"צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה... כִּי לַעֲלוֹת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא צָרִיךְ יְרִידָה תְּחִלָּה שֶׁהִיא הַמִּכְשׁוֹל... וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה זְדוֹנוֹת נַעֲשִׂין זְכֻיּוֹת... הָעֲוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת עַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה שֶׁזֶּהוּ בְּחִינוֹת יְרִידָה תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק א', כב, יא)

חלק ממערכת החיים של אדם פרטי וגם של אומה – הוא הנפילה. החטא הוא חלק ממערכת החיים, כפי שמבאר שלמה המלך (קהלת ז, כ): "אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא". יהיו זמנים שעם ישראל יהיה בעלייה ויהיו זמנים שהוא יהיה בירידה.

יש אנשים שכאשר הם נופלים, שירת חייהם נפסקת. הם נעצרים ושוקעים בנפילתם. הסיבה לדבר היא שאין הם רואים את נפילתם כחלק ממערכת טבעית ורגילה, בה אדם נופל וקם, אלא הם רואים אותה כטעות, כסטייה מהסדר הטבעי של החיים, ולכן אנשים אלו שרים בעלייתם ודוממים בנפילתם. לא כך טוענת היהדות!

רבי נחמן מבהיר לנו יסוד נפלא: "צָרִיךְ לִהְיוֹת יְרִידָה קדֶם הָעֲלִיָּה כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה", כלומר שלפני כל עליה שאמור אדם פרטי או אומה שלמה לעלות, חייבת להיות ירידה.

ה"שפת אמת" מבאר כי המשמעות של שירה היא היכולת לראות את העלייה והירידה בראייה אחת, כמערכת אחת. אחד מהדברים המייחדים שירה הוא ההרמוניה שבה. בשירה, כל הצלילים משתלבים. לשירה יכולת לתת מקום לכל הצלילים, גם לכאלה שכאשר שומעים אותם לבדם, הם לא ינעמו לאוזן.

גם ייסורים ונפילות הם חלק מהשירה. הם אומנם הצלילים הנמוכים והפחות נעימים, אך הם חלק מכלל השירה, מכלל ההיסטוריה העתידה לעבור על עם ישראל, וגם בתקופות הפחות טובות עלינו לדעת שבעתיד יהיה טוב יותר – "כִּי הַיְרִידָה הִיא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה".

הרב חנניה מלכה, מתוך הספר: "לקראת שבת"