'בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד בהון. שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים. ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח, לג): "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'", ואומר: (במדבר ז, יב): "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ וְגוֹ'", ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: (דה"ב ז, ט): "כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים". מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא – בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים. ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בַּעַץ והדליקו בהם את המנורה. ומה ראו לגמור בהם את הלל? ללמדך, שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה. כענין שנאמר: (עזרא ג, יא): "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב וגו' [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה' עַל הוּסַד בֵּית ה']"' (מגילת תענית ט [כסלו]). מגילת תענית מביאה ארבע סיבות לחנוכה: נס פך השמן, חנוכת המזבח, עשיית המנורה ונס הנצחון. לכאורה לא מובן מדוע צריך ארבע סיבות? בפשטות י"ל שאמנם היה מספיק הטעם של נס פך השמן, אלא שכיון שהיו ארבעה עניינים שהתגלו בזמן זה, אז הביאו את כולם (כך בפשטות נראה גם מדברי מרן שר התורה גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמביא את ארבעת הסיבות ב'מועדי ישראל' כסיבות שונות לחנוכה. וראה שם הסבר שמברר היטב את הקשר של עשיית המנורה לנס הנצחון, וכן את הקשר של נס השמן כביטוי לניצחון על היוונים – בהיותו הוכחה נגד הפילוסופיה שלהם). אולם נראה לומר גם שיש בכל אחד מהטעמים עניין מיוחד בהלכות חנוכה. הטעם של הניצחון על היוונים הוא טעם לומר הלל בימים אלו, כמו שמובא במפורש: 'ומה ראו לגמור בהם את הלל?' וכו'. הטעם של חנוכת המזבח חשוב בשביל קריאת התורה בחנוכה, שקריאתה היא חנוכת המזבח שאם הטעם הוא רק כמו הסיבות האחרות הרי שאין קשר לקריאת חנוכת המזבח. לכן הביאו שיש קשר לחנוכת המזבח אצל החשמונאים, ולכן שאלו למה קוראים שמונה ימים בקריאת חנוכת המזבח (ומה שנאמר 'ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים' הכוונה לקביעה שזה חנוכה כנגד חנוכת המזבח, שלכן קוראים בהם בתורה בשמונת ימים אלו). או כדי לומר שיש עניין של סעודות מצוה בזמן הזה בגלל הקשר לחנוכת המקדש, שגם עליו החשיבו את חנוכה. לכן שואלים מדוע שמונה ימים כנגד חנוכת המזבח, שכנגדו יש לעשות סעודות מצוה בשמונה ימים אלו. הטעם של נס פך השמן שנמצא ודלק שמונה ימים, חשוב בשביל קביעת הזמן של חג שמונה ימים שלא להספיד בהם, שכנגדו קבעו את שמונת ימים אלו. לכן הוא מובא בהתחלה ישר אחרי הקטע של שמונת ימי חנוכה שלא להספיד בהם. לכן גם מובא בסוף הקטע הזה: 'לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים', הרי שזהו הסיבה של קביעת שמונה ימים אלו. לכן גם מובן שהגמ' מביאה את הסיבה הזו כטעם לחנוכה ('מאי חנוכה?' וכו'. שבת כא,ב), כיון שזה העניין של קביעת שמונת ימי חנוכה כזמן שמחה (או שמביאים רק את הרישא, כדי להפנות למגילת תענית). הטעם של עשיית המנורה הוא הסיבה למה להדליק חנוכיה בכלל, שכיון שתיקנו כנגד הזמן של הדליקה שמונה ימים של שמחה, אז לא היו צריכים לתקן עוד דברים בשביל זה. לכן נתנו את הטעם של עצם עשיית המנורה, כסיבה מדוע קבעו להדליק. או שקבעו נר אחד או כמה נרות שמשתנים (נר איש וביתו, והמהדרין מן המהדרין) שהנרות שמשתנים כנגד הדליקה שמונה ימים, והנר האחד כנגד עצם המנורה, שזה כולל כל מה שנעשה בה, שזהו גם הנס שדלק, בלי להכנס לדיוק של כמה זמן היה הנס (שעל פיו זה משתנה). אולי אפשר לומר שכל הסיבות באות יחד. הניצחון גרם לקביעת חנוכה, כשאר (רוב) הימים הטובים של מגילת תענית, אולם אם זה הטעם היחיד אז היה נקבע רק יום אחד. לכן הביאו את הסיבה של חנוכת המזבח שטימאו היוונים, שהוא ממש קשור לניצחון על היוונים שנילחמו כנגדם על ניסיונם לטמא את ישראל, שכחלק מזה גם טימאו את המזבח, וזה קשור לשמונה ימים. אלא שאם רק מטעם זה אז ראוי היה להתחשב בשבעה ימים של החנוכות מזבח (שהיו לפניו, כמו שמביא) ולקבוע רק שבעה, כדי להדגיש ממש את חנוכת המזבח (אמנם מביא שאצלם נעשה שמונה ימים, אולם בכ"ז יכלו כנגד זה לטעון שיעשו בכ"ז שבעה כדי להדגיש שזה חנוכת מזבח). לכן מביאים גם את נס פך השמן שהוא ממש שמונה ימים (וממילא בשל טעם זה יש חשיבות לשמונה ימים, ולכן זה מטה את הכף לקבוע שמונה ימים, אף כנגד המזבח, כיון שאצלם נעשה שמונה ימים). אלא שלכאורה אין קשר בין שניהם (המזבח ונס פך השמן)? לכן מביאים גם שבנו מנורה חדשה, וממילא זה קשור גם למזבח שבנו אותו יחד עם עוד הכלים ('ובנו את המזבח... ותקנו בו כלי שרת'), ולכן ראו זאת קשור גם לבניית המנורה, והנס שקשור בה. כך שיחד קבעו את שמונת ימים אלו לחנוכה. והגמ' מביאה רק את ההתחלה כי זה הטעם שנשאר חנוכה לדורות, שלא כשאר המועדים של מגילת תענית ('אמר רב יוסף: שאני חנוכה דמיפרסם ניסא'. [ר"ה יח,ב]. 'דמפרסם ניסא כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו' [רש"י] הרי שבשל הדלקת הנרות שזהו מצות חנוכה, רואים בו האנשים כעין מצוה מהתורה, לכן לא ביטלוהו יחד עם ביטול מגילת תענית).