בכיה

א. גנזי המלך, מאמר תיקון הברית (ר' יעקב אבוחצירא)

בראשי"ת ר"ת ת'יקון ר'פואת א'ות י'בכה ב'דמעות ש'ליש. בא לתשלום מה שכתבנו בסמוך דתיקון הברית הוא תענית ושק ואפר. ועוד צריך להרבות בבכיה, כמו שרמזו רז"ל במלת תשובה עצמה שהיא ר"ת ת'ענית ש'ק ו'אפר ב'כי ה'ספד. והבכיה דבר גדול עושה למעלה כמו שאמרו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו והבכי צריך שיהיה מעמקי לבו דבכי נמי גימט' לב דהיי' צריך להיות הבכי מהלב. ובזה יתבונן הנלבב דהדמעות תיקון גדול לפגם הברית דכמו שהשחית זרעו מרתיחות וחמימות גופו כך הוא תקנתו כשמוציא דמעות מרתיחות וחמימות גופו מרוב דאגתו וחרטתו ואנחתו, זו היא כפרתו ותקנתו. ואפשר דלזה רמז דהע"ה הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו, והכוונה של הרמז כך היא, מי שמשך זרעו והשחיתו הלוך ילך בתשובה ותורה ומעשים טובים והליכה זו של יראת השם כמ"ש אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה'. ובא לומר אעפ"י שהלוך ילך בתשובה ותורה ומע"ט מי שמשך זרעו והשחיתו צריך להיות ובכה נושא דהיינו שיוסיף עליו עול ומשאוי הבכי דזהו תיקון גדול. מדה כנגד מדה יבאו מים רותחים של דמעות ויכפרו על מים רותחים של השחתת זרע. וכיון שעושה כן בודאי דתיקן מה שפגם וז"ש בא יבא ברינה דהיינו ישמח שמחה אחר שמחה דע"י תיקון זה נושא אלומותיו הם כוחותיו טיפות הזרע שהלכו לסט"א עכשיו שעשה זה התיקון יחזור הכל לקדושה. ובזה בא הרמז על נכון דתיקון ורפואת הברית הוא שיבכה בדמעות שליש ובזה ושב ורפא לו.

שבת

א. הקדמת האגלי טל

ומעתה יובן שהלימוד ועיון בהלכות שבת שמצות שבת בעצמה היא תיקון על פגם הברית, על אחת כמהוכמה שהלימוד הזה הוא תיקון עצום לחטא זה. ואף שלאו כל אדם זוכה ללמוד תורה לשמה כבר אמרו חכמינו ז"ל (פסחים נ:) לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה [ובלבד שלא ילמוד לקנתר ח"ו שבזה עוד מוסיף כח בחיצונים חלילה והוא ממש חטא שז"ל ר"ל.

ב. נתיבות שלום שובבי"ם עמ' מא- מח [עי' שם באריכות]

רבותה"ק זי"ע האירו לנו דרך עבודת ה', כי הני תרי סמכין קשוט אור קדושת השבת ויסוד קדושת האדם במדת יסוד, הם יסודי ועמודי קיום המבנה הרוחני של חיי יהודי בעבודת ה'... ואמנם היינו הך כי הם חד כדאיתא בזוהר חדש (פר' כי תשא מד.) כי שבת וברית חד הוא... ואם כן מסתבר שאפילו על פגמי ברי"ק דאי' בזוה"ק שלא מועיל תשובה רק תשובה עילאה, הרי התשובה בשבת היא בבחינת תשובה עילאה, המועילה גם לפגמים אלו שגם יוהכ"פ אינו מכפר, ולכן השבת מביאה גאולה לעולם.

ג. פרי צדיק ויחי ב

ועיקר התיקון בשבתות שבהם, דשבת ברזא דברית קדישא כמ"ש (זח"ב צב.) ובזוה"ח (תשא) יוסף איקרי כל ושבת נמי איקרי כל וכו'.  

תפילין

ליקוטי מי השילוח בבא מציעא כט:

אמר אביי תפילין דבי בר חבו משכח שכיחי. שמעתי מרבינו הק' זצוק"ל רמז בזה לשם חב"ו המרומז בתפילה בתיבות יח'ד מארב'ע כנפו'ת שאות שקודם אחרונה הוא חב"ו ר"ת חיל בלע ויקיאנו, מרמזדתפילין תקון לפגם זה. [ועי' פרי צדיק פרשת בשלח אות ו  ובפרשת וילך אות יד ובליקוטי מאמרים טז אות פז הרחבה לענין].

טבילה במקוה

שם משמואל מועדים שבת תשובה שנת תער"ב

כתיב מקוה ישראל ה',  ואמרו ז"ל (יומא פה:) מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה פירש כי גבולות חילק ה' בעולמו, ברואים שבים כיון שהם עולים ליבשה מיד מתים, וכן ברואים שבישבשה אינם יכולים לחיות במים, וע"כ הטובל במים הרי הוא כאילו איבד החיות שהיתה בו כבר, ומתחיל לחיות חיים חדשים, ע"כ נטהר, כי איננו אותו האיש עם החיות שמכבר שנטמא. וכ"כ גבולות חילק הקב"ה בעולמו, עליונים למעלה ותחתונים למטה, , ולפי זה השב בתשובה ונדבק בהש"י למעלה, הרי נפרד מהחיות שהיתה לו מכבר ושואב חיים חדשים, ע"כ נטהר מעוונותיו הקודמים, עכ"ד.

יגיעה בהכנות לפסח

קב הישר פרק צ

ויש קבלה בידי כל טורח שאדם מטריח את עצמו לכבוד יו"ט של פסח והוא עיף ויגע בהטורח, אזי בעסק זה הוא הורג כל המזיקים הנקראים 'נגעי בני אדם', והעוסק בטרדת המצוה של ימי פסח הוא מתקן התיקון של הוצאת שכבת זרע לבטלה.

סיגופים ותעניות (ועיין עוד לקמן בדברי האר"י זצ"ל)

א. ספר חסידים קעו 

מעשה באחד ששאל: מי שיצרו מתגבר עליו וירא פן יחטא לשכב עם אשת איש או עם אשתו נדה או שאר עריות האסורות לו, אם יכול להוציא זרעו כדי שלא יחטא? והשיב לו באותה שעה יש לו להוציא שאם אי אפשר מוטב שיוציא ש"ז ואל יחטא באשה. אבל צריך כפרה, ישב בקרח בימי החורף או יתענה ארבעים יום בימי החמה.

ב. ספר הרוקח הלכות תשובה סימן כ

מי שהשחית זרע בחשק תאותו יתענה מ' יום וישמור נפשו ולא יראה פני אשה ולא בבגדיה השטוחין על הכותל ולא להריח בבשמים אשר עליה ולא לעמוד במטה שאיש ואשתו שכבו שם והוא כאלו עומד בכריסה של אשה ומכל ייחוד

צעקה תפילה לב נשבר חרטה וקבלה לעתיד מעומקא דליבא

א. צדקת הצדיק אות קח

הוצאת זרע לבטלה אמרו (זוהר נח ס"ב א) דאין מועיל תשובה והיינו כי טיפי זרע נמשך מהמוח ופגם בטיפי מוחו. והתשובה הוא בלב כמו שנאמר (ישעיה ו' י') ולבבו יבין ושב ולכך אי אפשר לתקן על ידה החכמה שהוא למעלה ממנה. רק צריך תורה ... ולב נשבר להיות ממש כאין שהוא בכתר כנודע שלמעלה עוד וזה מועיל וכמו שנאמר (תהלים ל"ד י"ז) פני ה' בעושי רע הוא עוון זה שנקרא כן להכרית מארץ וגו' כמו שנאמר (ישעיה ס' כ"א) ועמך כולם וגו' שירושת הארץ הוא רק לצדיק דהיינו שומר הבריתואמר צעקו וגו' תפילה הוא עצה נגד להכרית מארץ [שהתפילה שורשה במלכות שהיא ארץ העליונה. ופגמו הגיע לה כענין ה' צלך ממש דוגמת הצל עושה מה שהוא עושה אם לטוב אם להיפך חס ושלום] אבל להיות קרוב לה' העצה שבירות לב ואת דכאי רוח וגו': וכן נאמר במזמור כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ"א י"ט) שניתקן על קלקול הברית [שהוא בתולדה כמו שנאמר (בראשית ח' כ"א) כי יצר וגו' מנעוריו, לכך ביקש לב טהור ברא, ובריאה הוא חדשה עתה תצמח יש מאין] כי לא תחפוץ זבח וגו' [היינו תשובה כענין כל הזובח יצרו ומתודה וכו' (סנהדרין מ"ג ריש ע"ב)] זבחי אלהים רוח וגו'.

ב. אורות התשובה יד כג

אם אדם נשפל כ"כ בדעתו, עד שמרוב מרירות נפשו על עוצם ירידתו המוסרית, בכל חטאתיו, איננו יכול להרים ראש לעסוק בתורה ובמצות, בישובו של עולם ובחברת הבריות, במנוחה ושמחת נפש בריאה, צריך הוא לשים אל לבו, כי מדכאות לב כזאת על כל עונותיו הרי הוא ודאי באותה שעה בעל-תשובה גמור, וא"כ כבר שגבה מעלתו, ויוכל להניח דעתו ולשוב לשמחתו וחדות רוחו ולעסוק בכל הטוב מתוך לב שקט ושמח, כי טוב וישר ד'.

אשיב ממצולות עמ' 60

הדכאון שלאחר חטא, העצב והמרה שחורה שמפילים כבדות ומרחיקים מחיות ומשמחה -מעידים כאלף עדים על חרטה כנה ואמיתית. בזה אומר הרב, אתה בעל תשובה גמור. הטעות היא בכך שמביטים על החרטה כעל דרישה חיצונית, כעל איזשהו 'עניין' שצריך לעבוד עליו, ולא מזהים אותה כשהיא נולדת באופן טבעי בתוכנו.

ג. נתיבות שלום שובבי"ם עמ' צג

והעיקר הוא הקבלה על להבא המועילה אפילו על ענינים המובא בספה"ק שלא מועילה עליהם תשובה.

ד. שיחות הר"ן תורה ל"א (ועיין גם בתורה קכט)

בענין מה שכתוב בזהר הקדוש שעל פגם הברית בפרט מאן דאושיד זרעא בריקניא חס ושלום וכו' אין מועיל תשובה, אמר רבנו זכרונו לברכה שאין הדבר כן רק על הכל מועיל תשובה. ואמר שבזה המאמר זהר אין שום אדם מבין הפשט רק הוא לבד. והכלל שבאמת מועיל תשובה בודאי על חטא זה אפילו אם הרבה לפשע חס ושלום בזה. וכבר מבאר בספרים הנדפסים כבר שעקר התשובה הוא לבל יעשה עוד מכאן ולהבא והוא מוכרח לעבר באלו המקומות. והענינים שהיה בתחלה ולהתנסות שם. וכשמרחם על עצמו עכשו ואינו עושה עוד מה שעשה ומשבר תאותו, זהו עקר התשובה.

לשאת אשה

חק לישראל בשלח יום שלישי מוסר מיוסף לחק

הַבָּא לְתַקֵּן פְּגַם הַבְּרִית אִם לֹא נָשָׂא אִשָּׁה לַשָּׁוְא צָרַף צוֹרֵף וְהַמְאַחֵר לִשָּׂא מֵאֵיזֶה טַעֲנוֹת יֵדַע נֶאֱמָנָה כִּי מְאַבֵּד עוֹלָמוֹ וְנַפְשׁוֹ וּמַה יִסְכּוֹן גֶּבֶר לְהִתְעַנּוֹת בִימֵי הַשׁוֹבָבִים וְהוּא עוֹבֵר עַל דַּת וְכָל יָמָיו בַּעֲבֵירָה וּמִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְאֵילַךְ אוֹמְרִים עָלָיו תִּפַחְנָה עַצְמוֹתָיו. וּבֹא וּרְאֵה חִזְקִיָהוּ הַמֶּלֶךְ צַדִּיק וְחָסִיד גָּדוֹל וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה תָּדִיר וְהִשְׁתַּדֵּל מְאֹד שֶׁבְּיָמָיו לֹא הָיָה תִּינוֹק וְתִינוֹקֶת שֶׁלֹּא הָיוּ בְקִיאִים בְּטָהֳרוֹת. וְהוּא לֹא הָיָה חוֹטֵא חַס וְשָׁלוֹם וְגַם הָיָה רוֹצֶה לִשָּׂא רַק שֶׁרָאָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ דְּנַפְקֵי מִינֵיהּ בָּנֵי דְלָא מַעֲלֵי וְעִם כָּל זֶה בָּא יְשַׁעְיָה הַנָּבִיא עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּדְבַר ה' וְאָמַר לוֹ כִּי מֵת אַתָּה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא תִחְיֶה לָעוֹלָם הַבָּא לָכֵן טֶרֶם כֹּל יִשְׁתַּדֵּל לִשָּׂא אִשָּׁה. וְזֶהוּ עִיקָר הַתִּיקוּן וּמִבָּלְעֲדֵי זֶה שָׁוְא עָמַל בְּכָל הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַסִּיגוּפִים וּבַעַל שֵׂכֶל יָבִין אֶת זֹאת.

תיקון הכללי

א. ליקוטי מוהר"ן א רה

תקון למקרה לילה, רחמנא לצלן, לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו, חס ושלום, כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה, כי תהלים בגימטריא לילי"ת עם החמש אותיות של שמה שהיא הממנה על זה כידוע, וצריך לכון בשעת אמירת תהלים, שתהלים בגימטריא תפ"ה, שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלקים במלואו כזה אלף למד אלף למד הי יוד מם שעל ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה, כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע, כי יש בה כח אש ומים חמימות ולחות שהם בחינת חסד וגבורה, ועל ידי השני שמות אל אלקים הנ"ל שהם בחינת חסד וגבורה כידוע שהם גימטריא תהלים כנ"ל, על ידי זה מוציאין הטפה משם, וזה צריך לכון בשעת אמירת תהלים: ועל כן צריך לומר עשרה קפיטל, כי יש עשרה מיני זמרה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים כמובא (בגמרא פסחים קי"ז ובזהר): שהם אשרי ולמנצח ומשכיל והללויה וכו' עין בפרוש רש"י, ויש כח בכל לשון ולשון של העשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקלפה הנ"ל, כי כל אחד מאלו הלשונות, הם הפך הקלפה הנ"ל, כי אשרי הוא לשון ראיה והסתכלות, הפך הקלפה הנ"ל שעקר כחה מקלקול הראות, מבחינת "ותכהין עיניו מראות", בבחינות "יהי מארת" חסר, ודרשו רבותינו, זכרונם לברכה (תקוני זהר תקון מ"ד דף עט: ): 'דא לילית' נמצא שעקר כחה מקלקול הראיה, ואשרי שהוא לשון ראיה היא הפך ממנה: וכן משכיל, כי היא בחינת משכל, ומשכיל הוא הפך מזה, וענין זה עין במקום אחר (לעיל בסימן יט). כי עקר כחה להחטיא את האדם במקרה, חס ושלום, הוא על ידי לשון תרגום, שהוא בחינת משכיל על ידי תרגמן, שהוא מערב טוב ורע, לפעמים משכל ולפעמים משכיל עין שם: וכן הללויה, הפך הקלפה, ששמה לילית, על שם שהיא מיללת ביללה תמיד, והלל הפך יללה, כי אותיות הללי הם הפך ילל"ה: והשאר לא פרש. גם הטפה באה מהדעת שהוא בחינת חסד וגבורה כידוע, כי גם הטפה היא בחינת חסד וגבורה כנ"ל, וידוע שהדעת הוא בחינת חמשה חסדים וחמש גבורות, על כן צריך לומר עשרה קפיטל: וזה בחינת (תהלים ל"ב): "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע ראשי תבות נאף. שהוא נכנע על ידי בחינת לדוד משכיל, דהינו תהלים:

אחר כך גלה רבנו, זכרונו לברכה, העשרה קפיטל תהלים בפרטיות, שצריך לאמרם באותו היום שיקרה לו, חס ושלום, מקרה בלתי טהור, ואלו הן, מכתם לדוד, ט"ז: לדוד משכיל, ל"ב: אשרי משכיל אל דל, מ"א: כאיל תערג, מ"ב: למנצח אל תשחת, נ"ט: למנצח על ידותון, ע"ז: תפלה למשה, צ': הודו לה' קראו בשמו, ק"ה: על נהרות בבל, קל"ז: הללויה הללו אל בקדשו, ק"נ: ואמר: שאלו העשרה קפיטל תהלים, הם תקון גדול מאד מאד למקרה חס ושלום, ומי שזוכה לאמרם באותו היום, אין צריך לפחד עוד כלל מפגם הנורא של המקרה, חס ושלום, כי בודאי נתתקן על ידי זה: (ועין ענין זה ב"לקוטי מוהר"ן - תנינא" בסופו):

ב. הקדמה לתיקון הכללי (הוצאת קרן ר' ישראל דב אודסר)

ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי, והם תקון גמור ומועיל מאד מאד. ויש מי שיקרה לו ע"י רבוי אכילה ושתיה או על ידי חלשות ועייפות או על ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום (והוא כמו תינוק שמשתין בשנה). גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מהמקרה, או המזל שומר אותו ונצול. גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל, ואחר כך מתעורר משנתו, גם זה מן השמים שמצילים אותו מזה. רק מי שיקרה לו ח"ו מחמת הרהורים, מזה נבראים ממש קלפות ח"ו כמבואר בספרים. אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים בודאי יתקן בזה מאד מאד.

מניעת דיבור מיותר

אגרת הגר"א

ועד יום מותו צריך האדם להתייסר, ולא בתעניתים וסיגופים רק ברסן פיו ותאוותו, וזהו התשובה... וזהו יותר מכל התעניתים וסיגופים בעולם.

תהילים

דעה חכמה לנפשך (תשס"ה) רבי יצחק מאיר מורגנשטרן

ע"י בשורות טובות יכולים לומר תהלים גודל חשיבות אמירת תהילים בפרט בימי השובבי"ם, שבהם נעשה ייחוד בחינת תורה ותפילה, וייחוד הבקשות עם השבח שבזה מתקן מידת ההוד, והוא מחזק הביטחון בלבות ישראל, שעל ידי זה אפשר לפעול ישועות בקרב הארץ. (א) ימי השובבי"ם מסוגלים לתיקון פגמי העוונות ולכן יש להרבות בהם בתהלים (ב) אף מעט תהלים חשוב ביותר לתיקון פגמים הקשים (ג) אף כי עבודת התורה והתפילה נפרדים הם, עכ"ז ספר התהלים כולל שניהם יחדיו, וכן צריך לכלול שניהם יחדיו בעסק התורה ובעבודת התפילה (ד) חיבור התורה והתפילה מעורר ייחוד עליון מאוד, ובאמירת תהלים אף מעט, מחברים התורה עם התפילה (ה) גודל חשיבות אמירת מעט תהלים, כדאי' מצדיקים הזכות באמירת ד' פרקי תהלים (ו) בתפילה עצמה יש לחבר ענין הבקשות עם ענין השבח, שהוא תיקון ההוד ובחי' בנין ביהמ"ק (ז) בתהלים ישנם ב' אלו העניינים, ובנקל להרגיש בחי' הקרבה ע"י בשורות טובות (ח) הטוב שגומל השי"ת עם האדם הוא לצורך ההודאה על כל חסדיו עמו (ט) יש להתחזק מאוד בעבודת השמחה, ושלמות אמירת תהלים היא דייקא מתוך שמחה ובשורות טובות, והם שעשועי עוה"ב (י) אמירת תהלים בחצות הוא שלמות התורה והתפילה המחישים הגאולה ובנין ביהמ"ק בב"א (יא) באמירת תהלים באמונה שדוד אמרם ברוה"ק, נעשה כאילו אמרם דוד המלך בעצמו ממש עתה (יב) יש לבטוח בהשי"ת בכל דבר ועי"ז אפשר לפעול ישועות ע"י אמירת תהלים (יג) אין לימוד הממשיך ישועה כאמירת תהלים, והוא מחזק הבטחון בלבות ישראל (יד) דעת החזו"א כראשונים הסוברים שבטחון הוא שכל הנעשה הוא לטובה, אך לדרך החסידות הבטחון הוא שמובטח האדם שהשי"ת ימלא משאלותיו (טו) הישועה תלויה בעצם הבטחון, ובכח התהלים לחזק מידת הבטחון (טז) ע"י הבטחון אין לחשוש שמא יגרום החטא, וע"י התהלים מתחזק הבטחון בהשי"ת ובכך מעורר הגאולה (יז) כח תחיית המתים בדורות הקדמונים הוא מכח הבטחון, וכן יהיה לעתיד בגילוי אצל הצדיקים

ענוה

קרנות צדיק ב כז

אין לך בכל המידות המביאה לידי קרי כמו הגאוה ומלבד עונשו החמור שהוא כע"ז וג"ע וש"ד אלא גם מרעה אל רעה יצא לבא לידי קרי (א"ה זשה"כ "וימנע מרשעים אורם", בקרי ושז"ל המכלה מאור העינים כנז"ל באות ט"ו הוא משום "וזרוע רמה תשבר" שיש להם גאוה, וזשה"כ "רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלהים כל מזימותיו" ר"ל שיש לו גאוה ולכן יחילו דרכיו בכל עת... וזשה"כ "שבור זרוע רשע" - זו הגאוה ואז "ורע" - השז"ל "תדרוש רשעו בל תמצא". וזשה"כ "וכל קרני רשעים אגדע" - הגאוה ואז "תרוממנה קרנות צדיק" וז"ש "מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו" כי החוטא בשז"ל עליו נאמר "לא יגורך רע" כמ"ש פ"א או"ט, מי שהיה נקי כפים ולא יהיה חוטא בשז"ל שנא' עליו "ידיכם דמים מלאו" כמ"ש בפ"א והוא ע"י שיהיה "ובר לבב" ויזהר מתחבולות ומרמה.

באיבר שחטא יעשה מצוות וישמח את אשתו בעונה ופריה ורביה

א. ויקרא רבה כא ה

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, ו): כִּי בְתַחְבֻּלּוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, רַבִּי נָתָן וְרַבִּי אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר, אִם עָשִׂיתָ חֲבִילוֹת שֶׁל עֲבֵרוֹת עֲשֵׂה כְּנֶגְדָן חֲבִילוֹת שֶׁל מִצְווֹת, (משלי ו, יז): עֵינַיִם רָמוֹת,(דברים ו, ח): וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. (משלי ו, יז): לְשׁוֹן שָׁקֶר (דברים יא, יט): וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם. (משלי ו, יז): וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי (דברים ו, ח): וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ. (משלי ו, יח): לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. (משלי ו, יח): רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, הֱוֵי רָץ אַחַר מִילָה שֶׁהִיא בֵּין בִּרְכַּיִם.

ב. ר' צדוק הכהן מלובלין - צדקת הצדיק אות קכד

איסור דהוצאת זרע לבטלה הוא בכלל מצוה דפריה ורביה כנראה מדברי התוס' סנהדרין (נ"ט ריש ע"ב) וכמו שנתבאר בחידושים ולכן על ידי מצות פריה ורביה בכוונה הראויה לשם ה' יוכל גם כן לתקן מה שחטא באיסור זה ולקלוט אותן טיפין לקדושה כי כל לאו הבא מכלל עשה העשה הוא תיקון הלאו. וגם בלאו הכי אמרו בויקרא רבה (כ"א ה') כי באבר שעשה בו חבילות עבירות יעשה בו חבילות של מצוות עיין שם. וכן כאן באותו אבר חבילות מצוות היינו פריה ורביה ומצות עונה.

ג. שמחת הבית וברכתו

התיקון הראשון והעיקרי הוא כמובן תיקון הברית, היינו שיתקשר האיש אל אשתו באהבה גמורה. שאמרו חכמים, באיבר שאדם חטא, בו עליו להוסיף מצוות. היינו שיתאמץ מאוד לשמח את אשתו בכל העונות שהוא חייב בהן, וכשיש התנגשות בין מה שמשמח אותו לבין מה שמשמח את אשתו, ישים את תאוותו בצד וישתדל לשמח את אשתו ככל יכולתו. וכן יהדר במצוות פרו ורבו, להוליד בנים ובנות ככל שכוחו וכוח אשתו מאפשרים להם... במקום מה שהשחית והמית -  ירבה חיים. במקום חטא האנוכיות - יקדיש עצמו לטובת גידול ילדיו וחינוכם לתורה ומצוות (צדקת הצדיק מט וקכד וכן באורות התשובה יד ל).

קשת ומשיח

א. ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין (י כב מהדורת הר ברכה)

וזהו שלימות התעוררות התשובה ושיהיה במדריגה זו, וזהו עיקר שורש דוד המלך ע"ה שהוא עצמו נשמת משיח הוא שורש התיקון דרע שבתולדה וביטול היצר ועטיו של נחש שבתאוות ושמירת הברית, וכמו שמובא (תיקוני זוהר תיקון ל"ז) לא תצפי לרגלא דמשיחא עד דתחזי קשת בגוונוי נהירין או עד דאתגלייא אות בעלמא מאי אות וכו' אות ברית עד כאן, וידוע הקשת הוא גם כן סימן תיקון הברית שבזה הוא ההגנה מעונש חטא דדור המבול רק החילוק דקשת הוא סימן שצריכין הגנה מצד הבטחת ה' יתברך ולולי רוב רחמיו היו חייבים, וזה על דרך שאמרו (סנהדרין צ"ח א) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו וכו' שכולו חייב וכו' למעני אעשה עיין שם, וה' יתברך מאיר ומראה לעין כל איך הכל ממנו יצאו כבושים ושאין חטא בישראל כלל, וזה הקשת בגוונוי נהירין היינו ההארה גמורה בהגנת ישראל למענו יתברך או בהתגלות אות הברית בעולם בפועל והיינו בדור שכולו זכאי.

ב. ר' צדוק הכהן מלובלין - תקנת השבין (טו לט במהדורת הר ברכה)

ורבי שמעון בר יוחאי וחביריו היו יחידים בדבר זה שעל כן אמרו (בראשית רבה ל"ה, ב') לדרת חסר פרט לדורו של חזקיה ושל רבי שמעון בר יוחאי שלא היו צריכין לאות קשת נגד עונש מבול הבא על פגם הברית, ועל חזקיה אמרו (סנהדרין צ"ד א) דביקש הקדוש ברוך הוא לעשותו משיח והיינו שיזכה לחיי עולם דעל משיח נאמר (תהלים כ"א, ה') חיים שאל ממך נתת לו וגו' כמו שאמרו (סוכה נ"ב א) אינו מבקש אלא חיים וכו', ודבר זה אי אפשר אלא על ידי שלימות קדושת הברית וכמו שכתבתי לעיל (ריש סימן ו') באותן שמתו בעטיו של נחש דזהו עטיו של נחש שיש עדיין שורש תאוה גופנית בלב בענין זה, מה שאין כן יעקב אבינו ע"ה דהיה נקי מזה ולא ראה קרי מעולם דראובן ראשית אונו לא מת וכן אליהו מלאך הברית חי לעולם, ור' יהושע בן לוי דגם כן לא נראה הקשת בימיו כמו שאמרו בכתובות (ע"ז ב) נכנס חי לגן עדן ורבי שמעון בר יוחאי שם שאלו על זה דלולי זה לא היה יכול ליכנס למקומו ומחיצתו של רבי שמעון בר יוחאי ולהשיג מדריגתו וגם לא היה אליהו המכריז לפניו פנו מקום...