ימי השובבי"ם ת"ת

חלק ב'

בו יבוארו חשיבות ענייני הקדושה ומהות קדושת הברית והיסוד ודרכי התשובה

שמירת העיניים ברית המעור וברית הלשון

א. במדבר פרק טו לט - מ

וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם 

ב. איוב פרק לא א

בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי וּמָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה.

ג. הקדמת הזוהר הקדוש ח.

רַב הַמְנוּנָא סָבָא אָמַר הָכִי (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ, דְּלָא יָהִיב בַּר נָשׁ פּוּמֵיהּ לְמֵיתֵי לְהִרְהוּרָא בִּישָׁא, וִיהֵא גָרִים לְמֶחטֵי לְהַהִיא בְּשַׂר קֹדֶשׁ דְּחֲתִים בֵּיהּ בְּרִית קַדִּישָׁא. דְּאִילּוּ עָבִיד כֵּן מָשְׁכִין לֵיהּ לְגֵּיהִנֹּם. וְהַהוּא דִּמְמוּנֶה עַל גֵּיהִנֹּם דוּמ''ה שְׁמֵיהּ. וְכַמָּה רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי חַבָּלָה בַּהֲדֵיהּ. וְקָאִים עַל פִּתְחָא דְּגֵיהִנֹּם, וְכָל אִנּוּן דְּנָטְרוּ בְּרִית קַדִּישָׁא בְּהַאי עָלְמָא, לֵית לֵיהּ רְשׁוּ לְמִקְרַב בְּהוּ. [תרגום: רַב הַמְנוּנָא הַזָּקֵן אָמַר כָּךְ, (קהלת ה) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךְ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךְ - שֶׁלֹּא יִתֵּן בֶּן אָדָם אֶת פִּיו לְהָבִיא לְהִרְהוּר רַע וְיִגְרֹם לְהַחֲטִיא אוֹתוֹ בְּשַׂר קֹדֶשׁ שֶׁחָתוּם בּוֹ בְּרִית הַקֹּדֶשׁ, שֶׁאִם עוֹשֶׂה כָּךְ, מוֹשְׁכִים אוֹתוֹ לַגֵּיהִנֹּם. וְאוֹתוֹ מְמֻנֶּה עַל הַגֵּיהִנֹּם דּוּמָ''ה שְׁמוֹ, וְכַמָּה רִבּוֹאוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה יַחַד אִתּוֹ, וְעוֹמֵד עַל פֶּתַח הַגֵּיהִנֹּם, וְכָל אוֹתָם שֶׁשָּׁמְרוּ בְּרִית הַקֹּדֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֵין לוֹ רְשׁוּת לִקְרַב אֲלֵיהֶם].

ד. תפילת "אלוקי נצור"

אלוקי נצור לשוני מ"רע" - עוון הנ"ל קרוי "רע" כמבואר בזוה"ק ושמירת הלשון מצילה מעוון הנ"ל.

ה. אוהב ישראל ויחי

ושאחד מישראל פוגם ח"ו בה' מוצאות הפה, היינו ע"י לשון הרע ורכילות ושאר דיבורים לא טובים ר"ל, אזי מזה נמשך כל הרעות וכל הצרות וחולשות ר"ל, וכמו שאיתא בזוה"ק (משפטים קכב.) נצור לשונך מרע, ודריש מרע לשון מרעין בישין יעו"ש, וכולא הוא בגין דה' תתאה הוא כביכול בפרודא מבעלה, וה' עילעא אינה משפעת אליה, ומזה נמשך כל הרעות ר"ל. וגם הפגם של ברית המעור בא מפגם ברית הלשון על פי הרוב ר"ל.

ו. צפורן שמיר ז קא

הרוצה להנצל מקרי לא יטמא ברית הלשון ובפרט מנבלות הפה ולה"ר כי הלשון והמעור מכוונים ומי שפוגם בלשון וודאי יחטא במעור וזה אפשר רמז גבר מחטוא בלשוני:

ז. ועי' עוד בהרחבה בראשית חכמה שער הקדושה פרקים יא יב

עצות כלליות נגד יצה"ר

לימוד תורה וחסד

א. זוהר הקדוש וישב דף קצ. (ועי' ברמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כב לעיל)

אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, כַּד חָמֵי בַר נָשׁ דְּהִרְהוּרִין בִּישִׁין אַתְיָין לְגַבֵּיהּ, יִתְעַסַּק בְּאוֹרַיְיתָא, וּכְדֵין יִתְעַבְרוּן מִנֵּיהּ [תרגום: אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה שֶׁבָּאִים אֵלָיו הִרְהוּרִים רָעִים, יִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, וְאָז יַעַבְרוּ מִמֶּנּוּ]. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, כַּד הַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא אָתֵי לְמִפְתֵּי לֵיהּ לְבַר נָשׁ, יְהֵא מָשִׁיךְ לֵיהּ לְגַבֵּי אוֹרַיְיתָא, וְיִתְפְּרַשׁ מִנֵּיהּ.

ב. תנא דבי אליהו זוטא א

אשריהם ישראל, בזמן שעסוקים בתורה ובגמילות חסדים - יצרם מסור בידם, ואין הם מסורים ביד יצרם.

ג. קידושין ל:

תנא דבי רבי ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ

תפילה

ספר חסידים אות כח

אם באה עברה לידו, יתפלל בכל לבו לבוראו שיצילנו, ומה כשבאים יסורים על האדם לפי שעה יצום ויבכה ויתחנן ליוצרו, כל שכן שיתפלל אדם לבוראו להצילו מן העברה.

הפנמה שיצה"ר ממלא דמיון זמני

שיחות הר"ן תורה ו

היצר הרע דומה כמו מי שהולך ורץ בין בני אדם וידו סגורה ואין אדם יודע מה בתוכה. והוא מרמה בני אדם ושואל לכל אחד, מה אני אוחז. ולכל אחד נדמה כאלו הוא אוחז מה שהוא מתאוה. ועל כן הכל רצים אחריו כי כל אחד סובר שיש בידו מה שהוא חפץ. ואחר כך הוא פותח את ידו ואין בה כלום. כמו כן ממש היצר הרע שהוא מרמה כל העולם והכל רצים אחריו ומרמה לכל אחד ואחד כאלו יש בידו מה שהוא חפץ כל אחד כפי שטותו ותאותו. ואחר כך בסוף הוא פותח את ידו ואין בה כלום כי אין מי שימלא תאותו אצלו, גם נדמו כל התאוות של העולם כמו עמודי אור הנכנסים בבית מן אור החמה כנראה בחוש שהם נדמין לעמודים מחמת הזריחה של החמה, וכאלו רוצים לתפס אותן עמודי אור שתופסים וחוטפים ואין בתוך היד כלום, כך הם כל התאוות של עולם הזה.

שיתוף ועצה מרב/ חבר

צעטיל קטן יג

לספר בכל פעם לפני המורה לו דרך השם ואפילו לפני חבר נאמן, כל המחשבות והרהורים רעים אשר הם נגד תורתנו הקדושה, אשר היצר הרע מעלה אותן על מחו ולבו, הן בשעת תורה ותפלה, הן בשכבו על מטתו והן באמצע היום, ולא יעלים שום דבר מחמת הבושה. ונמצא ע"י ספור הדברים שמוציא מכח אל הפועל, משבר את כח היצר הרע שלא יוכל להתגבר עליו כל-כך בפעם אחרת; חוץ עצה טובה אשר יוכל לקבל מחברו, שהוא דרך השם והוא סגולה נפלאה.

הבנת תוצאות החטא

נתיבות שלום שובבי"ם עמ' טו

וב' חשבונות אלו מחוייב איש יהודי לדעת, לפני שנכשל צריך להעריך עד כמה רע ומר הפוגם ר"ל, ואם נכשל צריך להתחזק כי שערי תשובה ושערי דמעות לא ננעלו, ודרכו של היצר להפך החשבונות, לפני שנכשל מקטין בעיניו גודל הפגם, ולאחר שנכשל מפילו בייאוש שאין כבר תרופה עבורו, וצריך סייעתא דשמיא ע"ז.

הכרת האדם את תכונותיו ומלחמה מהירה וחזקה

נתיבות שלום שובבי"ם עמ' יט

וזה הטבע ותכונת הנפש, הם האויב היותר פנימי היודע לנצל כל שעה של חולשה ורפיון ידים להתקיפו ולנצחו. והאדם צריך להתעמק וללמוד את טבעיותיו ותכונותיו בהכרה ובתת הכרה, לידע איך להילחם עמהם. ויחד עם זה ללמוד פרק בתכסיסי מלחמה, שיסוד גדול בנצחון האויב הוא בגודל מחץ ההסתערות, שתהיה התקפת בזק על כל החזיתות, עד שהאויב אינו יכול להתאושש ואובד עשתונותיו.

הסחת הדעת

א. שערי הלכה ומנהג אה"ע נב - ידועה עצה היעוצה - היסח הדעת. ואין הכונה למלחמה עם המחשבה לא טובה, אלא להסיח דעת ממנה. ובכדי להקל את זה - יעסיק את כח המחשבה בענין אחר שאין לו שייכות כלל לתוכן המחשבה לא טובה. ומה טוב להעסיקו באותיות של תורה ותפילה. ואם מעט אור דוחה הרבה חושך, עאכ"ו הרבה אור.

ב. הוראות והנהגות לר' חיים מוואלוזין נד

הסתכלות בעריות ושיחתן אמר שיבקש רחמים תחילה, וזה כלל גדול כל מה שיגדור עצמו יותר ויגדור עצמו אפי' מראיה אח"כ יבעור בו כאש בנעורת...

הפנמת תפקיד היצה"ר

תומר דבורה פרק ו

פירשו בזוהר (בראשית), שיצר טוב נברא באדם לעצמו ולצרכו, ויצר הרע לצורך אשתו... אם כן כל התעוררות שיעורר האדם עצמו לצד הגבורה ויצר הרע [לצורך עצמו] - פוגם.

עוד שלל עצות והנהגות

צפורן שמיר פרק ז (החיד"א)

(קג) מסורת היא, שהמגלה סודות התורה לשאינם הגונים בא לידי קרי, ואסמכוה אקרא: סוד ה' ליריאיו וברית"ו להודיעם. (קד) מסורת היא, שהרואה קרי וטובל ביום ההוא דוקא ומתודה כראוי, נמחה המזיק של הקרי. (קה) הנודר ואינו מקיים בא לידי קרי, והוא בכלל מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בעון נדרים בני"ו מתים. (קו) מאכלים המרבים ושתית יין בלילה - פרצה קוראה לגנב. וישתו וישקרו עמו זרע שקר. (קז)ישן יחידי בלילה בביתא דמיחדא משאר בתי הוא באחריות לבוא לידי מקרה לילה. (קח) העצבות ובעל האנחה גורם לטמא, כי היא מדה פלונית כשמה, ונותן לה יד לעשות בו תאותה, כיון שהיא מסטרא דילה. וסימנך: עצ"ב מזריע זרע. (קט) המסתכל בצורת עכו"ם אינהו ואביזריהו גורם דהסתכלותו מקלקלת הצורה. ואפשר דהינו דקרו לרבי מנחם בן סימאי בנן של קדושים דלא אסתכל בצורתא, כי כל מקום קדושה שם גדר ערוה, והיה נזהר מאוד אף בצורתא דזוזא. (קי) השומע קול שיר שאינו של קדשה ומטמא אזניו - אזן ששמעה תרש"ע ויבוא לידי קרי, ח"ו. (קיא) אם סביב למיטתו יהיו בגדים צואים עבי"ט ומהנ"י כלי מי רגלים בלי כסוי כדחזי, נותן מקום לשלוט בו, ויכסוה"ו בבגדים ולא יחם לו (קיב) אם יהיה סמוך למראשותיו מנעלים או מכנסים וכיוצא, יגביר כחם להכשילו ח"ו. (קיג) אם יהיה עליו מפתחות ברזל וכיוצא, יתן להם יד להחטיאו ח"ו (קיד) אל יאמר אדם בראותו אזהרות אלו: הן אני עובר כולם או מקצתן ובל יראה קרי! דיש להשיב, דאפשר שנעקרה הטפה ויוצא דרך מי רגלים. או אפשר דכל זה ברוצה להפרד ואינו מהסטרא אחרא, אבל אם כבר החזיקה בו בעוונות גדולות אינה חוששת לפרוטרוט וקים לה בדרבה, ודברי רבותינו ז"ל קדושים ונאמנים ולא יחטיאו השערה. או שמא יש לו מצוה המגנה עליו לשעה. (קטו) יזהר לעסק בתורה סמוך לשכיבה איזה שעור גרסא במשניות או בספר זהר הקדוש, אשר קדשת התורה אשר למד בשכבו תנצר אותו. (קטז) יקרא קריאת שמע כהגן תבה בתבה וסדר המתקן מהאר"י זצ"ל (קיז) בשכבו יהרהר בדברי תורה במה שלמד ביום או בלילה, ואפילו הוא בעל מקרא לבד יהרהר בפסוקים הרגיל בהם, ומתוך זה יישן וערבה שנתו. (קיח) יציר דיוקנו של אביו נגד עיניו ויועיל לו, ואתנח סימנא: דשא מזריע זרע למינהו. דש"א - ד'יוקנו ש'ל א'ביו - דין גרמא שיהא מזריע זרע למינהו בבת זוגו כמצותו. ויוסף הצדיק נצול במה שנראית לו דיוקנו של אביו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ואפשר שזהו רמז הפסוק: ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם. ראשי תבות "ואין איש" - ו'דמות א'ביו י'עקב נ'ראה א'ל י'וסף ש'ם. (קיט) ישכב על צדו השמאלי, וזה יועיל להכניע צד שמאל. וגם על פי הרפואה הוא טוב בתחילת שכיבתו. וכל קבל דנא אם ישכב על צד ימין הסטרא אחרא שמאל בעשותו ולו אח"ז לקר"א לו. (קכ) ישכב עם ארבע כנפות, והציציות הני מגנו לשמרו מחטוא. וכבר נודע שרבנו האר"י זצ"ל לא היה מסיר טלית קטן אף בעת זיווגו. (קכא) כשהולך לישן יציר שם המיוחד הוי-ה ברוך הוא כאלו כתוב לפניו בכתב אשורית גדולה. וכתיב: עיני תמיד אל ה', כי הוא יוציא מרשת רגלי.

ליקוטי מוהר"ן ח"א סוף תורה קסט

עוד מצאתי, שזהו בחינת: ושמר ה' לך את הברית. כי כשתזכה לשמחה, אזי השם יתברך בעצמו ישמר לך את הברית, דהיינו שיהיה בעזרך לשמר את הברית-קדש, כי עקר פגם הברית הוא ע"י עצבות, כידוע. כי פגם הברית בא על ידי הקליפה הידועה, שנקראת לילית על שם שמיללת תמיד, שזהו בחינת עצבות. ועל כן עקר שמירת הברית זוכין ע"י שמחה, כי ע"י שמחה זוכין שהשם יתברך בעצמו יעזר לו לשמר את הברית קדש כנ"ל.

שייכות עוון הנ"ל בדורנו

א. ראשית חכמה שער התשובה פרק ג י

ומהדברים שצריך השב לתקן, הוא לתקן אות ברית הפגום בהוצאת זרע לבטלה, שאין אדם בזמנינו ניצול ממנו בבחרותו.

ב. קב הישר פרק צ

והלב יודע מרת נפשו, שכמעט אחד מאיתנו לא ניצול מחטא זה, על כן מוטל על כל אחד ואחד מישראל לתקן מאי דאפשר, וה' ברוב רחמיו וחסדיו יקבל מחשבות טובות של ישראל עמו, וימהר עלינו לגאלינו.

ג. שפתי כהן (פר' כי תצא, לר' מרדכי הכהן מגורי האר"י בצפת. מובא בקב הישר פרק סח)

אחד מני אלף ניצול מחטא זה של הוצאת ש"ז לבטלה

ד. צדקת הצדיק אות צה

בימי הנעורים רתיחת התאוה מתגברת ואז מרבה חטאים מצד היצר רע רחמנא ליצלן והם חטאת נעורים וזה היה בדור המבול כמו שנאמר שם (בראשית ח' כ"א) כי יצר וגו' מנעוריו. וגם כן מסגל טוב הרבה מצד היצר טוב וחשקות לדברי תורה, וזה היה דור המדבר כמו שנאמר (ירמיה ב' ב') וזכרתי לך חסד נעוריך והם עצמם אותם הנפשות כמו שמובא בזוהר פנחס (רט"ז סוף ע"א) עיין שם, דהיו ראוים לקבל תורה במבול אילו זכו ונשמת משה היתה שם: ודורו של משיח אז יהיה פעם שלישי אותו דור בסוד מה שנאמר (תהלים ק"ג ה') תחדש כנשר נעוריכי ואז יהיה התיקון הגמור שבאות בערבוביא חטאת נעורים וחסד נעורים והטוב יתגבר על הרע ויהפכו לטוב. וזה שמובא בזוהר (נח ע"ב ב) ובתיקונים (תיקון י"ח) כד תחמי קשתא באנפי נהירין תצפי לרגלי משיח שהקשת הוא אות הברית נגד עונשי חטאת נעורים ובדורו של משיח יהיה זה באנפין נהירין בהארת פנים שהשם יתברך מאיר עיניהם לדעת כי סר עוונם בזה ועמך כולם צדיקים וגו' (ישעיה ס' כ"א) פירוש שומרי הברית כנודע.  

ה. צדקת הצדיק אות קט

ובעקבי משיח מתגבר מאד עוון זה וכמו שכתב בספר ראשית חכמה כי כמעט אין אדם בדורו שניצול. כי כל הנפשות שיצאו עד אברהם אבינו ע"ה נוטעו בזרעו אחר כך, כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג א) על פסוק (בראשית י"ח י"ח) ונברכו בך כל גויי הארץ לשון הברכה [וזה נאמר לטעם על ההודעה מהפיכת סדום שגם הם נברכו בו והיו צריכים הכנה יתירה לשיתוקנו כמו שכתב האריז"ל שהם היו יוצאי מצרים. ונודע דרשת חז"ל (ויקרא רבה כ"ג ב') על פסוק (דברים ד' ל"ד) גוי מקרב גוי. וגם ידוע דגלות מצרים היה בעבור אברהם לכך הוא התפלל עליהם ועל ידי זה ניתקנו בעתיד] ולכך נקרא אב המון גוים, אב ממש לכל הגוים: והיינו כי שני אלפים הוא סיבוב שלם בבריאה כמו שאמרו (בראשית רבה י' ב') בב' נברא העולם וכמו שנתבאר במקום אחר על מאמר חז"ל דתורה קדמה שני אלפים שנה לעולם. ולכך אמרו ז"ל (סנהדרין צ"ז א) שני אלפים תוהו וכו' שבכל חלק היו כל הנפשות הראויות לצאת. דתוהו עד אברהם אבינו ע"ה. ודתורה בזרעו עד משיח שיכלו כל הנשמות שבגוף כמו שאמרו ביבמות (ס"ב א) ויהיה פעם שלישית בתכלית השלימות בדורו של משיח המתחיל בשני אלפים השלישים: והנה שלושה דורות שקדמו לאברהם אבינו ע"ה מנו בפרק חלק (סנהדרין ק"ט א) שאין להם חלק לעולם הבא והיינו לתוקף הרע שנתגבר עליהם וזה לעומת זה כאשר יתוקנו הם גם כן בתוקף גדול. וסדום הם דור יציאת מצרים כנזכר לעיל ודור הפלגה הם דור עולי גולה גם כן מארץ שנער ואמרו ז"ל (ברכות ד' א) שהיו גם כן ראוים לנס כביאה ראשונה. ודור המבול הם דור משיח בעלי ביאה שלישית ולכך מתגבר עוון דדור המבול ביותר. [ושלושה אלו הם גם כן נגד כלל שלושה סדרי שני אלפים הנזכרים ואין כאן מקום להאריך].  

ו. שמחת הבית וברכתו עמ' 105

בעקבתא דמשיחא עוון זה מתגבר מאוד, מפני שלקראת הגאולה יצר החיים גובר מאוד, ועימו הקושי לשמור אותו בקדושה, והצדיקים צריכים להתגבר על כל המכשולים ולקום ולהתעודד, כפי שנאמר (משלי כד טז): כי שבע יפול צדיק וקם. ומתוך כך נזכה לגאולה מיצר הרע והמוות הכרוך בו, והחיים יתגלו במלוא עוצמתם עד תיקון העולם בתחיית המתים.