לחיות בעוה"ז במושגים של העוה"ב - האם זה אפשרי?
בס"ד
כל אדם יכול להגיע לרמת חיים חלומית, שמימית וקדושה עוד בעוה"ז כך שכל ימי השבוע שלו יהיו כמו שבת וחג.
ע"פ ההלכה אסור לדבר דברי חול בשבת דכתיב: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ד' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר" (ישעיהו נח, יג), ודרשו: חפציך אסורים חפצי שמים מותרים (מ"ב סימן שו ס"ו סקכ"ה) ובס"ח פסק הש"ע שאע"פ שמעיקר הדין מותר לחשוב על עסקי חולין בשבת, אם יצליח להימנע ממחשבות בענייני חול יקיים בכך מצוה. כשהאדם לומד תורה הוא מקיים את המצוה החשובה ביותר ששקולה לכל המצוות, כדאיתא במשנה: "וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם" (פאה א, א) וגם כשהוא מזמר שירי קודש לכבוד ד' יתברך הוא מקיים בכך מצוה חשובה מאוד, אך עדיין במהלך השבת יש לשני הדברים האלה מעלה מיוחדת וחשיבות גבוהה הרבה יותר.
חג הפסח מסמל את האמונה, שהרי עם ישראל נדרשו לרמות גבוהות של אמונה בבורא עולם שידאג ויכלכל אותם בדרך לארץ המובטחת שנמשכה 40 שנים, כדכתיב: "כֹּה אָמַר ד' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה" (ירמיהו ב, ב), ומי שמקפיד על כל הפרטים במהלך ליל הסדר הרי זאת סגולה שאמונתו תהיה חזקה במהלך כל השנה.
חג השבועות הוא חג מתן תורה ובמהלך חג זה נקבע כמה תורה ובאיזו רמה ילמד במהלך השנה, ולאילו השגות וחידושים יזכה להגיע גם בהתאם לתיקון שהוא עושה בליל שבועות, כשהוא מתקן בכך את מה שעם ישראל היו ישנים בזמן שרצה ד' לתת להם את התורה.
חג הסוכות מסמל את החתונה בין הקב"ה שמסמל את החתן לעם ישראל שמסמלים את הכלה ואת האהבה ביניהם, ומצוה גדולה היא לשמוח בסוכות, כדכתיב: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ... וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ" (דברים טז, יד-טו), כשמובטח לו לאדם שמקפיד לשמוח בחג זה שיהיה שמח כל השנה.
השבת והחגים על כל מצוותיהם ומנהגיהם מלאים במושגים נשגבים ועקרונות עליונים ששיכים לעוה"ב וכל מי שאוחז בהם מצליח למעשה לחיות במושגים של העוה"ב ומקבל טעימה ממנו כבר בעוה"ז.
יוצא מכאן שכאשר האדם ממלא כל שעה אפשרית בחייו בלימוד התורה הקדושה שהיא חכמת ד' וחי בקדושה וטהרה, כפי שבא לידי ביטוי במעשיו, במוצא פיו, במחשבותיו, ברצונותיו ואף בתאוותיו שמוקדשים כל כולם לכך, ויש לו אמונה חזקה ובטחון גבוה בבורא עולם כפי שניכר מכל אורחות חייו, והוא דבק בבוראו, מקיים את מצוותיו ברמת ההידור המירבית שהוא יכול, כדכתיב: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו, ב), אוהב את ד' עד עמקי נשמתו יותר מכל דבר אחר בחייו ושואף להגדיל את אהבתו אליו יותר ויותר, שר שירי קודש ומהלל את מי שאמר והיה העולם, מאדיר את שמו יתברך ועובד אותו בשמחה אמיתית וטהורה, ובכך מגלה את דעתו עד כמה יקר, חשוב ואהוב הוא הקב"ה עבורו וכמו כן גם התורה הקדושה והמצוות, הוא מביא את עצמו בכך למקום הטוב, הגבוה, המוצלח והחשוב ביותר שרק אפשר להגיע אליו בעוה"ז, ואע"פ שהגיע בכך לשיא, בכל יום הוא זוכה להתעלות עוד ועוד, לשבור שיאים ולהגיע לגבהים חדשים ומקומות מדהימים שלא ידע כלל שקיימים, מאחר ואין גבול לעד כמה ניתן להתעלות בתורה, חכמה וקדושה, כשכל יום הוא בחינת עוה"ב ביחס לאתמול, שהרי כל דבר תורה שהאדם לומד, כל מצוה שהוא עושה וכל מידה שהוא מצליח לתקן מקרבים אותו יותר לבורא עולם, מה שמסב לו עונג עצום והנאה מעין עוה"ב, כשבנוסף כל התקרבות כזאת מגבירה בקרבו את רמות האור והרוחניות, האושר והשמחה, הקדושה והטהרה, האהבה והדבקות יותר מכל דבר אחר. גם אתם יכולים להגיע לדרגה הזאת. זה מגיע לכם. אתם הבנים והבנות של מלך מלכי המלכים, הקב"ה, ואתם ראויים לזה.
בהצלחה לכולם!
