"ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על הכסא על מזוזת היכל ה'. והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה" וגו' (שמואל א,א,ט-י). 'ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה, שנאמר "ותתפלל על ה'" מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה. ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר (מלכים א יח, לז) "ואתה הסבות את לבם אחורנית"' וכו' (ברכות לא,ב). חז"ל מביאים ביקורת על חנה, שהטיחה דברים כלפי מעלה. בא 'נפש החיים' ומבאר שאין זאת הכוונה: 'והוא שדרז"ל בחנה: '"והיא מרת נפש ותתפלל על ה', שהטיחה דברים כלפי מעלה'. ר"ל: הגם שהיא עצמה היתה מרת נפש, עכ"ז השליכה צערה מנגד ולא אכפת לה להתפלל ע"ז כלל. אל"א שהטיחה דברי תפלתה לפניו ית"ש על הצער של מעלה, הנעשה מחמת שהיא שרויה עתה בצער. ולכן אמרו שם שגם 'משה הטיח דברים כלפי מעלה כו', אל תקרי אל ה' אלא על ה''. ולפי פשוטו מי הכריחם לרז"ל לדרוש אל תקרי, ולומר שהטיח דברים כלפי מעלה? אמנם למעליותא הוא דדרשו הכי וכמ"ש' (נפש החיים ב,יב). לפי זה מובן שלא באו לומר על חנה דברים רעים, אלא לומר את שבחה, שכל הטחת דבריה היו בשביל צער של מעלה. לפי זה גם מובן, שאם חנה עשתה שלא כראוי, אז איך לומדים ממנה הלכות? שקודם מובא: 'אמר רב המנונא: כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהני קראי דחנה. (שמואל א א, יג) "וחנה היא מדברת על לבה" מכאן למתפלל צריך שיכוין לבו. "רק שפתיה נעות" מכאן למתפלל שיחתוך בשפתיו. "וקולה לא ישמע" מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו. "ויחשבה עלי לשכורה" מכאן ששכור אסור להתפלל' וכו' (ברכות לא,א). אם חנה עשתה שלא כראוי, כשהטיחה דברים על ה', אז לכאורה אין לנו ללמוד ממנה הלכות, שאולי גם בהם נהגה שלא כראוי. אולם ע"פ דברי נפש החיים הדבר מובן, שגם זה הוא דבר חיובי, ולכן יש ללמוד ממנו. כמו שמביא נפש החיים (שם): 'ואם בענין תפלת היחיד על צערו. צריך שתהא כוונתו רק צורך גבוה לבד. כ"ש במטבע ברכות התפלה הקבועה וסדורה מאנשי הכנסיה הקדושים. ודאי ראוי שלא לכוין בהם כלל צורך עצמו הנראה מפשוטם. אלא צורך גבוה לבד. להמשיך תוספת רבוי ברכה וקדושה להעולמות מצד התחברותו ית"ש אליהם'. הרי שלמדים מחנה גם בזה. נראה שלכן גם דרשו בגמ' (שם לא,ב): '"ונתתה לאמתך זרע אנשים" מאי זרע אנשים? אמר רב: גברא בגוברין. ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן אינון? שאול ודוד. ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון משה ואהרן, שנאמר (תהלים צט, ו) "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו". ורבנן אמרי: זרע אנשים, זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי אמר: לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טפש'. ממילא דברי רבנן (שרב דימי מסבירם) מובן, שלא יהיה חריג. וגם דעת רב מובנת שרוצה אדם שחשוב לימנות בין אנשים (תוס'). אולם לשמואל ור"י, הרי היא עקרה, אז מה מתפללת שיהיה כ"ך מיוחד במינו, העיקר שיהיה לה בן, שכ"ך מצטערת על כך? אלא שכיון שכל כוונתה הייתה לשם שמים, לצורך שמים, אז רוצה דווקא אחד כזה שיהיה בו נחת רוח מיוחדת לשמים, שכל מה שסבלה, והשכינה איתה, יהיה לזה תוצאה ראויה ביותר. לכן בקשתה דווקא אדם קדוש במיוחד, שיעשה נחת רוח גדולה לה'. לכן גם מובן שאמרה שתתן אותו לה' (ש"א,א,יא), והרי אם רק רצתה שיהיה לה ילד, אז מה ההיגיון למסור אותו לעולם, ועוד מהיותו קטן לה'? אלא שבאמת כל רצונה היה למען ה', ולכן רואה מול עיניה שאותו הילד יהיה בשביל ה'. וכן מרומז באמירתה: '"וחנה היא מדברת על לבה" אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה: עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן. דדים הללו שנתת על לבי למה? לא להניק בהן?! תן לי בן ואניק בהן' (ברכות לא,ב). בפשטות אפשר להסביר שאמרה זאת כעריכת תפילה כראוי, שסידרה תפילה בצורה ראויה כזו. אולם אפשר שבאה לומר בזה, שהכל נברא כראוי, שאין דבר לבטלה, ולכן בשביל להראות זאת רוצה להניק, שבכך תראה שכל הבריאה מושלמת. כך שבקשתה זו היא למעלת ה'. נראה שלכן גם דרשו: '"ותדר נדר ותאמר ה' צבאות" אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקב"ה את עולמו לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות, עד שבאתה חנה וקראתו צבאות. אמרה חנה לפני הקב"ה: רבש"ע, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך, קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?' וכו' (שם). שמעבר לפשטות שזה סידור תפילה בצורה ראויה. נראה שבאו לומר שקראה לה' צבאות, שזה שם חיובי שאומר שה' הוא בעל צבאות רבים השייכים לו. לכן אומרת "ונתתיו לה' כל ימי חייו", שבזה תראה בחוזק שהוא חלק מצבאותיו הרבים של ה', ע"י שדבוק בה' לגמרי. ממילא כל תפילתה, כל פנייתה לה' (שלכן פתחה בציון שם זה), זה בשביל ה', להרבות כבוד ה' בעולם. ממילא גם מה שהטיחה כלפי מעלה זה קשור לכבוד ה', שזהו שבקשה בשביל מעלה שלא יהיה צער. אולי לכן עלי טעה וחשב אותה לשיכורה, שע"פ הגר"א ראה עלי באורים ותומים שיצא 'הכשר', וחשב שהכוונה ל'שכרה' והיא אמרה לו שהכוונה ל'כשרה'. אולי זה בכוונה נעשה כך, כדי לרמז שבתפילתה היה נראה כעין רעה, שאילו מטיחה כלפי מעלה שלא כראוי, כמו שיכור שמדבר שלא כראוי. אולם היא הסבירה שהיא כשרה, שתפילתה ראויה, ולכן גם התפללה בלחש (שלכן חשב אותה לשיכורה [רש"י. ש"א,א,יג]) כדי שלא ישמעו ויטעו לחשוב שהיא מטיחה לרעה בה' (ע"י שלא ישמעו את כל דבריה, וכן בשל הנימה של ההטחה בתקיפות). לכן גם נרמז (במילה 'כ-שרה') שהיא מתפללת לבנים כמו שרה (הגר"א). שיש בזה גם רמז ששרה גרשה את הגר, בעקבות הקשר לקדושת יצחק (שישמעאל מקלקלו בע"ז ועריות [רש"י]), וזה היה רע בעיני אברהם, אבל ה' אמר לו שיעשה את דברי שרה (בראשית כא,ט-יב). כך גם בתפילת חנה, היא הטיחה דברים כלפי מעלה, שדיברה בתקיפות, כך שזה נראה רע. אולם האמת היא שזה בשביל צער של מעלה (כעין יצחק שקשור לקדושה). גם הדוגמה שמביאים אצל אליהו שהטיח דברים כלפי מעלה, גם שם זה נאמר בהקשר לחיוב, שאליהו אומר: ""ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים ואתה הסבת את לבם אחרנית" (מלכים א,יח,לז), שאליהו רוצה זאת בשביל שבנ"י יאמינו בה'. לכן בהפטרת ר"ה קוראים את תפילת חנה, לומר כדברי נפש החיים שנכוון בתפילה שנראת כאילו עלינו, שיהיה למען מעלה.