'… משיח דכתיב (ישעיהו יא,ב) "ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה'” וגו', וכתיב (ישעיהו יא,ג) "והריחו ביראת ה'”. אמר רבי אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורין כריחיים. רבא אמר: דמורח ודאין, דכתיב (ישעיהו יא,ג) "ולא למראה עיניו ישפוט", (ישעיהו יא,ד) "ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ". בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא, אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין, נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין, קטלוהו' (סנהדרין צג,ב). נאמר על המשיח שמרוח ה' שנחה עליו הוא מריח את האמת, ולכן יכול לפסוק ע"פ הריח. נראה על דרך הרמז שבמילה מריח – 'מורח', מרמז על מעלת המשיח שרוכב על 'חמור', שמרמז על 'חומר' שהוא מקשר קודש לחומר-לתקן את העולם. לכן גם יכול ע"פ רוח ה' שעליו להריח את החומר ובזה לגלות את האמת, כרמז על מעלת הנשמה שה' הכניסה באף "ויפח באפיו נשמת חיים" (בראשית ב,ז). שזהו מטרת האדם בעולם לקדש את העולם, ששיאו יגיע בזמן הגאולה  שיהיה עולם מקודש. בניקוד חסר זה 'מרח', כמו "חמר" (דברים לב,יד) – יין, כרמז שהיין גורם לשינה, ולשמחה ושירה, ועל הגאולה נאמר "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה" וגו' (תהלים קכו,א-ב). הגאולה קשורה לרחמי ה' עלינו, כמו שאנו מבקשים בשמונה עשרה: 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב', וכמו שנאמר בזכריה (א,טז) "לכן כה אמר ה' שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה", לכן זה גם 'רחם'. וזה נעשה דרך תיקון וקידוש העולם לה', ולכן זה גם 'חרם', שזהו הקדשה לה' (ויקרא כז,כח). זה נעשה ע"י קידושנו את העולם, ע"י התורה וא"י (שיחד זהו הקדושה המשולשת של תורה א"י ובנ"י) [לכן אומר ר”א: 'שהטעינו מצות ויסורין', שמתחבר לא"י ולתורה שהם נקנים ביסורים (ברכות ה,א)], ולכן זה מרומז אצל יששכר שנקרא "חמר" (בראשית מט,יד), שזה מרמז על קשרו הגמור לעמל תורה וא"י (ב"ר צח,יב). הגאולה נעשית ע"י התורה יחד עם הקמת א"י משממותיה, שהתורה מקדשת את העולם, והעשיה למען א"י מקרבת את הגאולה כמו שמביא הגר"א: '.. לכן כל פעולה של אתחלתא יש להתחיל אפילו במעט' (קול התורה א,טו) [ראה עוד בספר 'קמעא קמעא' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א 'הכיסופים לגאולה']. לכן נרמז ב'רמח' כמו רמ"ח מצוות עשה, רמז לעשיה, שיש לפעול להרבות תורה ומצוות בעולם, ולפעול בעשיה להקמת א"י משממונה, ובכך להביא את הגאולה. נראה גם ש'רמח' מרמז על "וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" וגו' (ויקרא כה,ז) שפנחס הוא אליהו, ואליהו הוא שבא לקראת הגאולה: 'אמר רבי שמעון בן לקיש: פינחס הוא אליהו. א"ל הקב"ה: אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה'” וגו' "והשיב לב אבות על בנים”' (ילקו”ש רמז תשעא). זה גם אותיות 'מחר' שמרמז על הגאולה שתבוא בעתיד, כמו שמובא בדברי חז"ל: '… מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר' (ויק"ר כג,ו) [וכן: 'למחר כשיגיע הקץ'. שם,ה]. (אולי קראו לזה 'גאולת מחר', כיון שמדבר על העתיד, ומדבר בלשון של ימים, כנגד 'אמר רבי יהושע בן לוי: ... אמר ליה: אימת אתי משיח? אמר ליה: זיל שייליה לדידיה. והיכא יתיב? אפיתחא דקרתא. ומאי סימניה? יתיב ביני עניי סובלי חלאים, וכולן שרו ואסירי בחד זימנא, איהו שרי חד ואסיר חד, אמר דילמא מבעינא דלא איעכב. אזל לגביה, אמר ליה: שלום עליך רבי ומורי. אמר ליה: שלום עליך בר ליואי. א"ל: לאימת אתי מר? א"ל: היום. אתא לגבי אליהו... א"ל שקורי קא שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא. א"ל: הכי אמר לך (תהלים צה,ז) "היום אם בקולו תשמעו"' [סנהדרין צח,א]). אולי גם 'רמ-ח' ששמונה (ח) מרמז על ברית המילה - הסרת הרע כדי להדבק בה' (ברית עם ה'), וכן כרמז מעל הטבע, ו'רמ' מרמז על עמלק, כמובא ביהודי הקדוש שעמלק בגימטריה 'רמ' שמרמז על גאוה. שבגאולה ימחה שם עמלק מהעולם - תוסר רעת עמלק מהעולם, ותתבטל בכך מידת הגאוה שיש בעולם הזה הטבעי, ובכך מתקדשים כעין מעל הטבע (שהוא גרם לגאוה). גם בגימטריה קטנה רמח זה 2,4,8 ביחד 14 (2+4+8), גימטריה 'יד' כנגד שבגאולה השלמה תתגלה יד ה', כעין שהיה בגאולת מצרים (שהגאולות קשורות זו בזו) שראו את "יד ה'” - "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים" (שמות יד,לא). אולי זה גם במספרים זוגיים רמז לאחדות שהיא תנאי בגאולה (ב"ר צח,ב), ומדלג על מספר 6, כרמז שבעיניים לא רואים כל הזמן את התקדמות הגאולה, כי היא מעורבת אור וחושך יחד (ראה ב'קמעא קמעא' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א עמ' 17-18).