"יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים" וגו' (בראשית מט,יד). 'א"ר יוחנן משום ר"ש בן יוחאי: מאי דכתיב (ישעיהו לב, כ) "אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור"? כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים זוכה לנחלת שני שבטים, שנאמר "אשריכם זורעי" ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר (הושע י, יב) "זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד", ואין מים אלא תורה, שנאמר (ישעיהו נה, א) "הוי כל צמא לכו למים". וזוכה לנחלת שני שבטים, זוכה לכילה כיוסף, דכתיב (בראשית מט, כב) "בן פורת יוסף בנות צעדה עלי שור", וזוכה לנחלת יששכר, דכתיב (בראשית מט, יד) "יששכר חמור גרם"' וכו' (ב"ק יז,א). 'זורעי - היינו צדקה וחסד כדמפרש לקמיה; לנחלת שני שבטים - דהכי משמע: רגליכם ישולחו בנחלת השור והחמור, יוסף ויששכר; בנות צעדה עלי שור - היינו כילה; חמור גרם - מתרגמא עתיר בניכסין: יוסף איקרי שור "בכור שורו הדר לו" (דברים לג)' [רש"י]. מביא התורה תמימה: 'כילה היא חופה. ואינו מובן כל כך הראיה מפסוק זה, אבל האמת נראה כגירסא שמצאתי בנוסחא ש"ס כת"י זוכה לנחלה כיוסף, וסמיך על תרגום אונקלוס בפ' בנות צעדה עלי שור, תרין שבטין יפקון מבנוהי יקבלון חולקא ואתסנתא, ואמתת גירסא זו נראה ממ"ש מקודם זוכה לנחלת שני שבטים, ומפרש בפרטיות, זוכה לנחלה כיוסף וזוכה לנחלה כיששכר, ולפי"ז צ"ל דהלשון בש"ס שלפנינו – לכילה, הוא פשוט ט"ס, וצ"ל לנחלה' וכו'. אמנם הת"ת מביא גרסה אחרת, אולם אין זהו גרסתנו, ואף ברש"י מובא כילה. לכן נראה שלמדו כילה, שזהו חופה, זה הדבר שהוא 'נחלת יוסף', לעומת נחלת יששכר שהוא עושר בנכסים (שהלומד תורה ונותן צדקה זוכה לשניהם). ודרשו זאת מהפס' "בן פורת" וגו' (בראשית מט,כב), שפרושו: '"בן פרת" - בן חן, והוא ל' ארמי אפריון נמטייה לרבי שמעון; "בן פרת עלי עין" - חנו נטוי על העין הרואה אותו; "בנות צעדה עלי שור" - בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו, ובנות הרבה צעדה כל אחת ואחת במקום שתוכל לראותו משם... "בנות צעדה עלי שור" - להסתכל בך בצאתך על מצרים' וכו' (רש"י). הרי שהפס' מדבר על כך שכל אחת מבנות מצרים רצתה את יוסף, וזהו כעין שרוצה להיכנס לחופה עמו, ולזה רמזו כילה כרמז לחינו המיוחד. או שרמזו על הפס' הזה שמרמז על שהביטו בו, על יופיו, ונרמז גם שיוגן מעין הרע: 'ועוד דרשוהו לענין שלא ישלוט בזרעו עין הרע' (רש"י). לכן אמרו כילה, שהוא כיסוי שמסתיר (יש כמה סוגי כילות), כרמז ליופי ולהגנה מעין הרע. שכך יוצא ע"י שילוב של שני הדברים - נחלת יוסף ונחלת יששכר, שיהיו לו נכסים רבים, ועם זאת לא תשלוט בו עין הרע, ויאהבו אותו (יהיה לו חן). אולי בשל חינו הם לא מביטים בו בעין רעה. אולי זה קשור להמשך הגמ' שמביאה: 'אית דאמרי: אויביו נופלין לפניו כיוסף, דכתיב (דברים לג, יז) "בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ", וזוכה לבינה כיששכר, דכתיב (דברי הימים א יב, לג) "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל"'. שאויביו נופלים לפניו, שזהו שאין לו אויבים שיזיקו לו בעין הרע, ויששכר זהו בינה ללמוד תורה. ע"י חיבור של תורה וצדקה דבקים בימין הקב"ה: 'א"ר יצחק: שני דברים בימינו של הקב"ה, צדקה ותורה. צדקה דכתיב (תהלים מח, יא): "צדק מלאה ימינך", תורה דכתיב (דברים לג, ב): "מימינו אש דת למו"' (דברים רבה ה,ד). ונאמר על ימין: "ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל" (תהלים קיח,טז). ['"ימין ה' רוממה", היינו שידו רוממה על האויב ושמתחיל להתגבר עליו, ואח"כ הודיעו "כי ימין ה' עושה חיל", ר"ל שכבר התגבר בחילו והכרית את כל מחנהו' (מלבי"ם)]. ממילא מתגבר מכוח זה על אויביו, וכך זוכה גם לנחלה (כמו שכובש נחלה מאחר, וגם לא מזיקים לו [בעין רעה] כי הכרית אויביו). (רש"י מפרש בקשר לעליונים... נראה לדברנו, שבתורה וחסד האדם מתקדש להיות כעין מהעליונים). נראה שתורה וחסד יחד זהו מעלה גדולה, שלכן מביאים לשכר כ"ך גדול. '... דאמר רב שמואל בר אמי ואמרי לה אמר רב שמואל בר נחמני אמר רב יונתן: מנין לגזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע? שנאמר (שמואל א ג, יד) "לכן נשבעתי לבית עלי אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". אמר רבא: בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה. אביי אמר: בזבח ומנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר בתורה ובגמילות חסדים. רבה ואביי מדבית עלי קאתו, רבה דעסק בתורה חיה ארבעין שנין, אביי דעסק בתורה ובגמילות חסדים חיה שיתין שנין' (ר"ה יח,א). הרי שיש בתורה וחסד מעלה גדולה. נראה שתורה וחסד קשורים יחד, שלכן למד אביי גם על גמ"ח, שאולי למד "בזבח ומנחה" זה שני דברים, כך תורה וחסד זה שני דברים, וממילא כמו שזבח ומנחה שניהם זה קרבן, כך תורה וחסד זה כדבר אחד, ובו מקדשים את האדם לקדושה וכפרה כעין קרבן. לכן בפס' מובאים שניהם ביחד שמכפרים: 'אמר ליה רבי יוחנן: בשלמא תורה וגמילות חסדים, דכתיב (משלי טז, ו) "בחסד ואמת יכופר עון". חסד זו גמילות חסדים, שנאמר (משלי כא, כא) "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", אמת זו תורה שנאמר (משלי כג, כג) "אמת קנה ואל תמכור"' וכו' (ברכות ה,א). ששניהם נאמרו בפס' יחד, כעניין אחד (ולכן גרם לכפרה גדולה יותר על עוון עלי אצל אביי, שלכן חי יותר). נראה שנחלה וחן נרמזו ביוסף ויששכר, שהם שור וחמור, כיון שאסור לחרוש בשור וחמור יחדיו משום כלאים ["לא תחרש בשור ובחמר יחדו" (דברים כב,י)], כיון שהם שונים. כך בדר"כ מי שהוא בעל נכסים אין לו חן בעיני אחרים (בשל קינאה וכדו', כמו שרואים זאת בימנו ביחס של הציבור הרחב לטייקונים). לכן בא רשב"י ומחדש שמי שעוסק בתורה וחסד זוכה גם לנכסים וגם לחן (אמנם רבים לא זוכים לזה, אבל מצד המעשים עצמם הם סגולה לזה).