פרשת השבוע - שמות
"וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל ה' וַיֹּאמַר אֲ-דֹנָי לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" (שמות ה, כב-כג)
פרשת שמות הסתיימה במשבר קשה, נראה כאילו השליחות של משה רבינו נכשלה, מצבם של עם ישראל רק הוחמר בעקבות הפנייה של משה אל פרעה, פרעה לועג למשה, והדבר הקשה ביותר - הביקורת הפנימית מתוך עם ישראל כלפי משה ואהרון (בראשית ה, כא): "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם יֵרֶא ה' עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט אֲשֶׁר הִבְאַשְׁתֶּם אֶת רֵיחֵנוּ בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי עֲבָדָיו לָֽתֶת חֶרֶב בְּיָדָם לְהָרְגֵֽנוּ".
הביקורת של העם פגעה במשה יותר מכל - יותר מאשר הלעג של פרעה. בעקבות זה משה פונה אל ה' ואומר לו דברים קשים ביותר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי. וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ" - משה מתמרמר על השליחות שה' נתן לו שבעקבותיה רק הורע מצבם של עם ישראל ומערער על הנהגת הקב"ה בעולם. חז"ל דורשים מכל מיני רמזים, שהקב"ה נוזף במשה על חוסר האמונה שהוא הפגין בעקבות הקשיים, אבל בפשט התורה לא מוזכרת שום נזיפה - אין שום תשובה של הקב"ה על השאלה של משה - מדוע הורע לעם ישראל בעקבות השליחות שלו.
בניגוד לכל האבות הקדושים, שעל אף כל הקשיים והניסיונות שהיו להם מעולם הם לא ערערו על הנהגת הקב"ה בעולם, דווקא משה רבינו מערער על המצב שנגרם לעם ישראל בעקבות שליחותו. כיצד אפשר להסביר את תגובת משה?
הרמח"ל במסילת ישרים כותב שהאדם הנתפס בעיני המון העם כחסיד, שונה בתכלית מהחסיד האמיתי. המון העם תופס שהחסיד הוא אדם שעוסק כל היום בסיגופים תעניות וכדו', אבל החסיד האמיתי הוא אדם שתמיד מתאנח על צרות עם ישראל ותמיד מחפש ללמד עליהם זכות ואפילו על הגרועים ביותר.
ההבדל בין משה רבינו לאבות הקדושים הוא שהאבות היו חסידים פרטיים – בתקופתם לא היה קיים מציאות של עם ישראל, הם לא היו מנהיגים של עם, הם היו אנשים פרטיים ועצמאים שעבדו את ה'. לעומתם משה רבינו לא היה חסיד פרטי, הוא כבר היה במציאות של עם ישראל והוא היה זה שייצג את העם. ברור שמשה בתור אדם פרטי לא היה שואל שאלות, בל נשכח ש'בכל ביתי נאמן הוא', כי החסיד הפרטי מקבל תמיד את כל מה שקורה לו מאת ה' באהבה.
תפקידו של משה רבנו שונה מתפקידם של האבות. משה היה רועה, וככזה היה עליו לדאוג לצאן שלו. הוא לא היה יכול להשתמש במבחן האמונה הפרטי שלו על חשבון הנהגת הצאן. אלו שני דברים שונים. משה עומד במעמד שונה ממעמדם של אברהם, יצחק ויעקב. כאדם בוודאי שעליו להיות נאמן במסירות נפש למרות הניסיון שמעמידים אותו בו, אבל בתור מנהיג עליו לייצג את העם כלפי ה', ואת הצרות של כלל עם ישראל הוא לא צריך לקבל באהבה אלא הוא צריך להתאנח ולהתפלל עליהם.
בתפקידו כמנהיג עם ישראל, משה רבינו מייצג את העם לפני הקב"ה במסירות נפש גדולה, שמגיעה לשיאה בבקשה (במדבר כז, טז-יז): "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
דברים אלו יעזרו לנו להבין מדרש מעט קשה (אסתר רבה ז, יג):
"באותה שעה (גזירת המן) רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם, ואצל משה בן עמרם, ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויין בה... אמרו לו: מפני מה? אמר להם: מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורוש ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם, אמרו לו אברהם, יצחק ויעקב: אם הם עברו על דת הקב"ה ונחתמה גזירתם מה אנו יכולים לעשות? חזר אליהו ואמר לו למשה: אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזירתם לבלתי השחית... אמר לו משה: כלום יש אדם כשר באותו הדור? אמר לו: יש, ושמו מרדכי, אמר לו: לך והודיעו כדי שיעמוד הוא משם בתפלה ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הקב"ה".
וכי משה גדול מהאבות? אלא, כפי שהסברנו, אלה שתי בחינות שונות לחלוטין. האבות נאמנים לקב"ה. משה הוא הרועה של העם ולכן עליו לשמש כסניגור, ולייצג את העם לפני הקב"ה.
הרב חיים סבתו, מתוך האתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il