"ויאמר בי נשבעתי נאם ה' כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך. כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקלי" (בראשית כב,טז-יח). בדברי ה' לאברהם לכאורה יש סתירה, מצד אחד אומר "וירש זרעך את שער איביו", הרי שיש אויבים ואתם נלחם, ומיד אומר "והתברכו בך כל גויי הארץ" משמע שאין אויבים, אלא הגוים באים להתברך ממך? בפשטות אפשר לומר שמדובר בשני סוגים, יש גויים באים לילחם בנו ואותם אנו מנצחים, ויש כאלו שבאים לטובתנו, כמו שרואים כיום שיש ארצות שבעדנו, ויש השונאות אותנו. עוד אפשר שמדובר בדברים קבועים, שכל הבא נגדנו ננצח, ולכולם נשפיע שפע ברכה. כמו שרואים גם כיום שגם ארצות השונאות אותנו, יחד עם זה יש להם הערכה גדולה מאוד לחכמתנו, ובכלל גם בלי דעתם הם מתברכים מאתנו, שיש הרבה דברים בעולם שמקורם בישראל, ובכלל ביהודים שבעולם (כידוע גם פרסי נובל אחוז היהודים שזכו גדול לאין ערוך מאחוז היהודים באוכלוסיה). הרב קוק זצ"ל ראה בפס' אלו שני זמנים שונים, כמו שהביאו והסבירו מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' תשרי 'ההבטחה'). יש את הזמנים שבנ"י נילחמים נגד אויביהם, ויש זמן שיבוא לעתיד שכולם ירצו לידבק בבנ"י, שיבינו (ויפנימו) את האמת המוסרית והטוב שאנו מביאים לעולם. לכאורה מה הקשר בין זה לעקידה, שדווקא בה מובאת ההבטחה הזו? בפשטות הסיבה היא שבשל מעלת העקידה, היה ראוי אז שנתברך בזה. מרן הגר"ח דרוקמן שליט"א מביא (שם) שבעקידה יש כוחות על טבעיים (שאברהם פעל בצורה שמעבר לדבר הטבעי שאדם מתנהג בעולם) וכך גם הניצחון על אויבנו זהו דבר על טבעי, שבנ"י לא מושמדים, שזה כמעל הטבע. גם ההערכה לכנסת ישראל, שלעתיד תתגלה, קשור בניסיון העקידה 'ההערכה הפנימית של כנסת ישראל, הולכת ונמשכת מתוך האור הפנימי הצפון, שנגמר בישולו וערכו המשוכלל בניסיון המקודש הנשגב הזה' (הרב זצ"ל). נראה שדברי הרב זצ"ל נעוצים במדרש: 'אמר רבי חנין: "כי יען אשר עשית את הדבר הזה", נסיון עשירי הוא, ואתה אומר: כי יען אשר עשית הדבר הזה? אלא זה נסיון האחרון שהוא שקול כנגד הכל, שאילולי לא קבלו עליו אבד את הכל [נ"א: כל מה שעשה]' (שמו"ר נו,יא) [וכן נרמז בגמ': 'אף הקב"ה אמר לאברהם: ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן, עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו אין ממש בראשונים' (סנהדרין פט,ב)]. הרי שניסיון העקידה הוא השלמות של הכל, ולכן בו באה לידי שלמות מעלת בנ"י שהיא תתגלה בעתיד. לכן ההבטחה מתחילה ב”כי יען” וגו' שכוונתו שזה השלמות של הכל. נראה שאפשר לומר עוד שבעקידה יצחק מת וקם לתחיה: 'ר' יהודה אומר: כיון שהגיע החרב על צוארו, פרחה ויצאה נפשו של יצחק, וכיון שהשמיע קולו מבין הכרובים ואמר לו: "אל תשלח ידך", נפשו חזרה לגופו, וקם ועמד יצחק על רגליו. וידע יצחק שכך המתים עתידים להחיות, ופתח ואמר: ברוך אתה ה' מחיה המתים' (פרקי דר"א לא). לכן יש כאן מצד אחד את כוח השרידות של ישראל, שלא מתים, אלא שורדים לעולם, ויש כאן גם יחס לעתיד לבא של תחיית המתים, שזה דבר שכ"ך מדהים וקשור בקדושה בעולם, שאין מי שמודע לזה ויכול לרצות להיות מנותק מישראל הקדושים, לכן זה משפיע שלעתיד הגוים ירצו לדבוק בישראל. לכן דרך זה הושפע לעולם כוחות אלו שיתגלו. עוד אפשר שהסכמת אברהם לשחוט את יצחק גרם למידה כנגד מידה, שיהיה ניצחון ושרידות לבנ"י, ורצונו של אברהם שלא להפסיד את הקרבן, שלכן חיפש ומצא את האיל, כנגד זה נחשב הרצון לידבק בקדושה, שישפיע שהגוים ירצו לידבק בקדושתנו. לכן לפני הבטחת הניצחון נאמר "כי יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך" שהסכמתו לשחוט גורם לניצחון, ואחרי הבטחת הברכה לגוים נאמר "עקב אשר שמעת בקלי" שאומר שטעמו זה שמיעה בקול ה', שאברהם כ”ך היה דבוק בעשיית רצון ה', שלכן לא רצה להפסיד את הקרבן. עוד אפשר שמיד נאמר "וישב אברהם אל נעריו" (בר' כב,יט), שעכשיו בא אליהם ומספר להם מה שקרה, וזה תחילת השפעת העקידה לעולם, שהיא לצורך הדרכה לעולם (ראה ב'לזמן הזה' תשרי 'והאלקים נסה את אברהם'). ממילא לקראת הפצת מקרה העקידה הובטח לו שני הדברים, ע"פ הגילוי של העקידה שמיד יתחיל. שני נעריו הם ישמעאל ואליעזר (רש"י. בר' כב,ג) ישמעאל ניסה להרוג את יצחק (רש"י. בר' כא,ט) ואילו אליעזר נדבק באברהם ותורתו עד שנעשה ת"ח (יומא כח,ב). ממילא עכשיו כשישמעו על העקידה ויבינו את מעלת העניין הזה, זה משפיע בעולם, בחיבור לישמעאל שרצה (פעם) להזיק ליצחק יבוא לידי ביטוי הניצחון של בנ"י על אויביו, ודרך אליעזר שהתקרב, יבוא לידי ביטוי הקירבה של הגוים לבנ"י.