השם חנוכה בנוסף לציונו את עניין חנוכת המזבח וחנייתם מהמלחמה, יש בו גם משום לשון חינוך לעתיד. ראה באריכות ב'לזמן הזה' 'שלמות חנוכה', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א. נראה שבחנוכה יש כמה רמזים להיותו קשור לקראת העתיד. עניין חנוכה בא לחנכנו לשלב בין הצד הרוחני-קדושה, והצד הגשמי-מלחמה. כך לעתיד "ועלו מושעים בהר ציון לשפט את הר עשו והיתה לה' המלוכה" (עובדיה א,כא), הקדושה באה יחד עם המלחמה בעשו. במלחמה בעשו יש גם חלק שיא שהוא נגד שיא הטומאה המופיעה בעמלק. שלכן: “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). '...ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נאמר כסא? ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו, וכשימחה שמו יהיה השם שלם והכסא שלם' וכו' (רש"י). כך שנראה שהמלחמה העתידית בעשו בשיא מעלתה זה מחיית עמלק. לכן כנגד הרמז למלחמה העתידית שמרומז בחנוכה, זמנו של חנוכה הוא בכסלו, כרומז על 'כס-לו' שבאים להשלים את הכס של ה', להיות כסא שלם, שזהו במחיית עמלק. לכן גם חנוכה חל ב-כה (25), שזה אחד פחות משם הויה (שהוא26). כרומז שבא לקראת ההשלמה של שם הויה, מ-י'ה (וזה גם נשמע קצת קרוב כה ו-י'ה). לכן זה נגד היוונים שהם קרובים לאדום (באזורם [אמנם היוונים בחנוכה היו מאזור סוריה, אבל השלטון היווני מקורו מאזור יון]). אחרי יון בא שלטון אדום, ולכן זה לקראת זה, כמו שחנוכה הוא חינוך לקראת העתיד. לכן נאמר על יון: '"וְחֹשֶׁךְ" - זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן. שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל' (ב”ר ב,ד). שעניין החושך והשור מרמזים על הקשר לעשו. המלחמה נגד שרו של עשו היתה בלילה (בראשית לב,כה. ברש”י), כך שכעין ההכנה למלחמה בעשו נעשית בלילה, וזהו החושך של היונים. קרן השור רמז ליוסף: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח" וגו' (דברים לג,יז), ויוסף הוא הכח נגד עשו: 'ראה יעקב אבינו שאין זרעו של עשו נמסר אלא ביד זרעו של יוסף שנאמר (עובדיה א, יח) "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" וגו'' (ב"ב קכג,ב). לכן גם זה מרמז על היונים שהם ההכנה לקראת המלחמה העתידית, שכיום אנו שקועים בטומאה (כמו שרצו שנכפור בה') ולעתיד תהיה מלחמה נגד עשו בשביל שלטון הקדושה בעולם [אולי נרות החנוכה מרמזים גם על האש והלהבה שמרמזים על כילוי עשו לעתיד]. נראה גם שאצל יעקב כשבא לקראתו עשו, מחששו פעל בשלושה דרכים: '...התקין עצמו לשלשה דברים: לדורון לתפלה ולמלחמה. לדורון "ותעבור המנחה על פניו". לתפלה "אלקי אבי אברהם”. למלחמה "והיה המחנה הנשאר לפליטה”' (רש"י. בראשית לב,ט). כך גם אצל החשמונאים נלחמו ביוונים, שזה כנגד מלחמה, וכבשו את הארץ ובראשה ירושלים וביהמק"ד. המקדש הוא המקום המרכזי לתפילה: 'א"ר אבין ואיתימא ר' אבינא: מאי קראה? (שיר השירים ד, ד) "כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות" - תל שכל פיות פונים בו' (ברכות ל,א). ירושלים מרמזת לשלום: “יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך" (תהלים קכב,ח) [לכן בגמ' דרשו מזה (לת"ח) על הבאת שלום לעולם], שזהו כדורון ששלח יעקב, כדי לעשות שלום ביניהם. (גם המקדש קשור לשלום: "ובמקום הזה אתן שלום" [חגי ב,ט]). זמן חנוכה קשור כתשלום לתאריך זה על ביטול השמחה בו, שהיו צריכים להקים את המשכן בכה כסלו (שבו גמרו לבנותו), אלא שה' דחה זאת לניסן, כדי לערב עם זמן הולדת יצחק, וכפיצוי נתן בתאריך זה את חנוכה (פסיקתא רבתי פרק ו). ממילא נראה מזה שיש גם קשר ליצחק (שהרי קשור לתשלום על הדחיה בשל הקשר להולדת יצחק בניסן). יצחק קשור לגאולה העתידית: 'אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבש"ע, בני ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) "בני בכורי" עכשיו בני ולא בניך? ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם? שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין. דל כ"ה דלילותא, פשו להו כ"ה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא, פשו להו תרתי סרי ופלגא. אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו פלגא עלי ופלגא עליך. ואת"ל כולם עלי, הא קריבית נפשי קמך' (שבת פט,ב). ממילא יצחק קשור לעתיד, ולכן בזמן של חנוכה יש קשר אליו. ובפרט שמיצחק נולד עשו, ולכן קשור במלחה בעשו, כדי לברר את הקדושה בעולם. נראה גם רמז שיצחק יאמר שחצי מהזמן הוא הלילה, שהוא 'כ"ה', וגם היום 'כ"ה', כך שכעין רמז לכה כסלו, שבו היה קשר ללילה (יון שמשולים ללילה), וניצחנו והארנו בו אור (כאור היום), שזה לקראת הגאולה העתידית, כמו שדברי יצחק זה לקראת הגאולה, לצורך הבאתה (ואומר 'חטאו לי', כמו שהיו המתיוונים, שהיו רבים מאוד). (גם הדחיה היא לניסן, שהוא זמן הגאולה: 'בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל' [ר”ה יא,א] כך שמרמז על קשר לגאולה).