"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר... כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (בראשית כא, יב-יג)

בחומש בראשית מסופר פעמיים על הניסיונות לגרש את הגר. הסיפור הראשון מופיע בפרשת לך לך (בראשית טז, ב-ט):

"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה... וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ... וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה: וַיָּבֹא אֶל הָגָר וַתַּהַר וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ: וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט ה' בֵּינִי וּבֵינֶיךָ: וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ה' עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר... וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ".

שרה אמנו לא סתם נותנת לבעלה את השפחה. מדובר במסירות נפש של ממש והקרבה אישית אדירה. שרה, שהיא האישה הבכירה, מוותרת בריש גלי על מעמדה לטובת שפחתה, וכל זאת בשביל אברהם אבינו. ברגע שהגר מגלה שהיא בהריון, היא מתחילה לזלזל בשרה. שרה, שכבר הקריבה מספיק, פונה לאברהם בבקשה לגרש את הגר.

אברהם מבין את שרה ומשלח את הגר מביתו. בשלב זה מתערב הקב"ה לטובת הגר ומכריז כי אין השילוח רצוי במצב כזה. הגר חוזרת לבית אברהם ושרה, המכניעים את רצונם מפני רצון ה'.

לכאורה הכול ברור. אמנם שרה נפגעת מהגר, אבל אין בכאב האישי שלה כדי לחפות על הפגיעה באדם אחר – הָגָר. הקב"ה מורה לאברהם שהכאב האישי של שרה לא גובר על זה של הָגָר ועל שרה להפסיק לענות את הָגָר.

בדבריו הידועים מעביר הרמב"ן ביקורת נוקבת על שרה ואברהם במקרה זה (בראשית טז, ו):

"חטאה אמנו בעינוי הזה וגם אברם בהניחו לעשות כן. ושמע ה' אל עניה ונתן לה שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי".

הסיפור השני מופיע בפרשת וירא (בראשית כא, ט-יא):

"וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק: וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ".

שוב אנו נתקלים במקרה דומה – משפחת הגר עושה בעיות ושרה מבקשת להוציא אותם מהבית. אברהם אבינו, שכבר הבין את רצונו של הקב"ה מהמקרה הקודם, מסרב. אולם כאן הקב"ה מתערב בצורה מפתיעה (שם, יב-יג):

"וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא".

לכאורה הדברים קשים. מה ההבדל בין הפגיעה של הגר בשרה ובין הפגיעה של ישמעאל ביצחק? בשני המקרים יש לנו פרט שפוגע בפרט אחר. מה החילוק בין המקרים?

כדי לענות על השאלה, עלינו לפנות להמשך הפסוק – "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע". בגירוש השני מדובר על מאבק מסוג אחר. לא עוד איסור פגיעה בפרט מתוקף היותו פרט. המאבק כאן הוא בין יצחק וישמעאל כנציגיהם של תפישות עולם העתידות להתפתח.

הקב"ה מכריע שעל אברהם להעדיף את יצחק ובעיקר את מה שהוא מסמל, על פני ישמעאל והעומד מאחוריו. לא מדובר בילד יצחק שרב עם הילד ישמעאל. יש כאן התלבטות בין תפישת עולם שמייצג 'יצחק' לבין תפישת עולם שמייצג 'ישמעאל'.

הרב משה ליכטנשטיין, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון: http://etzion.org.il/he/home