"דברו אל בני ישראל"(טו,א) 'בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העובדי כוכבים מטמאין בזיבה'(נדה לד,א) והקשה בתורה תמימה שלמדו בגמ' בכלל שאין העכו"ם מקבל טומאה אז מדוע יש לומר זאת כאן?ותרץ שזה בא כהקדמה כדי לומר שמדרבנן כן גזרו-ולכאורה עדיין לא מובן כיון שבכל מקום אין בעכו"ם טומאה אז מספיק שיגזרו בלי לדייק מהפס' שאין בעכו"ם זיבה?-ואולי אמרו זאת כדי לומר שאע"פ שאפשר לדייק שהתורה בזיבה ממעטת גוים בכ"ז גזרו-שלא כמו אילו סתם היו ממעטים בכללית גוים מטומאה אז אפשר שרבנן גזרו בזיבה שלא נאמר עליו אישית-אבל כשנאמר אישית בזיבה אז לכאורה לא היה ראוי שיגזרו רבנן דבר שהוא נגד התורה במפורש-לכן הביאו זאת לומר שאע"פ שהתורה מדייקת בכ"ז גזרו בשל חומרתו הרבה,אולם ניראה יותר שדרשו כך למעט גוים משום שאילו לא היו ממעטים היתי חושב להבדיל בין טומאה מנגיעה וכדו' לבין טומאה היוצאת מגופו כיון שהרב קוק זצ"ל הסביר שגוי לא יכול להבין דבר שמהטבע יטהרו כמו הסיפור בנעמן ובניסיון סוכות לגוים לעתיד לבא (והוסיף מו"ר גדול הדור הגר"ש גורן זצוק"ל בתורת המועדים שיש אור פנימי ואור חיצוני..)ולכן אולי לענייננו היתי לומד שגוי לא ניטמא בדבר שהוא חיצוני לו אבל דבר שהוא ממנו בזה כן יטמא כיון שיש בו שייכות הבנתית לזה-קמ"ל שלא-ולכן מיעטו.. -אי נמי-נאמר בהמשך "איש איש כי יהיה זב מבשרו" ודרשו חז"ל 'מה ת"ל "איש איש"?-לרבות (תינוק) בן יום אחד שמטמא בזיבה' (נדה מד,א) ויכלו לדרוש "איש איש" לרבות גוי(כמו בנדר שמרבים גוי מ"איש איש כי ידור נדר")כיון שבדר"כ גוי ממועט מטומאה-לכן דרשו "בני ישראל" למעט גוי-אי נמי-נאמר "ואמרת אלהם" ודרשו בתו"כ לרבות את הגרים ואת העבדים -ולכן אולי היתי מרבה גוים שמועטו מטומאה?לכן דרשו "בנ"י " למעט גוי מזיבה,והנה דין זיבה מופיע אחרי דין מצורע ולכאורה מה הקשר?(ובפשטות שניהם דברים היוצאים מגופו..,) והנה הפס' שמסיים דיני צרעת הוא "זאת תורת הצרעת" וזה מזכיר את הפס' של תחילת פרשתנו "זאת תהיה תורת המצורע" ודרש ר"ל 'מאי דכתיב "זאת תהיה תורת המצורע"?-זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע'(ערכין טו,ב) ומימלא גם הפס' האחרון(יד,נז)שמזכיר אותו (בדימויו)בא כרמז לדרש על סיבת הגעה-ומימלא סמוך לו דיני זיבה לחבר אליהם ולומר שגם זה קשור ודומה ללשוה"ר -שהנה זיבה באה מהאיבר כך שניראה שבא כעונש על אי שמירת הברית-ולכן טמא שבעה ימים שלמים כזמן הבריאה בשל שפגם בברית שבו אמור להרבות צאצאים וליישב ע"י כך את העולם ומימלא לתקן את העולם ע"י צאצאים צדיקים-וביום השמיני מביא קרבן לה' כעין הברית שנעשית ביום השמיני-וכן דרשו בזב "וביום השמיני" (טו,יד) 'ביום ולא בלילה'(תו"כ)כעין הברית שהיא ביום ולא בלילה-וזה בזב שראה 3 ראיות זיבה שזהו כחזקה בחטאו-ולכן ממש כנגד הברית-ולכן זיבה קרובה לצרעת וללשוה"ר -שבדר"כ זה בא יחד שמי שנותן דרור ללשונו בלשוה"ר וכדו' מגיע גם לזלזול בשמירת הברית-וכן להיפך-ולכן מיעטו גוים מזיבה שעליהם נאמר "זרמת סוסים זרמתם" שהזרע שלהם אינו נחשב לכלום ולכן אין בהם דין של ברית מילה שאין בהם דין של ריחוק מביאה (חוץ מאותם האסורות להם שזה יותר מדי חמור ולכן אסור גם להם) שהוא בא ע"י הברית מילה-וזה משפיע על כלל המדות שלכן גורם עד לשוה"ר שמי שנותן לתאותיו דרור משחית בזה מאד את מדותיו.. ולגוי אין צורך לתקן כ"ך מדות-שאינו ברמה הזו ולכן נאמר דווקא "אל בנ"י "-אולם מי שמצטרף לישראל כמו גר או עבד כן צריך לשפר ולשמור על מדותיו ולכן גם בו חל דין זיבה- ולכן מיד אחרי דין זיבה מופיע הדין של הוצאת "שכבת זרע"(טו,טז) כי קשורים זה בזה שגם זיבה קשור לזרע-למי שלא שומר ומקפיד עליו,אלא שאם כן קשה מדוע מרבים אפילו תינוק בן יומו הרי הוא ודאי שלא נתן דרור לזרעו?-ואולי בקטנים זה מראה שיש בהם קשר לזלזול בזרע שמעצם טבעו קרוב לזה ולכן עושים בו את הטהרה מזיבה שיהיה קדוש ולא שקוע בקשר לטומאה-ולכן זה הובא בפרשת "מצורע" שמתחילה "זאת תהיה תורת המצרע ביום טהרתו" וגו' -שזה מתקן את הצרעת כך גם בזיבה זה מתקן את מדותיו הרעות הקשורות לזלזול בזרע-והנה הכהן מטהר מצרעת-מדוע?-אלא שצרעת וזיבה שורשם אחד זלזול בזרע ובמדות-והכהנים ניבחרו בעגל ובנ"י עבדו ע"ז כדי להתיר לעצמם עריות(גם בעגל)ולכן הכהנים קשורים לצרעת- וגם בזיבה מביאים קרבנות(ובזיבת 2 ראיות לא הכהן מתיר בשל שלא כ"ך חטא אז שומרים על כבודו..)ולכן פרשית זיבה נאמר "אל משה ואל אהרן"(שהוא כהן..).