"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א). 'עד אברהם לא היה זקנה. מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם, משתעי בהדי יצחק. בהדי יצחק, משתעי בהדי אברהם. אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים". עד יעקב לא הוה חולשא, אתא יעקב בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר (בראשית מח, א) "ויאמר ליוסף הנה אביך חולה". עד דאתא אלישע לא הוה דחליש ואתפח, אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר (מלכים ב יג, יד) "ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו" מכלל דחלה חלי אחריתי' וכו' (ב"מ פז,א). המהרש"א מקשה שמצאנו בתורה כבר קודם לאברהם שהייתה זקנה, אז איך אומרים שזה התחיל ממנו? ומתרץ שהייתה זקנה אבל לא היה השיער מלבין, ולכן לא ראו את הזקנה עד אברהם שהתפלל שיהיה סימן בולט כדי שיבחינו. (אולי אפשר רמז קל שבמדרש (ב"ר נט,א) מובא: '"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" כתיב (משלי טז, לא): "עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה בְּדֶרֶךְ צְדָקָה תִּמָּצֵא". רבי מאיר אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש' וכו'. אמנם שם הלימוד הוא לעניין צדקה ואריכות ימים, אולם אולי נאמר בהקשר לפס' זה, ומובא גם שרבי התפלל עליהם, כדי לרמז על תפילה ואריכות ימים וצבע שיער.. אולם בפשט אין קשר אלא רק לימוד לעניין הזקנה בזכות הצדקה). הת"ת מביא: 'ואע"פ דאמרינן בסנהדרין ל"ח א' בשלשה דברים נשתנו בני אדם זה מזה מינייהו במראה, אך מפני שהקב"ה צר צורתו של אברהם ביצחק מפני הרנון שמאבימלך נתעברה שרה לכן היה העולם מתחלפין מזה על זה, ולכאורה צ"ע מ"ש עד אברהם לא הוי זקנה והא מצינו כמה פעמים תאר זקנה עד אברהם, כמו מנער ועד זקן (פ' וירא) ובאברהם גופיה כתיב ואדוני זקן, וא"כ מאי אולמי' דפסוק זה מהקודמים, וכבא העיר על זה מהרש"א יעו"ש. אמנם י"ל באור הענין דעיקר הדיוק מכפילת לשון ענין זקנה דכתיב כאן זקן ובא בימים, והוא ע"פ מ"ד במ"ר כאן זקן בא בימים, יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בא בימים, ויש שבא בימים ואינו בזקנה, והבאור הוא, כי לפעמים יש אדם שהשיבה זרקה בו קודם זמנו, היינו שאינו בא עוד לימי זקנה והוא מרוב צער ויגיעה וכדומה, וכמ"ש ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה (ברכות י"ב ב') ולהיפך יש אדם שבא בימים ועדיין לא נראו בו סימני זקנה. ולפי"ז הוי הכונה כאן, שאע"פ שקודם אברהם ג"כ הי' זקנה, אך לא הייתה ניכרת בסימניה, ורק אברהם מפני שחפץ שיבדילו אותו בהיכר פנים מיצחק ביקש מהקב"ה שתהיה הזקנה ניכרת בו, וזהו שאמר ואברהם זקן בא בימים, שהיה אצלו שני מיני זקנה, היינו שבא בימים וגם היתה הזקנה ניכרת בו'. לכאורה איך השתנה בעולם, הרי יש כלל "ואין כל חדש תחת השמש" (קהלת א,ט)? בפשטות אפשר לענות שכיון שהיו מציאויות של שיער שיבה וכדו', אבל לא אצל הזקנים, אלא למיוסרים וכדו', אז אין זה נחשב שהוא דבר שממש חדש בעולם. אלא שלכאורה קשה, שקודם נאמר: '"אחרי בלותי היתה לי עדנה" אמר רב חסדא: אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטין, נתעדן הבשר ונתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו' (ב"מ שם). הרי שהיו תופעות של זקנה חיצונית, אם כן מן הסתם גם היה שיער שיבה וכדו'? ואולי אפשר לומר שהיו תופעות חיצוניות, אולם הם היו מועטות וכמעט שלא מורגשות, ואברהם ביקש שיהיו בולטות. אולי אפשר לומר שאין הכוונה שלא הייתה זקנה קודם לכן, אלא שלא היו מבחינים במעלת הזקנה. לא היו רואים בזקנה סמל לחשיבות וחכמה, ולכן כביכול מי שהיה רוצה להתייעץ עם אברהם או יצחק היה זה אותו דבר בשבילו. עד שבא אברהם והתפלל שתהיה ניכרת מעלת הזקנה עם החכמה. לכן היה חשוב לאברהם לבקש על הזקנה, שאם הכוונה רק שיבחינו בינו ליצחק, הרי יכול לעשות סימן וכדו', מדוע להתפלל שאצל כולם תהיה זקנה? לכן גם מובן שמובא ביחד עם ההמשך של תפילה על חולשה ומחלות. לא רק משום שבהם נאמר פעם ראשונה, ולכן למדו שהתחיל מהם. אלא בכל אלו יש עניינים של לימוד והתבוננות. כמו שמחלה זה כדי שישובו בתשובה, שזה שייך לדבר של אמונה. כך גם הזקנה באה בקשר לעניין של אמונה, שידע למי לפנות, מי בעל מעלה גדולה יותר. לכן גם דרשו מהפס' שאברהם היה לומד בישיבה: '... דא"ר חמא בר' חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים"' וכו' (יומא כח,ב). שזה לא במקרה שנדרשו בפס' שני העניינים האלו. אלא מתוך הלימוד של אברהם בישיבה הוא בא להשפיע לכל העולם ידע תורני, הקביעה שבזקן יש חכמה יתרה. (ז"א יש שני דברים: א. הוא למד בישיבה יותר זמן מיצחק, ולכן הוא גדול יותר ולכן ראוי ללכת אליו בדברים מסוימים [שהרי היו שהלכו גם ליצחק, כך שאולי זה תלוי אם מדובר בדבר ששייך יותר לצעירים וכדו'] . ב. מתוך הישיבה יוצאת ההבנה שהזקן חכם יותר, דבר שבעולם הכללי לא מחשיבים תמיד. כיון שזקן ת"ח משתבח עם השנים, לעומת זקן עם הארץ שמטפש עם השנים). בדרך זו, שאדם עכשיו מבין במי החכמה, ע"פ הזקנה, אז יודע להבחין אל מי לגשת. עצה טובה ולימוד חכמה, יש לגשת לאברהם, ואם זה דבר שצריך עזרה מצעיר, שקרוב יותר לצעירים וכדו', אז יגשו ליצחק. אותו דבר גם בשאר הדברים, נראה שאין הכוונה שלא היה קודם. אלא היה גם קודם, אלא שלא היו מתייחסים לזה. לכן ביקש יעקב שישימו לב למחלה שלפני המוות, כדי שיחזרו בתשובה ולא יתעלמו ממנה. ואלישע ביקש שגם על שאר המחלות שבמשך החיים, האדם יראה בהם כסכנת מוות, ולכן יחזור גם בהם בתשובה. וזהו שהפס' מציין/מרמז על דברים בהקשר אליהם, לומר שמהם נעשה העניין הזה חשוב ובולט, ומשפיע על האנשים.