"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"

(שמות ו, יג)

בפסוקים המתארים את שליחות משה רבינו להוצאת בני ישראל ממצרים, נאמר: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

רש"י מפרש בלשון עדינה: "וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - ציווה עליהם להנהיגם בנחת ולסבול אותם".

אולם המדרש (שמות רבה, ז, ג) מנסח את הדברים באופן בוטה הרבה יותר: "אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּנַי סַרְבָנִים הֵן, רַגְזָנִין הֵן, טַרְחָנִין הֵן, עַל מְנָת כֵּן תִּהְיוּ מְקַבְּלִים עֲלֵיכֶם שֶׁיִּהְיוּ מְקַלְּלִין אֶתְכֶם, שֶׁיִּהְיוּ מְסַקְּלִים אֶתְכֶם בַּאֲבָנִים".

למנהיגם של בני ישראל צפויה עבודה קשה: עליו להתמודד עִם עַם של טרחנים וסרבנים שיבוא אליו תמיד בטענות וינהג כלפיו באלימות.

בהמשך המדרש (שמות רבה ח, א) מסביר כיצד יכול המנהיג לעמוד בהתמודדות כזו:

" 'מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד', לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד? מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): 'וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ'. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ... מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): 'וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ'. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ".

הקב"ה נקרא מלך הכבוד לא מפני שחולקים לו כבוד, אלא מפני שהוא חולק כבוד ליראיו.

מנהיג צריך לדעת שתפקידו לתת לנתיניו ולא לקבל מהם. רק כך יוכל לזכות ליחס נאות ולהשפיע עליהם. מנהיג שסבור שהעם צריך לתת לו כבוד, ולא להפך, ימצא את עצמו רב עם העם וסופג ממנו קללות ואבנים.

כתב בעל "דגל מחנה אפרים": במילה "נשיא" ניתן למצוא את אותיות "יש" ו"אין". יש נשיא שהוא בבחינת "יש" המתרברב ומתגאה על רום תפקידו ובכל הזדמנות מזכיר את מעמדו וחשיבותו, ועליו אומרת הגמרא בברכות מג: "המהלך בקומה זקופה דוחק רגלי השכינה שכתוב מלא כל הארץ כבודו". לעומת זאת יש נשיא אשר הוא בבחינת "אין" שלמרות תפקידו הרם הוא נשאר אדם צנוע ועניו בהליכותיו עם הבריות.

נשיא המחזיק עצמו ל"אין" שהוא עניו וצנוע הוא למעשה ה"יש" שבני אדם מתחשבים בו ומעריכים אותו, מה שאין כן, נשיא אשר מחזיק עצמו ל"יש" הוא למעשה ה"אין" שאינו זוכה לא לכבוד ולא להערצה מאף אדם.

הרב יהודה עמיטל זצ"ל, מתוך האתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - http://etzion.org.il/he/home

הרה"ג רבי מאיר הכהן שליט"א