שורש המילה "ברכה" מופיע בברכת "ברך עלינו" שהספרדים נוהגים לומר בתפילת העמידה בתקופת החורף החל מתפילת מוסף של שמחת תורה סה"כ תשע פעמים, ולכאורה נראה שחסרה הופעה נוספת של שורש המילה בכדי להגיע למספר עשר שמסמל שלמות, ומתוך כך גם משמעות הברכה עצמה היתה משתנה בהתאם, אלא שאכן קימת הופעה עשירית אמנם לא של שורש המילה "ברכה" אך של מהות הברכה באופן פנימי וסמוי מן העין.

להבנת הענין נסביר תחילה שהאותיות שמרכיבות את המילה "ברכה" מסמלות את מיעוט הריבוי - האות "ב" (2 בגימטריה) היא מיעוט הריבוי של האחדות, היינו שמה שהיה לפניה היה בצורת יחיד וממנה והלאה מתחיל הריבוי, האות "כ" (20 בגימטריה) היא מיעוט הריבוי של העשרות והאות "ר" (200 בגימטריה) של המאות, וגם האות "ה" איתה נברא העוה"ז מסמלת פריון ומורכבת משני חלקים, וידוע שכשבשעה טובה מצטרפת תינוקת חדשה למשפחה כדאי מאוד שהשם הנבחר עבורה יכלול את האות "ה" מכמה טעמים ואכמ"ל.

בתוך ברכת "ברך עלינו" אנו אומרים: "(וּ)מַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ", ר"ת "מים" (לפי הסדר), ומיד אח"כ "(וּ)מֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ" וגם כאן ר"ת הם "מים" (שלא לפי הסדר), והיה ניתן לכאורה להסתפק בשלושת המילים הראשונות או השניות שמבטאות את הרעיון של מים, אלא שחשבתי לומר בעה"י שעצם העובדה שהרעיון של "מים" מופיע פעמיים בדוקא בצורת מיעוט הריבוי, מבטא הדבר את העיקרון והמהות של הברכה, שתפקידה להוסיף, להעצים ולשפר את המציאות הקימת, וזאת ההופעה שהיתה חסרה לנו מאחר והיא סמויה מן העין אך מגולמת עמוק בין שורות הברכה להשלמת מנין עשר הברכות בצורה שמבטאת שלמות, כאשר ישנן עוד הרבה מאוד דוגמאות לדברים שהקב"ה וחכמי ישראל הצפינו בתורה שבכתב, בתורה שבע"פ ובמציאות האלוקית כולה כדי שרק ליחידי סגולה שזיככו והפכו את עצמם לכלי קיבול ראוי שמסוגל לקלוט ולדעת אותם תהיה גישה אליהם, שהרי שניים מהאוצרות היקרים, העצמתיים והחשובים ביותר שיש בכל ההוי'ה הם האמת והחכמה האלוקיים.

ניתן ללמוד מכאן בעה"י שגם אם אדם מסוים חושב שקים חוסר מסוים בחייו, עליו לדעת שדוקא פה ספונה לה ברכה גדולה, והדרך להגיע לשלמות בחייו האישיים בצורה שתשפיע לטובה גם על הכלל עוברת דרך תיקון הפגמים והשלמת החוסרים ולשם כך עליו לפעול, ללמוד, להתפלל, לשפר או לתקן בהתאם לאותו ענין כפי הנדרש, ואם אין לו מושג מה עליו לעשות עליו לפנות לתלמיד חכם שתורתו אמנותו ועליו הוא סומך שינחה אותו ויסביר לו כיצד עליו לנהוג.

הרב הגאון זמיר כהן מסביר שהאדם חש תענוג בעוה"ז דוקא כשהוא מגיע למצב של חוסר שהוא פועל למלאו, וכך ככל שהאדם רעב וצמא יותר כך הוא יהנה יותר מהאכילה והשתיה, וככל שהוא עייף יותר כך יהנה יותר מהשינה, וככל שיהיה לו קר או חם יותר כך יהנה יותר מהמזגן שיחמם או שיצנן אותו וכן על זה הדרך, ולעומתו אדם שאכל ארוחה מזינה לשובע נפשו לא יהנה ולא יחפוץ אף במאכלים הטעימים והאיכותיים ביותר, ומכאן יוצא שעצם קיום החסרונות מהוה את הבסיס והתשתית איתם יכול להגיע האדם לתענוג, אושר, שמחה, ברכה ושלמות בחייו כשהוא זוכה להשלימם, כשהדוגמא הטובה ביותר לכך היא ההשלמה הרוחנית שנשמת האדם זקוקה לה באמצעות התורה הקדושה והמצוות היקרות הרבה יותר ממה שהגוף זקוק למזון הגשמי.

גם אם האדם מרגיש חסר עליו לדעת שלא אחר מאשר ד' יתברך יצר לו את המציאות הזאת במיוחד למענו, לטובתו ולתיקון המיוחד שנשמתו נשלחה לבצע בעוה"ז, ולכן זה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות עבורו בהתאם למצבו הנוכחי ודרגתו הרוחנית בעבודת ד' שלו, ולכן במקום להתלונן ולקטר עליו לשמוח שקיבל הזדמנות לתקן את נשמתו ולהעלות אותה כל פעם למקום יותר ויותר רם ונשגב, ולצורך כך עליו לגיס את כל כשרונותיו, חכמתו ומשאביו כדי לתקן את כל הדרוש תיקון ולהשלים את כל מה שחסר עם שימת דגש על הצד הרוחני מבלי להתעלם מהצד הגשמי, שסוף סוף משרת נאמנה את הצד הרוחני החשוב יותר, וכל זאת בידיעה ברורה שבורא עולם תמיד נמצא איתו, משגיח ומגן עליו ועוזר לו בכל זמן, מקום ומצב ללא יוצא מן הכלל, גם ובמיוחד באותם זמנים קשים בהם ניתן לחשוב בטעות שהקב"ה עזב את האדם ח"ו, שהרי גם בשעת מבחן במסגרות הלימודיות השונות המורה יושב בצד ומחכה שהתלמידים יגישו לו את הטפסים, כשידוע ומקובל על כולם שזה לא הזמן לשאול את המורה שאלות אלא לעשות את הטוב ביותר כדי לעבור את המבחן בהצלחה.

יוצא מכאן שלמעשה אין באמת חיסרון בברכה שהאדם מקבל בכל נקודת זמן בחייו, כפי שכתב שלמה המלך: "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם" (קהלת ג, א), שהרי אף אדם לא יפנה לנער שחגג אתמול את בר המצוה שלו וישאל אותו מדוע לא התחתן עדיין והאם הוא מרגיש צער מהחיסרון באישה שתהא עזר כנגדו, שהרי ברור לכל שכדי שהברכה תהיה מושלמת היא צריכה לחול בזמן ובמקום הנכונים והמתאימים, כשרק מי שאמר והיה העולם וברא את האדם יודע את הפרטים האלה, ולכן גם אם הברכה מתעכבת על האדם לדעת שזה רק לטובתו גם אם הוא לא מבין איך ומדוע, ובהרבה מצבים כאלה האדם מבין בסופו של דבר את החסד האדיר והטובה העצומה שעשה עמו ד' ששלח לו את הברכה בדיוק באותו זמן גם אם היא הגיעה לאחר שנים רבות של תפילה ותחנונים ליושב במרומים ולא יום אחד לפני.

ואם דיברנו על מים ניתן לדמות את הרעיון שמופיע כאן לאותם מים שזורמים מהכנרת ומהמעינות שבארצנו דרך הצינורות לכל בית ובית, שהרי גם להם נדרש זמן לא מועט כדי להגיע ממקורם עד ליעד בו נעשה בהם שימוש, כשידוע לכולם שעל אך הדרך הארוכה שהם עושים המים יגיעו בסופו של דבר, ואם נוצרת תקלה באמצע הדרך באחד הצינורות שמוליכים את המים שולחים צוות מומחה שמטפל בבעיה שמונעת מהמים מלהגיע באופן נקודתי ומקצועי ומחדש את זרימת המים בעה"י. והנמשל הוא שאם האדם מרגיש שהוא תקוע והברכה לה הוא מצפה מתמהמהת להגיע, עליו לבדוק אם יש דברים שקלקל וטרם תיקן בצורת ההתנהגות, הדיבור והמחשבה שלו שעלולים לשמש כצוארי בקבוק שביכותם לתקוע את הברכות המיועדות לו בתוך צינור השפע שלו, וכך אם יש אנשים שהוא צריך לבקש מהם סליחה, גזל שהוא צריך להחזיר וחטאים עליהם הוא צריך לעשות תשובה, שלא יהיה שאנן אלא יפעל בהקדם האפשרי ויתקן את המעוות עם לא פחות רצון, נחישות והתלהבות מאלו שהיו לו בזמן שקלקל.

מהעובדה שהאות "ו" שמסמלת חיבור מופיעה לפני כל אחת משלשות המילים אעפ"י שאפשר היה לנסח את הברכה גם בלעדיה ניתן ללמוד בעה"י על אחת הדרכים העיקריות בה האדם יכול להביא עליו את הברכה והיא לחבר בין שמים וארץ ולעשות בכך את אחת המטרות לשמן נברא העולם הזה, והכונה בכך בין היתר היא לא להשתעבד לחומר אלא לקדש אותו, לדוגמא לצאת באמצע יום העבודה שמסמלת את הצד החומרי של העוה"ז לתפילת מנחה שמסמלת את הצד הרוחני שבו, האוכל והשתיה עליהם אנו מברכים ברכה ראשונה ואחרונה, עור הבהמה הגסה ממנו עושים את התפילין שאנו מניחים והקלף של ספר התורה שאנו קוראים, צמר הרחלים ממנו עושים את הטלית בה אנו מתעטפים, ההדסים, הנענע, הלימון והאתרוג עליהם מברכים את ברכות הריח, שמן הזית או השעוה איתם אנו מדליקים נרות שבת ויום טוב בברכה, הניירות, העטים, המחשבים, מכונות הדפוס והדיו איתם אנו כותבים ומוציאים לאור ספרי קודש וסידורי תפילה, האבנים והקרשים איתם בונים בתי מדרש, בתי כנסת ובתי מגורים בהם עושים את רצון ד' וחיים עפ"י התורה הקדושה, ואיתם יבנה בקרוב ממש גם ביהמ"ק השלישי בעה"י שיהיה בניין עדי עד. ולראיה גם גשמי הברכה עליהם אנו מתפללים באותה ברכה יורדים מהשמים אל הארץ.

שתהיה לכולנו הצלחה גדולה בכל הענינים האלה בתוך כל שאר הענינים בעה"י.